24 כרטיסי טיסה לחו"ל ומס על עוגמת נפש: סכסוך העבודה החריג שהסתיים בתקדים מיסויי

ביהמ"ש דחה את טענת צבי ליבושור, מנכ"ל שירביט, כי הפיצויים שקיבל עם פרישתו זכאים למס מופחת • במסגרת פסק הדין נחשפו חלק מהפיצויים שקיבל מתוך כ-5.6 מיליון שקל שדרש

פסק דין / צילום: Shutterstock
פסק דין / צילום: Shutterstock

צבי ליבושור, מנכ"ל חברת הביטוח שירביט, ישלם מס על פיצויים בהיקף של מעל חצי מיליון שקל שקיבל בעת שעזב את תפקידו כמנכ"ל בשלמה חברה לביטוח. זאת, במסגרת הסכם פשרה שעליו חתם עם שלמה שמלצר המנוח, יו"ר שלמה חברה לביטוח דאז. כך קבע שופט בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, שמואל ברנשטיין, שדחה את ערעורו של ליבושור על שומה שהוציא לו פקיד שומה-רחובות ביחס לשנת המס 2014.

המחלוקת בין ליבושור לרשות המסים עסקה בסיווג לצורכי מס של הפיצויים שקיבל על פי הסכם פשרה עליו חתם עם חברת שלמה לאחר סיום העסקתו.

לטענת ליבושור, סכום בגובה של כ-570 אלף שקל ששולם לו על פי ההסכם בגין "פדיון אופציות למניות" הוא תקבול שיש לסווגו כהכנסה הונית (שיעור מס של 25%). זאת, בעוד שלעמדת רשות המסים מדובר בהכנסת עבודה (שיעורי מס על הכנסת עבודה יכולים להגיע ל-45%). 

מחלוקת נוספת נגעה באשר לסיווגו של סכום של 50 אלף שקל ששולם לליבושור בגין "עוגמת נפש", שנגרמה לו בשל התמשכות הליכי סיום יחסי עבודה. ליבושור טען כי יש לסווג סכום זה כהכנסה הפטורה ממס, ואילו הרשות טענה כי יש לסווגו כהכנסת עבודה החייבת במס.

במסגרת פסק הדין נחשף גם טפח מתנאי ההעסקה המפנקים והפיצויים הנכבדים של המנהלים הבכירים בחברות הביטוח, כאשר עם עזיבתו את חברת הביטוח שלמה דרש ליבושור פיצוי בגובה של כ-5.6 מיליון שקל.

ליבושור טען כי הוא זכאי לתשלום פדיון חופשה בסך של כ-370 אלף שקל; 3% מהון מניות החברה שכבר הבשילו לפי תוכנית האופציות בשווי כספי של 3.6 מיליון שקל; מענקים שנתיים קבועים מצטברים בסך כולל של לפחות כמיליון שקל; וכן תשלום בעבור בונוסים ו-12 כרטיסי טיסה זוגיים לארה"ב (24 כרטיסים בסך-הכול).

"טונים צורמים"

ליבושר, המשמש כיום כמנכ"ל חברת שירביט ומתמודד עם פרשת הפריצה המפורסמת למאגריה, נמנה עם מקימי חברת הביטוח שלמה ושימש כמנכ"ל החברה עד שנת 2012.
לפני כן כיהן ליבושור כמנכ"ל קבוצת מדנס, הקים וניהל את יורופ אסיסטנס מקבוצת מגדל, ניהל את קבוצת שחר, וכיהן בתפקידים בכירים נוספים.

במרץ 2007 התקשר ליבושור בהסכם העסקה עם חברת הביטוח שלמה, אשר לפיו הוא ישמש כמנכ"ל החברה. בתמורה נקבע בהסכם כי ליבושור יהיה זכאי, בין היתר, למענק שנתי שסכומו יושפע מרווחי החברה באותה שנה, אופציות של החברה, רכב, וארבעה כרטיסי טיסה זוגיים בשנה לארה"ב.

באוקטובר 2012 הסתיימו יחסי העבודה בין ליבושור לבין החברה "בטונים צורמים" (כפי שטען ליבושור בערעור המס שהגיש לבית המשפט המחוזי בת"א), וזמן קצר לאחר מכן הוא שלח ליו"ר הדירקטוריון אז, שלמה שמלצר, מכתב בו דרש את קיום ההתחייבויות על פי חוזה ההעסקה, בגובה של 5.6 מיליון שקל כאמור.


אי תחרות

בתום למעלה משנה של התדיינות נחתם הסכם פשרה בין ליבושור לחברה, שבמסגרתו נקבע שהחברה תשלם לו תשלום בגין פדיון אופציות למניות החברה בגובה של 570 אלף שקל; תשלום בגין התחייבות לסודיות ולאי תחרות בגובה של 696 אלף שקל; תשלום פדיון חופשה של כ-370 אלף שקל; וכן 50 אלף שקל בגין עוגמת נפש.

עוד נקבע בהסכם הפשרה כי החברה תמציא לליבושור או למי מטעמו 12 כרטיסי טיסה זוגיים במחלקת עסקים לארה"ב או ליעדים מקבילים וכן תשתתף בהוצאות שכר טרחת עורכי הדין של המערער בגובה של כ-260 אלף שקל.

בדוח שהגיש ליבושור לפקיד השומה לשנת המס 2014 הוא דיווח על פדיון ואופציות על מניות בסך 1,000 שקל כהכנסת עבודה, על התשלומים בעבור התחייבותו לסודיות ולאי תחרות ועל הפיצוי בגין "פדיון אופציות" בסך 571,000 שקל, דיווח כהכנסה הוניתועל הפיצוי בגין "עוגמת נפש" דיווח כהכנסה הפטורה ממס.

פקיד שומה רחובות לא קיבל את האופן שבו סיווג ליבושור את רכיבי הפיצוי השונים לצרכי מס, ובמסגרת שומה לשנת המס 2014 קבע שיש לסווג את סכום הפיצוי הכולל שקיבל כהכנסת עבודה.

המחלוקת שהגיעה להכרעת ביהמ"ש המחוזי נגעה לבסוף לשתי סוגיות: האחת - לסיווג הפיצוי בגין "פדיון אופציות למניות החברה" בגובה של כ-570 אלף שקל; השנייה - בשאלת סיווג הפיצוי בגין "עוגמת נפש" בגובה של כ-50 אלף שקל.


פיקציה על פיקציה


השופט בורנשטין ציין כי חזקה היא כי סכומים שהתקבלו במסגרת וכתוצאה מיחסי עבודה בין עובד למעביד, דינם כדין הכנסת עבודה, כאשר על ליבושור מוטל נטל כבד לסתור חזקה זו - אך ליבושור לא עמד בנטל הזה.

בורנשטין דחה את טענתו של ליבושור כי נוכח ההבטחה להקצות לו אופציות בהסכם ההעסקה, התמורה שקיבל כוללת מרכיב שהינו "חלף האופציות" שמעולם לא הוקצו, ולכן יש להחיל עליה את המס המופחת "במסלול ההוני". השופט קבע כי אין לחרוג מהכלל לפיו הטבה שמקבל העובד מהמעביד בדמות אופציות למניות יש לסווגה כהכנסת עבודה, וכי קביעה שהפיצוי יתחייב במס ריווח הון, אינה אלא בבחינת "פיקציה על פיקציה" .

גם בנוגע לפיצוי ששולם בגין "עוגמת נפש", חזר השופט לכללים הרגילים והזכיר כי "האופן בו הוגדר התשלום בהסכם שבין הצדדים, אין בו כדי להכריע בשאלת מיסויו, אלא יש לבחון את טיבו האמתי".

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי ליבושור לא תמך את טענתו באשר ל"עוגמת הנפש" בכל ראיה מטעמו, וכי "הרושם המתקבל הוא כי מדובר בתשלום ששולם למערער על רקע טענות אחרות שהיו לו ובקשר לתשלומים אחרים" ו"אינו אלא מסווה להכנסת עבודה וכי הגדרתו ככזה נעשתה מטעמי מס גרידא". 

למנוע "תאונות מס"

לדברי עו"ד (רו"ח) רחלי גוז-לביא, שותפה במחלקת המסים בעמית פולק מטלון ושות', "פסיקה זו מצטרפת לשורה של פסקי דין מהשנים האחרונות ביחס לתגמולים הניתנים לנושאי משרה בסיום העסקתם המתחייבים בסופו של יום בשיעורי מס מקסימליים. נוכח היבטי המס הכבירים שנלווים לתגמולים אלה, יש לתת משקל מוגבר לאופן שבו מנוסחים ההסכמים השונים בהתבסס על מסכת הראייתית, וזאת בכדי למנוע 'תאונות מס' בעתיד".

גוז-לביא מוסיפה כי "לפסק הדין ישנן גם השלכות במקרים נוספים בהם הובטחו לעובד אופציות בהתאם להוראות סעיף 102, ובשל סיבות שונות האופציות לא הוקצו בסופו של יום או לחלופין הוקצו באיחור, והעובדים רוצים להחיל עליהם את הוראות הסעיף, בהתבסס על הראיות שזו אכן הייתה כוונתם".

לדברי מוטי בללתי, שותף מסים בגרוס ושות', "קיימת הלכה עתיקה בדיני מסים כי סיווג סכום הפיצוי לצורכי מס יהא בהתאם 'לפרצה' שאותה הוא נועד לכסות. כך, ככל שמתקבל פיצוי בגין שכר עבודה שלא שולם, הוא יסווג כהכנסת עבודה; ואילו ככל שמתקבל פיצוי בגין הכנסה פסיבית כגון בגין תמורת מכירת נכס, הוא יסווג כרווח הון.

"לכאורה, בהתאם להלכה 'הפיצוי שהולך אחר הפירצה' - בשל רכיב הפיצוי שקיבל ליבושור מהחברה ביחס לאופציות 102 במסלול רווח הון שלא הוענקו לו, ליבושור היה צריך להיות כפוף למס מופחת בשיעור 25%. אבל בית המשפט מסייג את ההלכה הישנה הזאת וקובע כי מאחר שלא התקיימו מספר תנאים טכניים הנדרשים לצורכי עמידה בהוראות סעיף 102 לפקודה, ובכלל זה החברה המקצה ניכתה את סכום הפיצוי כהוצאה בניגוד לקבוע בסעיף 102 במסלול רווח הון, אזי המיסוי של הפיצוי יהא פירותי בשיעור של עד 50%".

בללתי מוסיף כי "צריך להבין שמנקודת מבטה של רשות המסים זה לכאורה אמור להיות משחק סכום אפס, בו רשות המסים ככלל אדישה לסיווג המיסויי: אפשרות אחת היא שהאופציות יתחייבו במס שולי, ואז הפיצוי מותר בניכוי בחברה; ואפשרות אחרת היא שהאופציות יתחייבו במס רווח הון בידי העובד, ואז ההוצאה אינה מותרת בניכוי במישור החברה המקצה.

"יחד עם זאת, לצערי, בעולם המעשה, לא אחת נכנסים שיקולים נוספים שעלולים להשפיע על עמדת פקיד השומה הספציפי, כגון במקרים בהם החברה והעובד נישומים בפקידי שומה שונים, שיקולי התיישנות של שנות מס, שיקולי תשומות ועוד".