איור: עובדיה בנישו
ע' מעצב שיער ותיק, בעלים של מספרה המעסיקה 12 ספרים בימים כתיקונם, התגנב השבוע ממש מתחת לאפו של שוטר לביתה של לקוחה. בתוך תיק גדול הוא סחב צבעי שיער, מספריים ופן. המספרות סגורות על-פי חוק, אבל הוא לא סגור. "אנחנו חייבים להגיע ללקוחות כמו גנבים לבתים. אנחנו אורזים הכול בתיקים אטומים שלא ישימו לב ובודקים שאין פקחים", הוא אומר.
בסגר הראשון ע' לא נתן שירות ללקוחותיו, אבל בסגר הנוכחי הוא כבר לא מציית לחוקים. "בסגר הראשון היו לי אפס הכנסות במשך שבעה שבועות. הלקוחות כל הזמן פנו אלי וביקשו שאגיע אליהם, ובהתחלה סירבתי כי אני שומר חוק ולא רציתי להיות עבריין, אבל לאט-לאט הבנתי שאין לי ברירה. פתחנו כבר את כל החסכונות, כולל כל החסכונות ללימודים של הילדים, לקחנו הלוואה בערבות מדינה כדי להזרים כסף לעסק, לשלם לספקים ולעובדים, אבל לנו לא נשאר כלום".
ע' מרגיש היום שאין היגיון בהחלטות הממשלה, וגם שאין מי שדואג לו. "אין הגיון בסגירה קולקטיבית ולא לפי אזורי הדבקה, אז אנחנו כבר לא מצייתים. הממשלה החליטה לסגור את המספרות, בעוד שעסק אחר של קשקושים מסין שפתח שולחן עם מסכות נשאר פתוח.
"סגר נוסף זה מבחינתנו גזר דין מוות. זה לא נזק לעסק, זה נזק לחיים. אין לנו שום ביטחון כמו דמי אבטלה, והמענקים זה לעג לרש שנבלע בחובות של העסק. זה לא כסף שאני יכול להביא הביתה ולקנות איתו אוכל. אני נשוי עם שלושה ילדים, ועד היום פרנסתי את משפחתי בכבוד. עכשיו אין לי ממה".
המצב הנוכחי הופך את ע' לעבריין כפול: הוא גם מפר את הסגר וגם לא משלם מס. אבל הוא לא חש תחושת אשמה. "אני לא נהנה מזה. אנחנו מספרה יוקרתית ופתאום אני מוצא את עצמי נותן שירות באופן פיראטי בבתים. זה החזיר אותי 25 שנה אחורה, לתקופה שהייתי ילד ומספר אנשים כתחביב. ואני כמובן מפר חוק, אבל אין לי תחושות אשם על זה שאני לא משלם מיסים. "יש תחושת האשמה כלפי המדינה שהביאה אותי למצב הזה, שהפקירה שנים את העצמאים שמשלמים ביטוח לאומי והוא לא מבטח אותנו בכלום".
ב', מעצב שיער מאשדוד, לא נותן שירות בתקופת הסגר, אבל הוא מרגיש קצת פראייר כשהוא רואה שדווקא הספרים השכירים שלו עובדים ללא הפרעה. "אני סגור וכל העובדים שלי בחל"ת, וזה הוביל למצב אבסורדי שדווקא הספרים השכירים עובדים בשחור. הם גם מקבלים כסף מהמדינה כל חודש, וגם מקבלים מזומן מהלקוחות. הם לא ממש מסתירים את זה. אני רואה בפייסבוק שכל השכירים שלי ושל הקולגות שלי מפרסמים בלי פחד שהם עוברים מבית לבית. עבדתי קשה כל החיים להגיע לאן שהגעתי ואני לא אזרוק את זה עכשיו לפח, אז אני מציית לחוק. אבל מסביבי יש שוק שחור שפורח ומשגשג בגלוי".
"יש הרבה כעס על הממשלה"
השוק השחור פורח גם בענף אחר מתחום היופי - ענף הקוסמטיקאיות. אורלי פלד, יו"ר איגוד הקוסמטיקאיות, מתארת מצב שבו המציאות הקשה הובילה רבות מהקוסמטיקאיות לעבור לכלכלת צללים.
"הפגיעה הממושכת בהכנסה של ענף הקוסמטיקה, של הנשים העצמאיות, שביניהן יש לא מעט חד הוריות, מובילה לפגיעה קשה מאוד בחיים. הן לא יכולות יותר לשאת בנטל, בתשלומי השכירות, הארנונה וכל התשלומים השוטפים. חלק מהקליניקות רכשו מִכשור באלפי שקלים רגע לפני הקורונה, ואין להן איך לשלם את ההלוואות.
"כולן נמצאות בסיר לחץ. הנטל כבד מנשוא. על הרקע הזה, הענף עבר למתן שירותים בלתי חוקיים. זו לא באמת בחירה, זה נולד בלית ברירה. המדינה גורמת לקוסמטיקאיות להיות עברייניות בעל כורחן, למרות שבאופי שלהן הן שומרות חוק, אז עכשיו הן גם חיות בפחד שמישהו יתפוס אותן ויקנוס אותן. הן בפחד מתמיד".
אחד המשפטים שחוזרים על עצמם בשיחות עם הקוסמטיקאיות שעובדות בשחור הוא "אני לא מפחדת למות מקורונה, אני מפחדת למות מחרפת רעב". ואכן, על-פי פלד, עבור חלק מהנשים הללו כל יום של סגר מקרב אותן לחרפת רעב.
"הבחירה בין לציית לחוק לבין להביא את האוכל לילדים זו בחירה בעייתית. המאבק הוא על קיום יומיומי. זה לא לאבד את העסק, זה לאבד את החיים, את היכולת להאכיל את הילדים ולהחזיק את הבית. כל יום אני מקבלת עשרות טלפונים של נשים שאומרות לי דברים קשים כמו ‘אין לי מה לאכול', ‘אני עומדת לאבד את הבית', ‘אני לא ישנה בלילות'. טלפונים עם בכי. יש מרמור קשה, יש חרדות איומות, הן מתפרקות, אז הן התחילו לעבוד בשחור כדי לשמור את הראש מעל המים".
העבריינות המאולצת נולדה גם על רקע התחושה שהמדינה לא דואגת לעצמאים. פלד: "מדברים על זה שהמדינה פיצתה את העסקים, אבל בעסק עם מחזור שנתי של 300 אלף שקל אותה קוסמטיקאית מקבלת עכשיו 3,500 שקל מענק לחודש, במקרה הטוב. מה אפשר לעשות עם זה?
"אז הן עובדות מהבית במחשכים כדי לשרוד. יש גם כעס על המדינה שלא דואגת להן אחרי שהן שילמו מיסים וביטוח לאומי לאורך שנים ואין מבוגר אחראי שייתן להן תשובה למה הן סגורות ואחרים פתוחים. אם לשיננית נותנים לעבוד, מה שונה הקוסמטיקאית שמטפלת בבריאות העור, כשאחוזי ההדבקה אצלה אפסיים ואין אצלה התקהלות? האיפה ואיפה מקוממת. אז יש תופעות של עבירות על החוק. הן בוחרות לחיות. הן מרגישות שלא השאירו להן ברירה. זה המצב שהגענו אליו".
גם יוסי אלקובי, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, רואה בהתעצמות של הכלכלה השחורה בתקופת הקורונה תופעה שנולדה על רקע התנהלות לא נכונה של הממשלה. "אנו עדים לזה שהנסיבות הלא סימפטיות הובילו לעבריינות. אלפים עובדים ככה כי הם מדממים והם חייבים להביא אוכל הביתה. לשבת בבית לא מביא אותך לסופר. בסגר הראשון הציות היה יותר גבוה. אנשים לא עבדו בשחור כי עוד היו להם טיפה חסכונות והם הסתדרו, אבל בסגר השני כבר אין מרווח נשימה. הם חייבים לעבוד והברירה היחידה היא לעבוד מתחת לרדאר, בשחור".
אלקובי מרחם במיוחד על העסקים הצעירים. "העסקים שנפתחו בשלוש השנים האחרונות לקחו הלוואות, השקיעו בעסק, עבדו על שיווק והשגת לקוחות ונכנסו למשבר הזה בנקודת פתיחה בעייתית, עם הרבה התחייבויות ומעט הכנסות.
"בסבב הראשון הם עוד יכלו לדדות באפלה אבל בסבב השני הם הגיעו למצב שלא יכלו לשלם הלוואות והתחייבויות, אז אין להם ברירה אלא לעבוד בשחור. הם צריכים לקיים את הבית והמשפחה ואם הם לא יחזירו כסף לבנקים העתיד ייראה רע מאוד כי כל מי שמסומן וינסה בעתיד לשקם את עצמו מההריסות של הקורונה יהיה לו קשה לתקשר עם הבנקים. העסקים בפרשת דרכים קשה, הם במצב לא טוב. הם לא ילכו לשדוד כדי להביא אוכל הביתה, הם ילכו לעבוד".
את מי האנשים האלה מאשימים? את הממשלה?
"יש הרבה כעס על הממשלה. הניהול של מקבלי ההחלטות ברובו כושל. במיוחד הם לא יודעים לטפל נקודתית בעסקים הצעירים, אבל גם הוותיקים סובלים. זה מחדל כלכלי שאין לו אח ורע באף מדינה מערבית. העסקים נדחפו לקצה הצוק. צריך להביא אוכל הביתה אז עושים מה שעושים. זה מה שהולידו המדיניות הכושלת והניהול הלא נכון.
"אנשים מאבדים את הבית שלהם. אנשים מאיימים בהתאבדות. יש פה מחול שדים מטורף שאי אפשר לעצור אותו. בהתאחדות רואים את זה בעיקר בענף הטיפוח והיופי, כי הם נפגעו מאוד קשה והיו סגורים הרבה מאוד זמן, אבל אפשר לראות את זה גם במקצועות אחרים: מאמני כושר, גננים, שפים ועוד מקצועות".
"הפעם לא התלבטתי לרגע"
ואכן, העבודה ב"שחור" בימים אלה - במזומן בלבד, בלי קבלה ובלי חשבונית - אינה נחלתם של מעצבי השיער או הקוסמטיקאיות בלבד. כמעט כל אחד מכיר היום מישהו שעובד בשחור או משלם בשחור עבור שירות, מהשף הפרטי שמגיע לבשל בבית, דרך השיפוצניק וכלה במאמנת האישית. התופעה הזאת - התפתחותה של כלכלת צללים בחסות הקורונה - חוצה מקצועות ושירותים. היא גם לא נחלתם של "עברייני מס" מועדים בלבד. אנשים שתופסים את עצמם בימי שגרה כאנשי חוק ונורמטיביים, משלמים היום בשחור בלי לחשוב פעמיים.
כך עושה נ', אשת הייטק ואם לשני ילדים, בני 8 ו-5, שעובדת מהבית מאז מרץ. השכנה שלה, מטפלת בצהרון לילדי בית ספר, נמצאת בחל"ת מזה כמה חודשים, ו-נ', שגילתה מהר מאוד שקשה לה לעבוד כשהילדים בבית, גייסה אותה כדי להיות המטפלת שלהם בתקופת הסגר. במהלך הסגר הראשון, וגם כיום, היא מטפלת במשך 5 שעות ביום בילדים של נ'. התשלום מתבצע כמובן ב"שחור" כדי שהשכנה לא תאבד את תשלומי החל"ת. כולם נהנים בעסקה הזאת, חוץ מהמדינה שמאבדת את תשלומי המיסים עבור ההכנסה של השכנה-המטפלת, ובמקביל ממשיכה לשלם לה את כספי החל"ת.
גם י', בת 47, מצפון תל אביב לא מהססת לשלם בשחור בתקופה הנוכחית. "בדרך כלל אני אדם שומר חוק שמקפיד על תשלום מלא כולל מע"מ, כנגד קבלה, מול כל בעלי המקצוע. אבל בפעם האחרונה שהזמנתי אינסטלטור והוא נקב במחיר במזומן שהיה נמוך כמובן מהמחיר שהייתי משלמת אם זה היה בצ'ק, לא התלבטתי לרגע", היא אומרת. לדבריה, השינוי אצלה נולד על רקע חוסר השוויון ביחס של הממשלה לאזרחים בה.
"מה שעמד לנגד עיניי זה שבתקופה שבה החרדים שמשלמים הרבה פחות מיסים ועובדים הרבה בשחור מרשים לעצמם להתנהג בצורה שמסכנת אותי ואת משפחתי ומעכבת מאוד את ההתאוששות הבריאותית והכלכלית של המדינה - אין לי שום סיבה להיות צדיקה יותר מהאפיפיור. הושטתי לו את השטרות בלי כל תחושת אשמה, אולי להיפך. זה כמובן לא רציונלי, כי אני יודעת שאם כולם ינהגו כמוני יהיה פה עוד יותר גרוע. אבל זה בא מהרגש".
לכלכלת הצללים החדשה הזאת יש הרבה פנים. א', מורה לאנגלית, שמעבירה שיעורים פרטיים, שינתה את "ההתנהלות העסקית" שלה בתקופת משבר הקורונה. בימי שגרה היא מורה מאוד מבוקשת והיומן שלה עמוס, אך עם פרוץ המשבר, מעל שליש מהתלמידים שלה הפסיקו את השיעורים, והיא מצאה את עצמה עם מחזור חסר.
בעבר היא הייתה מוציאה חשבוניות לכל תלמיד, אך לפני כחודשיים היא הפסיקה ואף ביקשה מלקוחותיה לא לשלם לה לעת עתה. היא תחליט מתי לגבות את הכסף ומתי להוציא - או לא להוציא - חשבונית. גם זו כמובן התנהלות אסורה על-פי חוק, גם אם בסוף היא תוציא חשבוניות על כל ההכנסות בתקופה הזאת.
כעצמאית, א' זכאית למענקים מהמדינה בהתאם לירידה בהכנסות שלה, אך אם יתברר שהכנסותיה לא ירדו בתקופת המשבר, או לא ירדו מספיק (25% בתקופת הסגר ו-40% שלא במהלך הסגר) היא תאבד את זכאותה. כלומר, אם היא תוציא חשבוניות כעת ההכנסה שלה בחישוב הזה תעלה, והזכאות תרד.
הנתונים: השימוש במזומן צמח
האנשים שאת סיפורם הבאנו כאן לא נמצאים בשוליים היום. העצמאים נמצאים במשבר עמוק בחודשים האחרונים, ובמיוחד בתקופות הסגר הממושכות, ומחפשים פתרונות כדי לשרוד. לצדם, יש גם שכירים שהוצאו לחל"ת או פוטרו, שאומנם נהנים מרשת ביטחון מהמדינה ומתשלומים חודשיים של עד 70% מהכנסתם, אך לא עבור כולם מדובר בסכומים שניתן לחיות מהם. כך מתקצרת גם הדרך שלהם אל עבר הצללים של הכלכלה השחורה.
הניסיון לעגן במספרים את התחושה שלפיה היקף העבודה "בשחור" התעצם בתקופת הקורונה הוא כמובן בעייתי. "כלכלת צללים" כשמה כן היא, חוסה בצל, סמויה מן העין וקשה מאוד לכמת אותה. אך לבנק ישראל יש נתונים לגבי הגידול בשימוש במזומן בתקופה האחרונה.
מסקירה של הבנק שפורסמה בחודש שעבר עולה כי במהלך משבר הקורונה מחזור המזומן במשק גדל משמעותית: בסוף אוגוסט השנה עמד מחזור המזומן במשק על 100.9 מיליארדי שקלים - עלייה של 15.7% מפרוץ המשבר בתחילת חודש מרץ. העלייה הזאת גדולה פי 6 מהעלייה השנתית שנמדדה בראשית 2020, לפני פרוץ הקורונה, אז נמדד גידול של 2.7%.
הפעם האחרונה שבה נצפה שיעור גידול דומה בפרק זמן כה קצר הייתה בשנת 2009 על רקע המשבר הכלכלי העולמי ותהליך הורדת הריבית של בנק ישראל באותה עת. על-פי הסקירה של בנק ישראל, מגמת גידול זו אינה ייחודית לישראל ובמדינות נוספות בעולם חלה עלייה חדה בביקוש למזומן במהלך משבר הקורונה, דבר שמחדד את חיוניות המזומן בעת משבר כלכלי.
בבנק ישראל קושרים את הביקוש הגבוה למזומן לכך שהחזקת מזומן תורמת לתחושת הביטחון של האזרחים בישראל. מהסקרים שביצע הבנק עולה כי תחושת הביטחון הזו בולטת בקרב קבוצות באוכלוסייה שהן מוטות שימוש במזומן, כמו החברה הערבית והחברה החרדית, וכן לאנשים שהושפעו יותר מהמשבר הכלכלי כדוגמת אלו שיצאו לחל"ת או שאינם מועסקים עוד.
בבנק לא קושרים בין השימוש במזומן לכלכלת הצללים שנוצרה בימי הקורונה. כאמור, מדובר בקושי מתודולוגי מובנה שצץ בכל פעם שמנסים להעריך את ההון השחור בישראל (ובעולם בכלל). מה שברור הוא שהכלכלה השחורה מבוססת על שימוש במזומן, שהשימוש בו אכן גדל כעת משמעותית.
ע', מעצב השיער שהזכרנו, מאיר בהקשר זה נקודה נוספת. המדינה, הוא אומר, הולכת כעת אחורה בנושא הזה לאחר שכבר הצליחה לבסס בקרב העסקים הקטנים את השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים. "הם ירו לעצמם ברגל", הוא אומר, "לפני הקורונה היינו עסק שעבד 90% על אשראי, ובכלל לא עבדנו על מזומן. עכשיו הכול במזומן. הלקוחות עצמם פחדו פעם לשלם במזומן, כדי לא לסבך אותנו, אבל עכשיו אין מה לדבר על אשראי. הכול מזומן והכול ללא תשלום מיסים".
"אנשים מגיבים לתמריצים"
פרופ' עומר מואב, פרופסור לכלכלה בבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת וורוויק באנגליה, סבור שיש במצב הנוכחי שילוב נדיר של הרבה דברים "רעים" שהגיעו לצומת משותף. "צד אחד של העניין זה קלות ביצוע העבירה, יחד עם עמעום עוצמת הנורמה החברתית נגד העבירה. בעבירה של תשלום בשחור תמיד צריך שיתוף פעולה של שניים - קונה ומוכר, ולכאן נכנסת הנורמה החברתית שלא מגנה היום את העבירות הללו.
"העובדה שהרבה החלטות נראות מאוד שרירותיות, אין קריטריונים ברורים ואחידים, דברים נעשים בשליפות מהמותן - מפעילים מגבלה בשליפה ומבטלים אותה בשליפה כי נכנעים לכל מיני לחצים - כל אלה יוצרים אווירה של חוסר אמון בממשלה. וככל שיש פחות אמון בממשלה אנשים מרגישים הרבה יותר נוח להעלים הכנסות ולעסוק בפעילות כלכלית שחורה. זה שילוב מאוד נדיר שקורה היום".
לדבריו, יש כאן בעצם שילוב של "ממשלה שהיא אולי הגרועה ביותר בתפקוד שלה בתולדות מדינת ישראל, ומגפה שלא הייתה כדוגמתה. אז אנשים נורמטיביים, שבימים כתיקונם מרגישים לא נוח לשלם בשחור, אומרים עכשיו ממילא הממשלה מפעילה שיקולים פוליטיים במקום שיקולים ענייניים, אז אין שום סיבה שאנחנו נציית לחוקים".
הצד השני של אותו מטבע הוא הצד של התמריצים שניתנים על-ידי הממשלה. "בני אדם מגיבים לתמריצים כלכליים", הוא מזכיר, "והמחדל החמור של הממשלה זה שיצרו את המנגנון של דמי אבטלה מובטח לשנה שלמה. יש על זה המון עדויות שאנשים לא רוצים לעבוד ומעדיפים לקבל את דמי האבטלה, וזה כמובן מאפשר עסקה של ‘שני צדדים מרוויחים': אני אשלם לך בשחור וכך אתה גם תקבל תשלום, וגם תשמור על דמי האבטלה. יצרו פה תמריץ מטורף ואת הקרקע לכלכלת הצללים של הקורונה. לזה מצטרפת העובדה שכשמוציאים פעילות כלכלית מהחוק, אז מיד נוצר תמריץ לבצע אותה מחוץ לחוק.
"פעילויות כלכליות מסוימות אינן חוקיות היום בעקבות החלטות ממשלה, עסקים סגורים, אז כמו שאנשים לא נותנים חשבונית כשהם קונים סמים או כשהם הולכים לצרוך שירותי מין - אז ככל שהממשלה הופכת יותר דברים ללא חוקיים אז היא מתמרצת פעילות בכלכלה שחורה. אני לא אומר שלאסור על פעילות כלכלית בסגר זה לא בסדר, אבל אלה חלק מההשלכות. האיסור הזה לא דומה למחדל החמור של דמי אבטלה לשנה מראש - אבל שניהם בצד של התמריצים הקיימים לפעילות כלכלית בצללים".
פרופ' אורי חפץ, מומחה לכלכלה התנהגותית שמלמד באוניברסיטה העברית ובביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטת קורנל - וגם הוזמן לייעץ לראש הממשלה בגיבוש תוכנית הסיוע למשק במשבר הנוכחי - לא ממהר לאמץ את המסקנה שיש עלייה בכלכלת הצללים בישראל.
"נשמע לי הגיוני שהיקף הכלכלה השחורה גדל לאחרונה, אבל זו רק תחושה. כשהמצב הכלכלי קשה, אנשים מנסים לשרוד בכל דרך. זה לא מפתיע, זה לא ייחודי לישראל, וזה לא חדש. כשאת בסכנת טביעה, את עושה פחות שיקולים של מה כשר ומה לא, העיקר לשמור על הראש מעל למים.
"אבל בואו לא ניתמם. הכלכלה השחורה פה לא נולדה היום, ולא נולדה בגלל המשבר הנוכחי. נכון שיש פה משבר נוראי שהוא גם כלכלי, וגם בריאותי, וגם פוליטי, וגם חברתי, וגם מוסדי, וגם משבר גדול של אמון וסולידריות. אבל כלכלה שחורה, ברוך השם, חיה ובועטת פה עוד הרבה לפניו. יש פה נורמות עמוקות ומושרשות שהן חלק מהתרבות הישראלית, אי אפשר הכול להעמיס על הקורונה".
עם זאת, גם הוא מודה, כי "כשגוזרים על הציבור גזרה שהוא אינו יכול לעמוד בה, אז אכן הופכים את כולנו לעבריינים". הדוגמה שהוא נותן בעניין יוצאת לרגע מהזירה הכלכלית: "כשהתחיל הסגר השני היה אסור לבקר את השכנים. אני לא מכיר אף אחד שלא ביקר אף שכן אף פעם, שלא נתן לילדים לבקר את החברים כשסגרו את הגנים ואת בתי הספר. אפילו הפוליטיקאים לא הצליחו, אולי אפילו לא ניסו. אז הנה, כולנו עבריינים.
"וזה נורא לדעתי כי זה שוחק את הנורמות עוד יותר. בפרפראזה על השיר, ‘מי שנופל פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה'. אז חוק שלא באמת מתכוונים לשמור עליו, אסור לחוקק אותו, זה ממש חילול הקודש כי זה מחריב נורמות".
מה לגבי התמריץ שיצרה מדיניות דמי האבטלה המובטחים לשנה שעליה החליטה הממשלה? אתה ייעצת לראש הממשלה ותמכת בהחלטה הזאת.
"זה נכון שאם נותנים דמי אבטלה לכל מי שאיבד את עבודתו, אז יש תמריץ לטעון לזכאות - כלומר או באמת לא לעבוד, או לעבוד בשחור ולשקר. זו העלות של דמי אבטלה תמיד, לא רק בקורונה".
עם זאת, הוא אומר, "יש גם תועלת, ובמקרה שלנו אני חושב שהיא הרבה יותר גדולה מהעלות. כשיום אחד מאות אלפי אנשים נשלחים הביתה, וכשאין לנו מושג מתי הם יוכלו לחזור לעבוד, אז ברור שצריך לעזור להם, ויפה שעה אחת קודם. אנשים שמעדיפים לא לעבוד או לעבוד בשחור, הם רק חלק מהתמונה. יש פה מאות אלפי אנשים, משפחות, שאין כרגע למשק הישראלי עבודה להציע להם".
רשות המיסים פועלת ברגישות, אבל לא תוותר למעלימי מס
ערן יעקב, מנהל רשות המסים וממלא מקום מנכ"ל משרד האוצר, עסוק בימים אלה בעיקר בתשלומי מענקים לעצמאים ובצמצום המגבלות המוטלות על העסקים במהלך הסגר, אבל "כלכלת צללים" - מהזן הישן או החדש שנולד בקורונה - זה לא משהו שהוא יכול להתעלם ממנו.
לדבריו, "בהסתכלות כלל עולמית על תקופות של אירועים חריגים כמו מלחמות, תמיד רואים שרמת הציות לחוקי המס יורדת. וזו מלחמה. לא הייתה לנו תקופה כזאת מעולם וגם אנחנו מנסים להבין איך להתמודד עם זה. האירוע שקורה בחודשים האחרונים מעיב על כולם, וכולם בחוסר ודאות. גם האזרחים, אבל גם הממשלה שמעולם לא התמודדה עם מצב כזה - עם מגפה בקנה מידה כזה והצורך לבלום אותה בכל האמצעים - והיא מנסה להבין איך להתמודד איתו".
אין ספק שאלה ימים מורכבים. רשות המסים גם נמצאת בכוח אדם מצומצם, היא בכלל מתייחסת לכלכלת הצללים כרגע או שזה נדחה לימי שגרה?
"רשות המסים כגוף שנותן את המענקים גם בוחר את המלחמות שלו בימים האלה. כוח אדם רב שלנו מוקדש לסיוע לעסקים ולחלוקת המענקים. אנחנו מטפלים במעסיקים ובציבור בכלל ברגישות מאוד גבוהה. אנחנו מבינים שהעסקים בקשיים ובבעיה תזרימית, ולכן אנחנו רגישים יותר: אנחנו מסכימים לפריסת תשלומים, לא ממהרים להטיל עיקולים ומתחשבים בעסקים שנמצאים על סף פשיטת רגל. אבל לצד הרגישות, לא זנחנו לרגע את האכיפה נגד הפשיעה הכלכלית.
"כשהסגר הראשון התפוגג, ראינו מהר מאוד שיש מתעשרי קורונה חדשים ויש כאלה שמשתמשים בקורונה כהזדמנות לעבריינות. לא הורדנו רגל מהגז באכיפה הקשה נגד החשבוניות הפיקטיביות והעלמות המסים הכבדות, אנחנו כל הזמן באיסוף מודיעין ובאכיפה נגד הפשיעה הכבדה והבינונית, ומי שמנצל את הקורונה לפשיעה כלכלית נמצא תחת העין של יחידת החקירות שלנו. אנחנו מטפלים באופן עמוק בהונאות הקורונה, תרמיות שקשורות למכירת אביזרים וציוד רפואי על רקע המגפה".
אתה מדבר על פשיעה בהיקפים גדולים ובינוניים, אבל מה היחס שלכם לעצמאים הקטנים שמקבלים היום תשלומים בשחור?
"לגבי העסקים הקטנים - הספר שעובר מבית לבית, הקוסמטיקאית, השף שעושה ארוחות ביתיות ומקבל תשלום בשחור ואחרים - הם חווים היום מציאות שונה מזו שהם רגילים אליה, ואנחנו מתאימים את עצמנו למצב. אנחנו מתונים ורגישים מצד אחד, אבל אנחנו עדיין אוספים הרבה מודיעין על העסקים האלה, ואנחנו לא נתעלם מהם בסוף המשבר. יש לנו דרכים לעקוב אחריהם. אנחנו רואים את הפעילות שלהם ברשתות החברתיות, יש גם אנשים שמודיעים לנו על בעלי עסקים שפועלים בשחור, ויש לנו יחידות חקירות מעולות ויחידות גבייה ואכיפה, שיטפלו בכל מי שיעבור על החוק וייתפס מעלים מס.
"אנחנו עושים בתקופה הזאת הרבה פעולות סמויות מהעין, ואנחנו נמצאים שם. אנחנו לוקחים בחשבון שיש אנשים בפשיטת רגל, אבל לא מוכנים להתעלם, וגם אסור לנו להתעלם, מעבריינות מס".
ליעקב חשוב להזכיר דבר נוסף: "אותם בעלי עסקים שבוחרים היום לעבוד בשחור שוכחים שסף המס בישראל גבוה ומס הכנסה משלמים רק אם מרוויחים, ורק אחרי חישוב נקודות הזיכוי וניכוי ההוצאות. אז אם הם במצב כלכלי מאוד קשה ועובדים קצת, הם ממילא לא מגיעים לסף המס, כך שהם לא יכולים לומר: אני לא משלם מיסים כי יש קורונה. מערכת המס בנויה באופן שנותן מענה למי שמשתכר מעט, מאם חד הורית עם שלושה ילדים ודרך גבר עם ילדים קטנים. סף המס גבוה, ובמערכת המס יש חמלה. נטל המס במיסים ישירים בהשוואה בינלאומית הוא ברף התחתון, אז הכעס לא במקומו".
אבל הבעיה שלהם היא אחרת - יש סגר, אסור לפתוח את העסקים שלהם, ואם הם רוצים בכל זאת להתפרנס, הם חייבים לעשות את זה בלי לדווח.
"לרשות המסים יש חובה לגבות מיסים גם מפעילות בלתי חוקית, גם מסמים או שוחד, וגם מאנשים שעבדו בסגר ולא דיווחו. על הכנסה משלמים מיסים. אני לא מתחשבן עם אותו עצמאי האם הוא עבד בסגר או לא. אני לא אחראי על ההפרה עצמה, שהמשטרה תבחן את זה, אני אחראי על המס. ומי שאני אתפוס אותו בהעלמת מס אני אבוא איתו חשבון. נוציא לו שומות, הוא חשוף לקנסות, וכמובן שהוא גם יפסיד את המענקים לעצמאים שהמדינה נתנה. הוא יצטרך להחזיר אותם".
גם אם מדובר בקוסמטיקאית, אם חד הורית שחייבת לעבוד בשביל להאכיל את הילדים שלה?
"אם יהיה מידע ונגיע אליה נוציא לה שומת מס. לא נוותר. היא גם לא פועלת בחכמה, כי אותה אם חד הורית עם כמה ילדים, סף המס שלה הוא 13 אלף שקל, אז גם אם היא תדווח על ההכנסות בתקופה הזאת היא לא תשלם מס. למה להסתכן? אולי היא לא מודעת לחוקי המס. ואם היא צריכה לשלם מס כי היא מגיעה לסף ההכנסות של 13 אלף שקל, אז למה שלא תשלם מס? היא מרוויחה יפה.
"המשמעות של ציות לחוק ותשלום מיסים זה שצריך לעשות את זה גם בתקופה כזאת. אנחנו לא נטפלים לאנשים סתם. כשמדובר באנשים קשיי יום אנחנו פועלים ברגישות, אבל זה לא אומר שהפסקנו את הפעילות של איסוף המידע. נגיע לקרימינלים הגדולים ונגיע גם לחלק מאלה שעובדים בשחור. הקורונה תיגמר ואנחנו נגיע גם אליהם, וזה יכול לפגוע להם גם במענקים".
תגובת משרד האוצר
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "התוכנית להתמודדות עם ההשפעה הכלכלית של נגיף הקורונה כוללת מספר כלים שנועדו לספק רשת ביטחון כלכלית לשכירים, עצמאים ולעסקים, וזאת בהיקף תקציבי חסר תקדים. כלים אלה כוללים בין היתר את הארכת החל"ת, עידוד התעסוקה, מענקים סוציאליים לעצמאים, מענקי השתתפות בהוצאות קבועות עבור עסק, הלוואות בערבות מדינה ועוד.
"לעניין מענקי הסיוע - מענק הסיוע לעצמאים מקנה עד 15 אלף ש"ח לחודשיים, בהתבסס על הכנסות העבר של כל עצמאי, אם פעילות העסק נפגעה בשיעור של 40% לפחות. כלי זה מקנה זכאות לסיוע ממשלתי גם אם העסק פועל, וזאת על מנת לשמר את התמריץ לפתוח או להמשיך את פעילותו. המענק מצטרף למענק הוצאות קבועות שמעניק סכומים נוספים בגובה אלפי שקלים ועד חצי מיליון ש"ח אחת לחודשיים.
"לעניין דמי האבטלה לעצמאים - אלה כוללים קשיים רבים, לרבות חיוב סגירת העסק לשם קבלת זכאות, תקופת אכשרה שהייתה מונעת מעסקים חדשים להיות זכאים לסיוע, קשיים בחישוב היקף הסיוע ועוד. בגין קשיים אלה ואחרים, דמי אבטלה לעצמאים לא נהוגים במרבית המדינות המפותחות, לא לפני משבר הקורונה ולא במהלכו.
"לעניין המקרה בכתבה שמזכיר מחזור מכירות של 300 אלף שקל בשנה - ככלל, עסק בהיקף מחזור זה זכאי ל-6,000 שקל אחת לחודשיים ממענק ההוצאות הקבועות, וכן לסכום של עד 15,000 שקל בחודשיים בהתאם לרמת ההכנסה החייבת במס בעבר, ולהקלות נוספות. כלומר, בעלת העסק יכולה לקבל סכום של עד 21,000 שקל לחודשיים, כאשר זכאות זו נשמרת גם אם פעילות העסק לא הפסיקה לגמרי".