גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ג'ו ביידן פותח את נשיאותו במשבר עמוק: איך להילחץ מאחיזתם של "השוליים המטורפים" ולמצוא הסכמה לאומית רחבה

ביידן, שהושבע השבוע, קיבל 7 מיליון קולות יותר מטראמפ, אך חבר האלקטורים הוכרע על־ידי כמה עשרות אלפי מצביעים ● הנוסחה השברירית הזו, בתוספת הפריצה המבעיתה לקפיטול, מבהירה: על כהונתו של ביידן מרחף משבר מערכתי, חברתי, תרבותי - אפילו קיומי

ג'ו ביידן, הנשיא הנכנס / צילום: Associated Press, Matt Slocum
ג'ו ביידן, הנשיא הנכנס / צילום: Associated Press, Matt Slocum

כפי שמספר גדל של אנשים התחילו להבחין בזמן האחרון, המשבר בארה"ב חדל להיות חולף, או אפילו כרוני. זה משבר מערכתי, חברתי, תרבותי; אפשר להגיד עליו שהוא משבר קיומי.

לעתים קרובות אנחנו נוטים להפריז בחומרתם של משברי ההווה, בדרך כלל מפני שזיכרוננו מוגבל. חיטוט בהיסטוריה נוטה לגלות שרוב החרדות כבר נחרדו, רוב השאלות הדרמטיות כבר נשאלו, רוב התחזיות הקודרות ביותר נחזו - ובדרך כלל לא התממשו.
אבל ששה בינואר שינה את מערכת המושגים של אמריקה. זה מה שקורה כאשר המון מוסת מתנפל על לבה של הדמוקרטיה האמריקאית, כובש את מליאת הסנאט, מבריח צירי קונגרס אל מִקלטים סודיים, משכין אימת מוות על אחרים, ומעורר את הנשיא לצייץ "אנחנו אוהבים אתכם".

במובן מסוים, כמעט מוטב היה לארה"ב שזרועות הביטחון ואכיפת החוק שלה התרשלו. היה קל להפליא לעצור את ההמון במרחק של רחוב או שניים מן הקפיטול, או אפילו בתחתית כבש המדרגות. ההמון היה מוסת, אבל לא מאורגן; אחדים מן ה"מורדים" (כך הם מכונים עכשיו בתקשורת, insurrectionists) אמנם מילאו את הטנדרים שלהם ברובים, בקליעי כדורים ובבקבוקי מולוטוב, אבל לא נשאו אותם אל הגבעה.

מוטב היה למאורע שהתרחש, מפני שאלמלא התרחש, הרבה אמריקאים היו מוסיפים להכחיש שארצם נקלעה אל פי התהום, או לפחות מקרטעת אליו. המאורע הזה אישר, או המחיש, את הקיטוב הפוליטי הגובר, את האלימות שהוא מניב, את ההזנה ההדדית בין פוליטיקאים לכנופיות רחוב.

סוף "המשחק ההוגן"?

במהלך הדיון בבית הנבחרים על העמדת הנשיא למשפט הדחה בסנאט ("אימפיצ’מנט"), נואם רפובליקאי אחד הכריז בשבוע שעבר כי בכל תנועה פוליטית יש "שוליים מטורפים". נניח שיש. אבל השוליים המטורפים של מפלגות ממסד אינם מקבלים פקודות ישירות ממנהיג המפלגה, אלא אם כן המנהיג הזה מוכן להשתמש בהם נגד עצם המערכת הדמוקרטית. זה מה שחזרו ועשו שליטים סמכותניים באמריקה הלטינית במשך עשרות שנים, האייאטוללות באיראן, מפלגות יריבות בתאילנד וכו’. אני מדבר כאן על ארצות שניסו להעמיד פנים שהן בוחרות ממשלה באמצעים דמוקרטיים.

אם יש עניין שלא הועמד בספק בארה"ב מאז מלחמת האזרחים, לפני 160 שנה בדיוק, העניין הזה הוא הציות לחוקה. אמריקאים חזרו ובחרו נשיאים וחברי קונגרס בדרג הארצי, מושלים ובתי מחוקקים בדרג המדינתי וכן הלאה.

בין 1888 ל-2020, ששה נשיאים אמריקאים לא הצליחו לחזור ולהיבחר. ניצחונות הושגו לא פעם על חודו של קול. שלוש פעמים נבחרו נשיאים שהפסידו במניין הקולות הכללי, אבל ניצחו בחבר האלקטורים. האכזבה לא הניבה אלימות. אפילו חשדות של הונאה (למשל, בבחירות של 1960, קנדי נגד ניקסון) לא הניעו מועמדים לערער על התוצאות, להוציא את תומכיהם אל הרחובות, ולהכריז שהמנצח בבחירות יהיה "נשיא לא לגיטימי". מאז 1869, ארבע שנים לאחר תום מלחמת האזרחים, שום נשיא אמריקאי לא החרים את מעמד ההשבעה של יורשו.

אמריקה למדה להניח שמתנהל בה "משחק הוגן" על השלטון. הא ראיה, שהשלטון לא חדל להתחלף בדרכי שלום. בשורה של ארצות באמריקה הלטינית, אשר העתיקו את הדגמים החוקתיים שלהן מארה"ב, בחירות היו מסתיימות במלחמת אזרחים. מאז מלחמת האזרחים של ארה"ב לא הייתה כל סיבה לחשוש מפני מלחמה חוזרת או לצפות לה.
היו ימי משבר חמורים: שפל כלכלי עמוק בשלהי המאה ה-19 ובשנות ה-30 של המאה ה-20, האלימות של ימי המאבק על זכויות האזרח של השחורים וההתנגדות למלחמת וייטנאם בשנות ה-60. המערכת התנדנדה, אבל לא חישבה להתמוטט. בששה בינואר השתרר הרושם שהמערכת עצמה עומדת בסכנה.

טראמפ הנשיא היוצא / צילום: Associated Press, Evan Vucci

הכללים שאינם כתובים

ג’ו ביידן חזר ואמר במהלך מערכת הבחירות הארוכה שלו, כי ההצבעה תכריע אם נשיאות טראמפ תהיה "מאורע חולף" או מאורע מכונן. זאת אומרת, ארבע שנים של טראמפ בבית הלבן הן בנות־תיקון, אבל שמונה שנים יטבעו חותם כה עמוק עד שיהיו לא־הפיכות.

אפשר להבין בהחלט למה התכוון ביידן, אם כי האינטנסיביות של שנות טראמפ הקשתה מאוד על המתבונן לחשוב אותן ל"מאורע חולף". אילו ניתנו לו שמונה שנים, טראמפ היה יכול למשל להטות את מערכת המשפט האמריקאית הרחק ימינה באמצעות מינויים של מאות שופטים פדרליים נוספים. בשמונה שנים הוא היה יכול להוסיף ולהוציא צווים נשיאותיים (תחליף לחקיקה, בהיעדר חוקים) בכל תחום פעילות של הממשלה, החל מקידוחי נפט על אדמת הציבור, המשך בפליטת גזים רעילים לאטמוספירה, וגמור בסנקציות חונקות על ארצות רחוקות. כוחו של נשיא אמריקאי למשול, אפילו בהיעדר רוב בקונגרס, הוא פנומנלי (אולי פנומנלי מדי).

קשה לחלוק על החשיבות המעשית של הוצאת הכוח הזה מידי נשיא כה מעוט עכבות. אבל לא ברור כלל מה יהיה דין השינויים שימי טראמפ חוללו בתרבות הפוליטית של ארה"ב, בייחוד לנכונות לכבד כללים של התנהגות גם כאשר אינם כתובים בשום מקום.
ג’ו ביידן ניצח במניין הקולות הכללי בהפרש מרשים של 7 מיליון קולות ויותר. אבל החוקה האמריקאית בת 230 השנה הייתה קרובה להפליא לאפשר למובס להיבחר לנשיא. אילו 45,000 מצביעים בשלוש מדינות (ג’ורג’יה, וויסקונסין ואריזונה) היו משנים את הצבעתם, דונלד טראמפ היה זוכה ברוב בחבר האלקטורים.

הנוסחה הבלתי־סבירה הזו אינה עומדת להשתנות, והיא מעוררת באופן בלתי נמנע את השאלה מה יקרה בעוד ארבע שנים. הבחירות של אמצע הקדנציה לקונגרס ולמושלי מדינות, בעוד שנתיים ופחות, יראו לנו את הכיוון. צילן של הציפיות ושל החששות יתארך מעל נשיאותו של ג’ו ביידן ולפעמים יהיה קרוב לשתק אותה.

של מי המותניים האלה?

המבחן החשוב המיידי יתחולל בתוך המפלגה הרפובליקאית. היא ירדה השבוע למדרגת מפלגת אופוזיציה בכל מוקדי הכוח הפדרליים: הנשיאות, בית הנבחרים והסנאט. זו הפעם הראשונה מאז 2010 שידה אינה מונחת על שום ידית. זו אינה תוצאה של תבוסה היסטורית. עדיין כוחה במותניה. אבל של מי המותניים בדיוק?

"זו המפלגה של דונלד טראמפ", אמר דונלד ג’וניור, בנו בכורו של הנשיא לשעבר, שאינו מסתיר את יומרותיו הפוליטיות. מעשה אירוניה, הוא אמר את המלים האלה שעה קלה לפני שאביו נשא את נאום ההסתה בעצרת בוושינגטון בששה בינואר. לתאריך הזה יש פוטנציאל ברור, אם גם רחוק מוודאות, להחליש את בעלות טראמפ על המפלגה. האם רפובליקאים חפצי חיים פוליטיים יוסיפו לצאת מגדרם להביע לויאליות לצ'יף, גם כאשר אינו יכול עוד להלך עליהם אימים מן הבית הלבן? או שהם יתחילו להזדקף, ולהמרות את פיו?

נשיאים אמריקאיים חוזרים ומנסים להקטין את ההגבלות שהחוקה מטילה עליהם. מדהים לחזור ולהרהר למשל בהתניה החוקתית למלחמה. מנסחי החוקה העניקו לקונגרס את הזכות להכריז מלחמה. הנשיא נועד להפוך ל"מפקד עליון" רק לאחר הכרזה כזאת. מאז 1950, ארה"ב חזרה ויצאה למלחמות מבלי שהקונגרס הכריז עליהן. הנשיא הפך אפוא למפקד עליון קבוע, מעין מרשל, או גנרליסימו. דונלד טראמפ, סרבן הגיוס החוזר של ימי מלחמת וייטנאם ("בעיות בברך") אהב לדבר על "הגנרלים שלי". הם חרקו שיניים, באופן דיסקרטי.

יש קשר, ישיר או עקיף, בין מעמד הגנרליסימו של הנשיא כלפי חוץ לבין התנהגותו בזירה הפנימית. טראמפ תכנן, או קיווה, או זמם לשלוח צבא אמריקאי סדיר לרחובות הערים עוד בתחילת הקיץ. שר ההגנה סירב. רק בקושי הנשיא התאפק מלפטר אותו על המקום, אבל עשה כן מיד לאחר הבחירות. כאשר חלק מתומכי טראמפ קראו להורות לצבא לתפוס את מכונות ההצבעה, כדי להוכיח את ה"זיוף", בכירי הפנטאגון, אזרחים וחיילים, הכריזו שהצבא לא ישמש לצרכים פוליטיים. היה אפשר לברך על נאמנותם המופגנת לחוקה, אבל היה קשה להשתחרר מדאגה על עצם הצורך של אנשי צבא לבוא להגנת הדמוקרטיה, נגד נשיא נבחר. מה היה קורה אילו צייתו לו, כמוטל עליהם?

מי זוכר דו מפלגתיות

תמה חוזרת במערכת הבחירות של ביידן היתה ש-35 שנות חברותו בסנאט לימדו אותו לא רק את "אמנות העִסקה", שעליה טראמפ תובע חזקה, אלא את אמנות הפשרה־לצורך־עסקה, שהיא לחם חוקו של תהליך החקיקה.

לדמוקרטים יש עכשיו רוב קטנטן בשני בתי הקונגרס, אבל הוא לא יספיק לחקיקה. ברוב המקרים, חקיקה מצריכה הסכמה רחבה, החוצה גבולות מפלגתיים. זה 12 שנה שאין בוושינגטון כמעט שמץ של מה שאמריקאים נוהגים לכנות "דו־מפלגתיות". קיטוב בוושינגטון עוזר לקטב את אמריקה. במובן הזה, נסיבות עלייתו של ביידן לנשיאות אינן מבשרות טובות. אם 70% מן הרפובליקאים (על־פי סקרי הימים האחרונים) מוסיפים להאמין שהבחירות זויפו, ביידן יצטרך למצוא דרך נועזת ומקורית כדי "להעניק מרפא" לאמריקה, כפי שהוא חזר והבטיח. מרפא כזה יוכל להינתן רק באמצעות צינון ניכר של מעלות החום הפוליטיות.

לנשיא יש הסמכות לשנות כיוון בשורה של עניינים, המצריכים רק את חתימתו. כבר בשעות הראשונות של נשיאותו, ביידן הזדרז להודיע על חזרת ארה"ב אל הסכמי האקלים הרב־צדדיים ואל ארגון הבריאות העולמי. הוא יהיה זריז פחות והחלטי פחות בחזרה אל הסכמי הגרעין עם איראן. הוא יעכב כנראה את התקפלות הכוחות האמריקאיים מאפגניסטן/סוריה/עיראק/סומליה, אם כי אולי לא בהרבה.

במדיניות חוץ, השינויים הבולטים הראשונים יהיו של רושם ושל מצב רוח. ארצות מעטות יתגעגעו אל טראמפ. צריך לקוות שחוכמת מנהיגיהן תעמוד להן בהסתגלות אל המציאות. אני מניח שאין טעם לקוות להכאה על חטא התפתותם של המנהיגים האלה לקסם הכוזב והמסוכן של ארבע השנים האחרונות. 

עוד כתבות

משה חוגג / צילום: יונתן בלום

משה חוגג יכניס פעילות קריפטו לשלד בורסאי בהשקעה של 20 מיליון שקל

בעלי מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים וקבוצת משקיעים בראשותו התקשרו במזכר הבנות עם קמן קפיטל, שבראשה עומד היו"ר והמנכ"ל יואל יוגב, להסכם שבמסגרתו ירכשו את השליטה בחברה ● מחיר הביטקוין צנח 21% בשבוע האחרון

דיפלומטים רוסים חוזרים מצפון קוריאה על עגלת עץ / צילום: Associated Press, Russian Foreign Ministry Press Service

הדרך הארוכה הביתה: דיפלומטים רוסים יצאו מצפון קוריאה על עגלת־רכבת מעץ שמופעלת בידיים

לאחר שנתקעו במדינה הסגורה, מאז שאטמה את הגבולות בגלל המגפה, מצאו הדיפלומטים דרך יצירתית לחזור הביתה

מפגינה מצביעה בשלוש אצבעות, סמל המאבק, זאת לאחר שמפגינה נורתה בראשה ע"י המשטר הצבאי במסגרת ההפגנות / צילום: Associated Press

ההפיכה במיאנמר: מה קורה ולמה יש הפגנות?

הפגנות גדולות נערכות במדינה במשך שבועות בהתנגדות להשתלטות הצבאית, שהרחיקה את תהליך המעבר לדמוקרטיה במדינה

אתר הבנייה באשדוד בו נהרג היום פועל / צילום: איחוד הצלה

מקרה מוות שלישי מהתחשמלות בפרויקט תמ"א בשלוש שנים

פועל בניין התחשמל למוות בפרויקט תמ"א 38 באשדוד ● בשל סכנת התחשמלות חובשי מד"א הדריכו פועלים אחרים כיצד לבצע פעולות החייאה, אך לשווא

בני גנץ / צילום: טל שחר - ידיעות אחרונות

משרד התקשורת יוזם מהפכה בירוקרטית: ביטול כ-200 רישיונות שונים

במקום 200 רישיונות הקיימים כיום, המשרד יעבור להיתרים כלליים ● שר התקשורת בני גנץ מנסה להכניס את האסדרה החדשה לדיון בוועדת שרים לחקיקה ● קבלת רישיון פרטני תוסיף להיות תנאי למתן שירותי בזק שלהם חשיבות מיוחדת, כמו מפעיל בעל כוח שוק מהותי או כשמדובר במפעיל סלולרי

שולמית גרי. מנכ"לית בנק ישראל / צילום: איל יצהר

"לא היה צריך לחלק מענקים לכולם": המנכ"לית החדשה של בנק ישראל בראיון ראשון

שולמית גרי נכנסה לתפקידה כמנכ"לית בנק ישראל - אחד המוסדות השמרניים בארץ - דווקא בשיא תקופת הקורונה, שדורשת יותר מהכל גמישות ארגונית ● "אנחנו צריכים להתנהל כמו גוף פרטי", היא אומרת בראיון ראשון מאז מינוייה, ולא חוסכת ביקורת על תוכניות הממשלה

לולה קצ'קה, בעלת "קרטון סטודיו" / צילום: בר זכריה

"התפיסה שלי היא שהכול אפשרי וניתן להפוך 'זבל' לזהב"

לולה קצ'קה, בת 36 ● הבעלים של "קרטון סטודיו", עסק לבניית תפאורות ורהיטים מקרטון ● "היה נזק כלכלי, אבל גם טוויסט חיובי" ● גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

אילן רביב, מנכ"ל מיטב דש / צילום: ישראל הדרי

מיטב דש מגדיל אחיזתו בסוכנויות ביטוח: רוכש את החזקות שותפיו בסלע ב-12.2 מיליון שקל

בית ההשקעות חתם על הסכם לרכישת 40% ממניות סלע סוכנות לביטוח, כך שההחזקה הכוללת שלו תעמוד על 100% ● סכום הרכישה משקף לסוכנות שווי של כ-30.5 מיליון שקל ● במיטב דש ציינו כי המנכ"לים המשותפים של סלע ימשיכו בתפקידם

מחזור משכנתאות / צילום: Shutterstock

החל מהיום: ממחזרי משכנתאות יכולים לנצל את הסרת מגבלת הפריים

הסרת מגבלת הפריים נכנסת היום לפעימה השנייה, וכעת גם ממחזרי משכנתאות יוכלו לנצל את ההטבה ● עם זאת, על אף איומי בנק ישראל טרם ניכרת הטבה משמעותית בתנאי הלווים, ויועצי משכנתאות מתריעים כי לא משתלם לנצל את מירב ההטבות הגלומות בצעד

מישל סיבוני / צילום: איל יצהר

מסר למשקיעים: קבוצת הראל קבעה מדיניות לחלוקת דיבידנד

בכך מצטרפת הראל להפניקס, כששתיהן מתכוונות לחלק לבעלי המניות לפחות 30% מהרווח השנתי ● במקביל הראל מבצעת שינוי מבני שצפוי לשחרר לה דיבידנד חד פעמי 310 מיליון שקל

תלמידים נבחנים בבחינות בגרות / צילום: באובאו

שר החינוך: שנת הלימודים תוארך גם לחודש יולי

לפי השר גלנט, לימודי חודש יולי ייוחדו לסגירת פערים במקצועות היסוד והם יהיו חלק מתוכנית בת 4 חלקים המיועדת לכיתות א'-יא' ● בנוסף אמר שר החינוך כי הוא הנחה את כל הגורמים לפתוח בצורה מלאה את מערכת החינוך החל מיום שלישי הקרוב

יאיר נתניהו / צילום: שלומי יוסף, גלובס

יאיר נתניהו חויב לשלם 500 אלף שקל לאחר שהפסיד בתביעת דיבה

נתניהו רמז בשני ציוצים על קשר אינטימי בין פעילה של מפלגת כחול לבן ליו"ר המפלגה בני גנץ ונתבע על ידה ● יאיר נתניהו לא הגיש כתב הגנה וטען כי לא קיבל את התביעה, אך באוגוסט 2020 התייחס לתביעה ואמר כי מדובר בתביעת השתקה מגוחכת שדינה להידחות

אבתיסאם מראענה / צילום: "חדשות סוף השבוע", חדשות 12

ביהמ"ש העליון קבע: מרעאנה תוכל להתמודד בבחירות

ההחלטה התקבלה בדעת רוב כנגד דעתו החולקת של השופט דוד מינץ ● השופטים קבעו כי דבריה מעוררים שאט נפש ומקוממים ביותר אך לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת כדי לפסול אותה ● יריב לוין: "בית המשפט העליון שוב נכשל ערכית ומוסרית בהגנה על הערכים הבסיסיים ביותר של מדינת ישראל"

שרת התחבורה מירי רגב בנתב"ג

רגב: נביא מחר לממשלה מתווה לפתיחת השמיים למבקשים להגיע לבחירות

זאת בלי ועדת חריגים ועם טיסות מכלל היעדים ● במסיבת העיתונאים שכינסה שרת התחבורה בנתב"ג, התייחסה רגב גם לסערת ועדת החריגים וכינתה את הפרסומים בנושא "הכפשה, שקר ופייק ניוז" ● לטענתה, "ועדת החריגים הפכה לכלי ניגוח פוליטי"

חילי טרופר / צילום: אורן בן חקון

משרד התרבות גנז זכייה של תאגיד השידור במכרז "משדרים תרבות"

בסוף דצמבר הודיע משרד התרבות על זכייתו של תאגיד השידור הציבורי במכרז "משדרים תרבות" - מיזם רדיו ודיגיטל שבו אמורים היו להופיע תכני תרבות ממגוון סוגות אמנותיות ● אולם כעת הוא מפרסם מחדש את המכרז, ככל הנראה עקב פגמים טכניים ומשפטיים שנפלו בו

המנהיג העליון של איראן, האייתולה חמינאי./ צילום: רויטרס

איראן דחתה הצעה של האיחוד האירופי לקיים שיחות ישירות על הסכם הגרעין

איראן סירבה להשתתף בשיחות באירופה על הסכם הגרעין אך לא פסלה לחלוטין את האפשרות ודרשה כי בתמורה ארה"ב תתחייב להסיר חלק מהעיצומים ● ברקע הדברים, באיראן הודו היום כי הם אחראים לפגיעה באנייה שבבעלות איש העסקים הישראלי אלי אונגר

אילת / צילום: שלומי יוסף

האם ישראל תהיה החלוצה שלפני המחנה עבור סביבת האינפלציה העולמית?

ההכנסה הפנויה הגבוהה, לצד שיבוש מתמשך בשרשראות הייצור והאספקה, צפויים להמשיך להפעיל לחץ על מחירי המוצרים בחודשים הקרובים ● השאלה הגדולה היא מה יקרה למחירי השירותים, שמהווים חלק הארי ממדד המחירים לצרכן

חיסון נגד קורונה - בית חולים שערי צדק ירושלים / צילום: רפי קוץ

נתניהו וגנץ אישרו: עשרות אלפי פועלים פלסטינים יקבלו חיסון של מודרנה

מדובר ב-100 אלף חיסונים בשלב הראשון המיועדים ל-50 אלף פועלים, ואם המבצע יצליח, יתקבלו עוד חיסונים ● עדיין לא הוחלט אם קבלת החיסון תהיה תנאי להמשך העבודה בישראל

דודי צרויה / צילום: נתנאל טוביאס

"כשהתנודתיות בשווקים עולה - ולא חשוב באיזה כיוון - יש לנו טראפיק אדיר"

המסחר הדרמטי בשווקים עשה טוב לפלטפורמת המסחר בחוזי הפרשים פלוס500, שהגיעה לשווי של 2 מיליארד דולר • המנכ"ל הטרי דודי צרויה מספר על השנה שהייתה, על התוכניות, ומסביר למה הסכמי חסות בכדורגל משתלמים ● חברת הימורים? "לא. הלקוח שלנו סוחר בכלים דומים לאלה שמציע הבנק"

חנן שמש ואבי כ"ץ / צילום: תמר מצפי ואילן בשור

השותף שנעלם, הבנק שעיקל והברקזיט: כך קרסה ההשקעה ברחוב פולנד 19-20 בלונדון

עשרות משקיעים בחרו בשנת 2014 להשקיע בפרויקט של קרן הגשמה בלונדון • זה נגמר בהפסד של 100% מכספם • פודקאסט הנדל”ן של גלובס, "כסף בקיר", צלל להליכים המשפטיים שמלווים את הכישלון האנגלי ● פרק מיוחד ● האזינו