צילום: עמית יסעור - באדיבות סרטי יונייטד קינג משה אדרי ולאון אדרי
משונות הדרכים שבהן מתעצב לוח ההפצה של הקולנוע הישראלי. קחו לדוגמה את "פרא אציל", סרטו החדש של מרקו כרמל, המבוסס על ספרו של דודו בוסי, שגם תרם לכתיבת התסריט יחד עם יוסי מדמוני. הסרט יכול היה למצות שתי נקודות שיא שאותן הרוויח ביושר: האחת בתחילת ספטמבר 2018 כאשר ניכס לעצמו לא פחות מ-10 מועמדויות לפרסי האופיר וזכה בפרסי השחקן הראשי (נוה צור) ושחקנית המשנה (שירה האס), והשנייה בסוף אותו חודש, כאשר יצא מפסטיבל חיפה עם פרס השחקן וביקורות מפרגנות ממסקרי האירוע בעיתונות.
אבל מסיבות כאלו ואחרות יציאתו נדחתה, וכעת הוא נחשף לקהל חצי שנה לאחר שהתקררו הניצחונות, מצטופף בבתי הקולנוע עם המועמדים המתוקשרים לאוסקר המתקרב, שמתחרים איתו על אותו סוג הקהל, רודף ארבעה סרטים ישראלים שלמרבה הצער לא סחפו את הקהל, "פרה אדומה", "רכבת קלה", "גאולה" ו"ליידי טיטי". זה כמובן לא מבטיח ל"פרא אציל" גורל דומה, אבל הוא עומד בפני מאבק על תשומת הלב של רוכשי הכרטיסים, וחבל, מכיוון שמדובר בסרט עוצמתי וראוי, שמגיעה לו הכרה.
"פרא אציל" ממשיך את קו הסרטים הישראליים של התקופה, כאלו שעוסקים באזורי שוליים של החברה הישראלית ומציגים מראה מחוספס ולא פשוט של דמויות קשות יום. הפעם זהו סיפורו של אלי (נוה צור), מתבגר שחי בצד הלא נכון של תל אביב עם אמו (ליאת אקטע) המנסה להשתקם מחיים של התמכרויות ואביו החורג וחמום המוח (יעקב זאדה דניאל), כאשר שאיפתו המרכזית היא לנסות ולאחד בין אמו ואביו הביולוגי, צייר שמעביר את רוב ימיו בשתייה (אלון אבוטבול).
ברור כבר משלב התקציר שהסרט הזה איננו קל לצפייה ולא מפחד להישיר מבט אל עבר מקומות מכאיבים, אבל מה שיכול היה להיות לא יותר מסרט שמתפלש בזוהמה וגובל בפורנוגרפיה של סבל, הופך אצל כרמל ובוסי ליצירה עוצמתית שמצליחה לאזן בין הכאב וההתעלות, ומרוויחה ביושר ובאלגנטיות מפתיעה את הזכות לעמת אותנו עם דברים מאוד לא נעימים.
להוציא את סצנת הפתיחה והסיום, שנראו כמו השלמות שנעשו בשלב מאוחר יותר ואינן ברמה הוויזואלית של שאר הסרט, "פרא אציל" עשוי לעילא, ומשתדרג על-ידי הצילום של עמית יסעור והליווי המוזיקלי של טל ירדני. הוא מובל באופן מרשים על-ידי קאסט השחקנים, שמתחמקים ממלכודות הקלישאות שאליהן יכלו ליפול. נוה צור מוכיח שוב שהוא אחד מהשחקנים הצעירים הבולטים בישראל, וליאת אקטע מעניקה הופעה יוצאת מן הכלל כאמא הכואבת שהחיים מספקים לה יותר מדי מכשולים.
כרמל הדריך היטב גם את שאר השחקנים, כאשר את ההצגה גונב מוריס כהן ("אבינו"), שלשמו נזקפת אחת הסצנות הטובות ביותר בסרט. כל אלו גורמים לכך שגם אם "פרא אציל" לא יעודד את מצב רוחכם, הוא עדיין סרט ישראלי חזק, שמביא סיפור שראוי שנכיר.