נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות / צילום: יונתן זינדל
באוקטובר אשתקד שיגר בית המשפט העליון מסר מצנן לכל אנשי האקדמיה הישראלים העובדים בחו"ל, כאשר קבע כי מלגות שהם מקבלים מאוניברסיטאות בחו"ל עבור מחקר שם חייבות במס בארץ. בכך ביקש בית המשפט לשים סוף למחלוקת שהתעוררה בין רשות המסים לבין 3 חוקרים בתחום האקדמי, פרופסורים ידועי-שם, שטענו כי אינם חייבים במס על מלגות מחקר בחו"ל.
ואולם כעת מתברר כי המסר הזה אינו סופי ומוחלט. השבוע החליט העליון לקבל את בקשתם של הפרופסורים ולקיים דיון נוסף במחלוקת זו.
להכרעה בדיון הנוסף יש השלכות רוחב על אנשי אקדמיה רבים הנוסעים לשנת שבתון ומחקר במוסדות אקדמיים שונים בחו"ל.
המחלוקת נדונה במסגרת ערעוריהם של הפרופסורים ידועי-השם דוד קרצ'מר, עדיאל שרמר וישי בר על החלטת רשות המסים למסות מלגות שקיבלו מאוניברסיטת בניו יורק לצורך מגורים ומחיה בחו"ל. שלושת הערעורים אוחדו לדיון משותף, כיוון שעסקו בשאלה זהה - כיצד יש למסות את סכומי המלגות שקיבלו עבור שנת מחקר בחו"ל.
פרופ' ישי בר, מומחה לדיני מסים, היה לאחרונה מועמד במרוץ לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וב-2009 אף היה מועד לתפקיד מנהל רשות המסים. במשך 25 שנה לימד פרופ' בר את תחום דיני המסים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ומאז 2010 - בבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. בנוסף, בר, אלוף במיל', עסק במגוון תפקידי פיקוד ביחידות שדה בצה"ל (חטיבת צנחנים ואוגדת מילואים), ובתפקידו האחרון בצבא שימש כמפקד גייס מטכ"לי. פרופ' בר אף כיהן כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים.
פרופ' דוד קרצ'מר, המתמחה במשפט חוקתי, בזכויות אדם במשפט בינלאומי ובמשפט בינלאומי הומניטרי, נמנה עם מייסדי ארגון "בצלם" והאגודה לזכויות האזרח. הוא שימש כחבר בשורה של גופים בינלאומיים העוסקים בזכויות אדם, ובהם ועדת זכויות האדם של האו"ם, שבה היה חבר בשנים 2002-199. נכון למועדים הרלוונטיים לפסק הדין, שימש פרופ' קרצ'מר כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית (1974-2006), ובין היתר כיהן, על בסיס חלקי, גם כפרופסור באוניברסיטת אלסטר בצפון אירנלד ובמרכז למשפט ועסקים ברמת-גן.
פרופ' עדיאל שרמר הוא היסטוריון של עם ישראל בתקופת בית שני והתלמוד ומלמד במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן מ-1992. הוא פרסם מאמרים רבים בנוגע להיסטוריה החברתית של עם ישראל בעת העתיקה ועוד. במהלך הקריירה שלו הוא זכה בפרסים ומלגות רבים, בהם מלגת הוקרה על-שם א"א אורבך מקרן הזיכרון היהודי (Jewish Memorial Foundation) ומהאיגוד העולמי למדעי היהדות (World Union for Jewish Studies) וכן פרס רוזן-צבי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ופרס ברונו מטעם קרן יד הנדיב.
הזמנה מניו יורק
שלושת הפרופסורים המוכרים קיבלו מכתבי הזמנה לבצע עבודת מחקר באוניברסיטת ניו יורק, תוך קבלת מלגה מהאוניברסיטה - בסכומים הנעים בין 75 אלף דולר ל-100 אלף דולר - עליה דיווחו לרשות המסים בישראל כסכום שאינו חייב במס הכנסה. פקיד השומה פחות התרשם מהדיווח והוציא לשלושת הפרופסורים המכובדים שומות מס המחייבות אותם במס הכנסה על המלגות שקיבלו.
ערעורים שהגישו השלושה לבית המשפט על החלטת פקיד השומה נדחו, ובהמשך גם בית המשפט העליון קבע, בדעת רוב, כי יש למסות מלגות שמקבלים פרופסורים מאוניברסיטאות בחו"ל לצורך מחקר כהכנסה ממשלח-יד. שלושת הפרופסורים נענו להזמנה ופרסמו מאמרים שונים בעקבות שהותם בחו"ל.
בערעורים שהגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים, טענו הפרופסורים כי לצורך חיובם במס יש להראות כי ניתנה על-ידם תמורה או שירות ל"מכון שטראוס" או ל"מרכז תקווה" בתמורה למלגה. לטענתם, התשלום שניתן להם מאוניברסיטת ניו יורק ניתן לצורך התפתחותם המקצועית, ולא לטובת המכונים שהזמינו אותם. עוד נטען כי גם אם היו לאוניברסיטה ציפיות כי המחקר שיבצעו בניו יורק יוליד פרסום אקדמי - מדובר בציפייה בלבד, ולא בהתחייבות משפטית מצד הפרופסורים.
פקיד השומה טען מנגד כי שלושת הפרופסורים כן נתנו תמורה למכוני המחקר בארה"ב, וזו באה לידי ביטוי בהתחייבותם שלא לעבוד במקום אחר בזמן שהותם בניו יורק; בהתחייבותם לחקור נושא שהוא בתחומי העניין של המרכז והמכון; וגם בציפייה של המרכז והמכון לתוצר מוחשי, כגון מאמר, בסיום התקופה. עוד נטען כי מדובר בהכנסה ממשלח-יד, כיוון שפעולותיהם בניו יורק דומות לפעולות שהם מבצעים בישראל במסגרת עבודתם.
השופט אביגדור דורות מבית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי מדובר בהכנסה ממחקר אקדמי שהוא משלח-ידם של הפרופסורים. נקבע כי ברור שמחקר אקדמי הוא במסגרת משלח-ידם של הפרופסורים - תחום בו הם עוסקים בו בישראל - ולכן הוא חייב במס בישראל.
הפרופסורים לא ויתרו והגישו ערעורים - כל אחד בנפרד - לבית המשפט העליון. הדיונים בערעורים אוחדו בשל הדמיון ביניהם וכן נדחו במשותף. השופטים ניל הנדל וג'ורג' קרא קבעו בדעת רוב כי הכספים שקיבלו הפרופסורים הם הכנסה חייבת במס בישראל, בעוד השופט יוסף אלרון, שנותר בדעת מיעוט, בפסק הדין סבר כי משלא הוכח כי מערכת היחסים בין המרצים למכוני המחקר הייתה עסקית, לא ניתן לקבוע כי המלגות חייבות במס.
שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, ציין בפסק דינו (שהתקבל בדעת רוב) כי בסיס המס בישראל רחב ומכניס תחת כנפיו הכנסה מכל מקור שלא נשלל במפורש. על-פי הדין בישראל, מקורות ההכנסה החייבת הם כאלה המתאפיינים בפוטנציאל לחזרתיות, כ"עצים המפיקים פירות"; הם אינם כוללים מתנות ומציאות, אשר לא ניתנות כתמורה לשימוש בגורמי ייצור שונים, ופיצויים מסוימים. "בענייננו", כתב השופט הנדל, "הכספים שקיבלו המערערים (הפרופסורים, א' ל"ו) מהמוסדות ניתנו להם במסגרת משלח-ידם כחוקרים באקדמיה, ועל כן מהווים הכנסה חייבת לפי סעיף 2(1) לפקודה".
עוד צוין כי "קביעה זו תואמת את בסיס מס ההכנסה הרחב, אך לא כולל - הקיים בישראל. לא מדובר בהכנסה אשר נעדרת מקור, אלא בהכנסה שהתקבלה מהעץ שגידלו וטיפחו המערערים במשך השנים - מומחיותם המחקרית והמוניטין האקדמי שלהם".
העובדה שפסק הדין משליך על כלל הפרופסורים שיוצאים לשנת מחקר בחו"ל, וכן העובדה שהייתה דעת מיעוט בפרשה, פתחו את הפתח לדיון הנוסף בתיק.
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, קיבלה את הבקשה לקיים דיון נוסף בסוגיה שבמחלוקת, בהרכב מורחב של חמישה שופטים, בראשם היא תעמוד. בהרכב יהיו שופטי ההרכב שנתן את פסק הדין הקודם של העליון, ואליהם יצטרפו הנשיאה כאמור וסגן הנשיאה, השופט חנן מלצר.