אחרי הראיון שערכנו עמו, לקראת סוף יום הצילומים, ביקשנו מרון סודק שיישיר מבט למצלמה ויגיד מהו המקצוע שלו. "אני כלב", הוא אמר. כולנו צחקנו לשמע הבדיחה, והוא לא ממש צחק. "זה באמת מה שאני", הסביר.
סודק (42) חי ונושם את עולם הכלבים, ולשמחתו הוא גם עובד בזה. "המלונה של אריק" (על שם הכלב הפרטי שלו) הוא גן ופנסיון של עשרות כלבים. וכמו כל גנן כריזמטי, גם סודק הפך למנהיג של החניכים שלו, אותם הוא מכנה בחיבה: "חבורת המסתרעבים".
"לכל כלב ולכל כלבה יש תפקיד בחבורה", מסביר סודק ומפרט באוזנינו את מאזן הכוחות הפנימי: אחת היא המפקדת, אחד אחראי על המורל, שלישי אחראי תחום השינה. כשלגינת הכלבים בה הם מבלים נכנס כלב אחר, קל היה לזהות מי לא שייך לחבורה הזו.
הרעיון להקים מעון יומי לכלבים התחיל מחלום לעבוד עם כלבים: "חלום שהיה לי כבר מגיל 25", מספר סודק, שהתממש לפני כשש שנים כשפתח בדירתו העירונית בת שני החדרים ברמת גן מרכז כלבני. לאט-לאט הפכה חבורת הכלבים לקבועה ומגובשת, עד שנוצר גן ילדים של כלבים. ממש כך, כולל קבוצת וואסטאפ של הורים.
"כן, יש אלמנט של הורים בגן", מודה סודק בחיוך. "כשאני לא שולח סרטונים באיזה יום - הם מבקשים ממני לשלוח, הם משתפים אם הכלב חולה, או כשיש למישהו יום הולדת, אז לפעמים מביאים עוגה וחוגגים יחד. יש גם מפגשי חברים אחר-הצהריים, ואם כלב ננשך על-ידי אחר, אז כמובן שיש התייחסות". בקיצור: כל האינטראקציות המוכרות מגני הילדים בין ההורים - באות לידי ביטוי גם בין בעלי הכלבים בגן של רון.
אבל הקושי המרכזי של סודק הוא דווקא לא מול ההורים, אלא מול הרשויות: "כבעל עסק עצמאי יש המון ביורוקרטיה והמון בעיות שצריך לפתור. שלא לדבר על זה שהשכנים פה לא תמיד מרוצים מהנוכחות שלנו בגינת הכלבים", אומר סודק, אבל מוסיף: "כלבים הם לא חיה שאמורה להיות סגורה בדירה - זו חיה שאמורה לחיות בטבע. אנחנו הפכנו אותה לחיית מחמד - וכשהם סגורים בדירה, זה גורם להם להמון בעיות".