"אני מוצא את עצמי מסביר לילדים כל פעם מחדש שאי אפשר, כי אין"

יוסי לינדר הוא הבעלים של "יוסי של חומוס" • "המסעדה, שהייתה 75% מההכנסה, לא מכניסה בכלל" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

 

 

יוסי לינדר, הבעלים של "יוסי של חומוס" / צילום: תמונה פרטית
יוסי לינדר, הבעלים של "יוסי של חומוס" / צילום: תמונה פרטית

לפני שמונה שנים, בגיל 27, פתח יוסי לינדר את "יוסי של חומוס" - חומוסייה משפחתית בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן. החומוסייה הקטנה צברה תאוצה ולאט לאט הרחיב לינדר את התפריט ואת השירותים שהמסעדה מעניקה והפך אותה למסעדה ים תיכונית שנותנת גם שירותי קייטרינג לאירועים ושירותי הסעדה למפעלים באזור.

המסעדה עצמה, הממוקמת בלב הקיבוץ וכוללת 50 מקומות, שימשה כמקום עבודתם של 5 עובדים עד לאחרונה. "ענף המזון הוא ענף שקשה לשרוד בו גם בשגרה", אומר לינדר. "הרבה לפני משבר הקורונה עשיתי מאמצים להתרחב ולהצליח לשמור על העסק במציאות הקשה של ענף המסעדנות. צמחתי, התפתחתי וגדלתי. היה לי מפעל עיקרי שעבדתי איתו, ולמסעדה עצמה תמיד הגיעו אנשים".

כשהקורונה הגיעה, הוא מספר, "בן רגע כל מה שהיה כבר לא היה רלבנטי יותר. המסעדה, שהייתה 75% מההכנסה, לא מכניסה בכלל, ונשארנו עם משלוחים ובתקופות מסוימות טייק אוויי. לא ויתרתי. החלטתי שאני מנסה להמציא את המסעדה מחדש, והכנתי תפריט משלוחים של ארוחות עסקיות, כמו שעשיתי עם המפעלים. לא הוצאתי את העובדים לחל"ת, השתדלתי שלכולם תהיה עבודה, אבל הניסיון הזה התברר כטעות שהכניסה אותי לבור כלכלי עמוק יותר.

"נכנסתי לסחרור של הוצאות לטובת המשלוחים ומשכורות, וצברתי חובות. חפרתי לעצמי את הבור במשך 7 חודשים, ממרץ עד אוקטובר. קיבלתי עזרה מדי פעם מאבא, אבל בשלב מסוים גם לו נגמר הכסף. ביולי-אוגוסט, כשהרשו לפתוח מסעדות במגבלות, הייתה קצת עבודה. זה היה פחות גרוע, אבל זה לא התקרב להכנסות שיכסו על כל התקופה".

באוקטובר האחרון הבין לינדר שהוא לא יכול להחזיק יותר את העסק באותה מתכונת. "עשיתי קאט. לא ידעתי אם אוכל להמשיך באופן כללי. סגרתי את העסק מאמצע אוקטובר עד סוף החודש באופן מוחלט והייתי בבית עם שלושת הילדים. אשתי מורה לחינוך מיוחד, אז היא המשיכה לעבוד, ואני ישבתי בבית וחשבתי לאן אני הולך".

רגע לפני שהוא מרים ידיים וסוגר את העסק, החליט לינדר לעשות ניסיון נוסף. "הפעם החלטתי שאני עושה הכול לבד כדי לנסות לסגור לאט לאט את הבור הכלכלי, של כרבע מיליון שקל. צמצמתי את התפריט לשלוש מנות, שאני מכין לבד, ולמפעל אני מכין כל יום ארוחות בוקר. כרגע אין לי יכולת להעסיק אף עובד. את הסחורה אני קונה בכמויות קטנות ובמזומן.

"זרקתי את כל השקים לפח ולספקים שאני חייב להם כסף אני משלם את התשלום של היום ומוסיף עוד קצת במזומן על חשבון חוב העבר. הספקים מאוד סבלניים ומבינים, הם בצרות כמוני. בעל הנכס ויתר לי על חודש שכירות אחד, וגם זה עזר".

קיבלת סיוע מהמדינה? מענקים?
"מאחר שהמשכתי לנסות לייצר הכנסות עד אוקטובר, נפלתי בחישובים של המענקים ולא הייתי זכאי. לא יכולתי להראות ירידה של 40% בהכנסות ולא עניין אותם שההוצאות לייצור ההכנסה עולות על ההכנסות שיש, ואני לא באמת מרוויח.

"מרגע שהתחלתי לעבוד לבד ולא עשיתי עסקיות ומנות נוספות, אז אני לצערי או לשמחתי כן זכאי למענקים - שהם מאוד עוזרים. בלעדיהם בכלל לא הייתי שורד". 

מה דעתך על הטיפול של המדינה בענף המסעדנות?
"הזוי, מאוד מבלבל, אבל אני לא יכול להעביר ביקורת, כי אני לא יודע איך הייתי עושה את התפקיד שלהם יותר טוב ואין לי הפנאי לכעוס על למה עשו כך או אחרת. אני עסוק רק בלשרוד ובתקווה שהכול ייפתר. כעס זה אנרגיה מיותרת". 

תצליח לסגור את הבור הכלכלי ולשמור על העסק?
"היו לי קשיים גם לפני הקורונה, ובקושי רב אני מתחיל לכסות את הבור שחפרתי לעצמי, בקצב מאוד אטי. לשמחתי, בזכות השינוי שעשיתי הפסקתי להעמיק את הבור.

"אני אישית מרגיש שאני חי כרגע בעוני. לא נעים לי לומר את זה, כי אני יודע שיש אנשים במצב גרוע יותר, אבל אני מוצא את עצמי מול שאלות של הילדים אם אפשר לקבל משהו ומסביר להם כל פעם מחדש שאי אפשר, כי המצב הוא שאין. לא הייתי במצב הזה מעולם. אני ממש על האגורה. כל 10 אגורות אני אאסוף ואשמור. אני הרבה יותר 'קמצן' או מחושב ממה שהייתי בעבר, והכול מתוך מקום של הישרדות". 

יוסי לינדר, בן 35 ● הבעלים של "יוסי של חומוס", בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ● נשוי ואב לשלושה ● עובד לבד כרגע בגלל בור החובות שצבר

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il 

צרו איתנו קשר *5988