התערוכה הראשונה שלי

מיטל דור, צלמת אוכל ואנשים.

"בארונות הכלים של חמותי חבויים זיכרונות רבים מבית ילדותה. ביניהם גם סט כלים שהגיע לארץ לאחר פטירת הוריה. הוא התחיל את דרכו בסקוטלנד בסוף שנות ה־80 של המאה ה־19 כאשר אנגס קאמרון, נציג חברת ספנות, היגר מסקוטלנד לניו זילנד והתיישב בעיר דנידן. טרם עזיבתו הזמין סט כלים הנושא את ראשי התיבות של שמו - AC. הסט נשמר כל השנים בחוות כבשים באי הדרומי בניו זילנד. לישראל הוא נשלח לאחר מותם של הורי חמותי, ומאז ועד היום הוא מאוחסן בארונות המטבח של חמותי, נכדתו של אנגס, שעלתה לארץ בעקבות נישואיה לחבר קיבוץ.

התחלתי לצלם מתוך רצון גדול לעסוק בסטיילינג למזון. לוויתי מצלמת קנון ישנה ויצאתי למסע של התנסויות באור, בקומפוזיציה, צבע וחומר. האהבה לצילום התפתחה וגדלה, ולבסוף נרשמתי לקורס מקצועי. הפריים הזה ריגש מאוד את משפחתי ובימים אלו, של קיץ 2019, מצא את מקומו בתערוכת צילומי מזון, הראשונה שלי, בחדר האוכל של הקיבוץ".

צילום הסטודיו הראשון שלי

דרור עינב, צלם סטודיו, מתמחה בצילום אוכל ומוצר.

"בעבודות שלי אני מקפיד ליצור סטים שהושקעה בהם הרבה עבודת הכנה, צבע, הכנת רקעים, אביזרים משלימים ועוד. התמונה צולמה בינואר 2017, בסטודיו הראשון שלי שהיה סטודיו מאולתר שיצרתי בחדר צדדי בדירה. השלב של עבודת סטודיו הגיע אחרי שנים רבות שבהן עבדתי כצלם שטח, והתמונה הזאת הייתה נקודת זינוק מבחינת הבנת היכולות שלי. היא גם המחישה את ההבדל בין יום עבודה של צלם חדשות או אירועים, שרגיל לצלם עשרות/מאות/אלפי תמונות ביום, לעומת עבודת סטודיו שבה על תמונה אחת עובדים שש שעות ועוד שלוש שעות עריכה לאחר מכן".

העבודה הראשונה שלי

אריאל מדינה, צלם סטילס ווידאו בתחומי מזון ומוצר.

"העבודה הראשונה שקיבלתי עם תום לימודי התואר בעיצוב חזותי הייתה צילום למסעדת סושי. כשהתבוננתי בנגירי הוצפתי בצבעים, בטקסטורות ובצורות אקזוטיות, שגרמו לי להחליט לצלם אותו על רקע חלק ופשוט. זה היה מחזה כל כך אסתטי שלא היה צורך בשום דבר נוסף".

יום חדש

שירה בר, צלמת.

"לבת המצווה קיבלתי מצלמה, ומאז אני מצלמת באהבה רבה, מתעדת רגעים בזמן. אני מצלמת אוכל ומתמחה בצילום תהליך הכנת המנה. האהבה הגדולה שלי היא לצלם את תהליך היצירה, ובעיקר ידיים המכינות אוכל באהבה.

התמונה צולמה בסדנת אפייה של הקונדיטור Hans Ovando בעת הכנת עוגת אגסים עם מוס וניל וגלייז כרמל. העוגה מורכבת משכבות שיוצרות יצירה שלמה, צהובה כמו שמש זורחת שפותחת יום חדש שכולו אור".

הלחם הראשון שלי

טל ציפורין, צלמת אוכל שאוהבת גם להכין אותו. מייסדת שותפה של קהילת “צלמות טובות" ויזמית של פרויקטים וסדנאות לקידום נשים צלמות.

"תמיד חלמתי לאפות לחם בבית. לחם מחמצת, מקמחים מזינים ומלאים, שיהיה תחליף טעים ובריא לאלו שנמכרים בסופר. הניסיונות הבודדים שעשיתי הניבו לחמים דחוסים וקשים, ששכנעו אותי שהתהליך מורכב מדי לסדר היום העמוס שלי, והוציאו לי את החשק להמשיך.

לפני קצת יותר משנה, אורן קמלגרן, שף האפייה של קבוצת R2M, שלח אותי הביתה עם מתכון ללחם ללא לישה. אמנם לא לחם מחמצת, אבל לחם בתפיחה ארוכה מאוד שנאפה בסיר ברזל כבד.

כשפתחתי את הסיר בתום האפייה, נגלה לעיניי הלחם הזהוב והיפיפה הזה. הלחם שתמיד רציתי לאפות. כמה שבועות אחר כך כבר למדתי לאפות לחם מחמצת בסדנה קצרה אצל עודד רוסלר. מאז אני מתרגשת מכל לחם שיוצא מהתנור שלי".

דרך חדשה

עידית נרקיס כ"ץ, מתכונאית וצלמת אוכל, בעלת בלוג האוכל "טעים!".

"אני מצלמת אוכל כבר מעל עשור, אבל רק לפני שנה אזרתי אומץ והפכתי לעצמאית. התמונה המצורפת לקוחה מתוך הפרויקט הראשון בתשלום שעשיתי, שהגיע שבוע אחרי שהכרזתי על עצמאותי. היא מסמלת עבורי את הדרך החדשה שבחרתי, שלא תלויה בשעות משרד ובלחץ להוציא את הילדים מהמסגרות".

טעימה ראשונה

לין ממרן, צלמת תיעודית, מעצבת טקסטיל לשעבר.

"התמונה היא אחת מהעבודות הראשונות שצילמתי במסגרת לימודי הצילום, שבמהלכם התאהבתי בצילום אוכל וביכולות היצירה והדמיון. זו הייתה טעימה ראשונה מעולם של יצירה, שמהווה השראה ורמז לגבי הדברים שמחכים לי בהמשך הדרך. מבחינתי, היא שער לעולם חדש. פתיתי השלג מספקים תחושה אופטימית ופתוחה. אני קוראת לה 'Winter in Berlin' והיא מזכירה לי את חופשות החורף שאני מבלה בברלין כשמתאפשר לי. כשאני רואה אותה, אני תמיד מרגישה נעים, חמים וטעים. שלג יורד".

הכתבה לקוחה מתוך מגזין CONCEPT בהפקת גלובס המחלקה המסחרית ובעריכת שרון היבש.