מסע הייסורים של החיסון הישראלי / עיצוב: אלישע נדב
אומרים שעוד אי אפשר להספיד את הקורונה, אבל נדמה שדבר אחד דווקא אפשר להתחיל להספיד: את בְּרִילייף, החיסון הישראלי לקורונה של המכון למחקר ביולוגי בנס ציונה. כעשרה חיסונים כבר מיוצרים ומוזרקים ברחבי העולם, עשרות חברות נמצאות בשלב השלישי של הניסוי, ואילו החיסון הישראלי עדיין מתקשה להתמודד עם השלב השני של הניסוי, שבו בודקים את יעילותו על קבוצה גדולה יחסית של נבדקים.
על השלב השלישי - שבו נדרשים כבר אלפי חולים - בכלל אין מה לדבר, נכון לעכשיו: לניסוי כזה אין שום ערך בסביבה מחוסנת עם רמת תחלואה נמוכה כל כך, ובכלל לך תשיג מתנדבים לא מחוסנים בישראל. למעשה, רוב הנסיינים של החיסון הישראלי, שבתחילת הדרך זכו לכתבות מפרגנות בתקשורת, כבר עברו לקבל את החיסון של פייזר, לאחר שהתברר שרבים מהם קיבלו מינון נמוך מדי ולא יעיל. על פי פרסומי המכון, מדינות רבות מאפריקה, אסיה ודרום אמריקה כבר ביקשו לערוך אצלן את השלב השלישי, ואף הציעו להשתתף בעלויות. השאלה היא כמה זמן הן יחכו ולמה להן, כששוק החיסונים העובדים הולך ומתמלא.
רמז נוסף לגורלו של החיסון הישראלי היה התפטרותו של מנהל המכון, פרופ' שמואל שפירא, בסוף מרץ. שפירא היה הרוח החיה מאחורי החיסון ומי ששכנע את ראש הממשלה, ובשלב מסוים את המדינה כולה, שהמכון הקטן והסודי בנס ציונה, שמעולם לא פיתח חיסון דומה, יוכל לעשות את זה לבדו ולהקדים את העולם. באופן רשמי, במכון מתעקשים כי שפירא לא התפטר, אלא סיים את הקדנציה שלו, שאף הוארכה באופן מקסימלי - אבל סביר להניח שאם החיסון של המכון הביולוגי היה הולך למקום טוב, הוא לא היה מניח למישהו אחר לקטוף את פירות הניצחון.
חשוב להדגיש: העניין הוא לא הכישלון או ההפסד. אין בעיה עם העובדה שהמכון הביולוגי לא הצליח, עם התקציב וכוח האדם שלו, לנצח את ענקיות הפארמה ולהיות בין הגופים הראשונים בעולם שהצליחו לפתח חיסון לקורונה. במכון הביולוגי עובדים כ-300 איש, ועל פי הפרסומים, התקציב שהממשלה נתנה לחיסון לקורונה היה 175 מיליון שקל. נאה, אך לשם השוואה, בפייזר עובדים כ-88 אלף איש ושווי החברה גבוה מ-200 מיליארד דולר. מלכתחילה זה היה מרוץ בין אכילס והצב, ורק בפרדוקסים הצב מנצח.
העניין הוא גם לא העובדה שהמכון לא ניצח. דברים כאלה קורים כל הזמן, וזה בסדר. העניין הוא מה אפשר ללמוד מההתנהלות התמוהה לעתים סביב החיסון הישראלי על המכון, על הדרך שבה התקבלו ההחלטות במדינת ישראל בקורונה, לשאול אם בכלל המכון הביולוגי - גוף ביטחוני וחשאי - הוא הגוף הנכון למשימה כזו, וכמובן, מה המסקנות שאפשר להסיק משנת המגפה שעברה עלינו לקראת הפעם הבאה.
רגע לפני קיצוץ יחידת החיסונים
ב-1 בנובמבר 2020 הכריזו כותרות העיתונים והערוצים "גאווה ישראלית". לאחר עשרה חודשים של ציפייה החל השלב הראשון של הניסוי בבני אדם בחיסון לקורונה שפיתח המכון למחקר ביולוגי. התרגשות גדולה עמדה באוויר ושני המתנדבים הראשונים, שגב הראל בן ה-26 וענר אוטולנגי בן ה-34 זכו להיות כוכבים גדולים ליום אחד.
"אני מרגיש נהדר ומתלוצץ עם רופאיי", עדכן הראל את האומה. הראל אף זכה לליווי של צמרת המדינה כולה: ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גנץ, שר הבריאות אדלשטיין, מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' חזי לוי וראש המכון הביולוגי פרופ' שפירא, שכבר באוגוסט הכריז "מילאנו את המשימה על הצד הטוב ביותר. המוצר בידינו. יש לנו חיסון מצוין". "זהו יום של אופטימיות זהירה בזכות הסיירת המדעית שלנו", הצהיר גנץ. "זה האור בקצה המנהרה", התפייט נתניהו. "ישראל תביא בשורה למדינות רבות", התנבא אדלשטיין. רק פרופ' לוי הסתייג וציין את "אורך הדרך לייצר חיסון בטוח ויעיל", אבל קולו נבלע בין שאגות השמחה.
אלא שכשנה וחצי קודם כן, עוד לפני שהתגלה החולה הראשון בסין, המצב של המכון הביולוגי היה אחר לגמרי, כשוועדה חיצונית מונתה לבדוק את התנהלותו. למי שלא מכיר, המכון למחקר ביולוגי בישראל הוא אחיו התאום של הכור בדימונה, הקמ"ג. הוא הוקם בשנת 1952 ושוכן בנס ציונה. הוא כפוף מנהלית למשרד ראש הממשלה ומקצועית למשרד לאמצעים מיוחדים (אמ"מ) במשרד הביטחון. מטרתו היא פיתוח אמצעי הגנה מפני נשק ביולוגי ונשק כימי. וכן, גם פיתוח חיסונים.
רק שאותה הוועדה, שהקים תא"ל במיל' משה אדרי, ראש אגף האמצעים המיוחדים (אמ"א) במשרד הביטחון והממונה על המכון הביולוגי, המליצה לקצץ בדרמטיות בתקציב המכון ובכוח האדם - ובאופן ספציפי, לסגור את היחידה לפיתוח חיסונים. היא עוד לא הספיקה לפרסם את מסקנותיה או לשתף בהן גופים אחרים, לא את שר הביטחון ומובן שלא את ראש הממשלה - ואז הגיעה הקורונה.
בדיון שהתקיים בסוף ינואר בנושא היערכות לנגיף בנוכחות המכון, הממשלה וקבינט הקורונה הצהיר שפירא להפתעת הנוכחים, ומבלי להכין את אדרי, כי מדעני המכון יכולים לייצר חיסון ביעילות ובמהירות. נתניהו קפץ על ההזדמנות, ומיד הקצה תקציב - והנחה את המכון הביולוגי לצאת לדרך. מאז אף אחד לא דיבר על שינויים או קיצוצים שם.
"שפירא מכר חלומות למקבלי ההחלטות", אומר גורם בכיר במשרד הבריאות, "הוא היה מאוד משוכנע ומאוד משכנע". אחרים טוענים ששפירא הולך בעצמו שולל אחרי הבטחות שהבטיחו לו אחרים במכון. ויש דווקא מי שסבור שאף אחד לא הלך שולל ושכולם הבינו במה מדובר: "מאחורי הפרגוד", אומר בכיר אחר, "לא באמת לקחו את שפירא ואת המכון ברצינות. זו הייתה אנקדוטה: 'רוצים לנסות, שינסו'. לא באמת חשבנו שיצא מזה משהו. זה היה מרוץ שאי אפשר לנצח בו, זה היה ברור לכולם". אולי המכון למחקר ביולוגי לא הציל אותנו מהקורונה, אבל הקורונה בהחלט הצילה את המכון למחקר ביולוגי.
"אמנם חשוב וראוי שלישראל יהיו יכולות של פיתוח וייצור חיסונים", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', מומחה באפידימיולוגיה, מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר בקבינט המומחים של מגן ישראל, "אבל ברור גם שלמכון אין את יכולות הפיתוח והייצור האלה. יש לו יכולת לעשות ניסויים על בעלי חיים, לעבור את השלב הראשון, של הבטיחות. אבל בשלב השני, כשמתחילים להתעסק עם מאות נסיינים, זה כבר מתחיל להיות מסובך".
ויש גם מי שחושב שזה בדיוק מה שהיה צריך לעשות. "מדינת ישראל פעלה בצורה חכמה כשפיתחה יכולות להכנת חיסון נגד הקורונה", סבור פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל המרכז הרפואי הדסה ובעצמו נסיין של החיסון הישראלי. "זה יכול לעמוד לנו בעת צרה בצורה רצינית. בתקציב של כ-200 מיליון שקל הלכנו לפתח חיסון שחברות ענק כמו פייזר ומודרנה השקיעו מיליארדים של דולרים כדי לפתח. עצם העובדה שבתוך שנה הצליח המכון לייצר חיסון, להתחיל לעשות בדיקות בבני אדם ולהגיע לשלב 2 - זו תעודת כבוד למדינה. לגבי העתיד לי זה קצת מזכיר את מטוס הלביא: גילינו את היכולות הטכנולוגיות לייצר את הלביא. השאלה עכשיו היא אם להמשיך ולהשקיע כסף כשיש לנו אפשרות לקבל חיסונים מוכנים של פייזר ומודרנה, או בהקבלה: לרכוש מטוס F35".
אתה מכיר טוב את המערכת. לו אתה ראש ממשלה בפברואר 2020, היית מטיל את פיתוח החיסון על המכון הביולוגי?
"בארה"ב נותנים לשוק הפרטי לפתח והמדינה מעניקה מענקי מחקר. ברוסיה זו המדינה שמפתחת. לנו אין חברות שיכולות לעשות דבר כזה, חוץ מטבע, לכן נפל הפור על המכון. לא זו הבעיה".
הבעיה, לפי פרופ' רוטשטיין, נעוצה יותר בתרבות הארגונית בישראל - הן של המכון והן של הממשלה. "בארה"ב פתחו מסלול חירום - רישום מהיר, עיבוי סגל הבוחנים. אנחנו לא עשינו את זה ולכן החיסון הישראלי עוד לא הגיע לפאזה השלישית. "מכיוון שזה מכון ממשלתי וביטחוני, הכול פחות לחוץ. תיאורטית, אם החיסון היה מפותח על ידי גוף פרטי או אקדמי אחר, הוא היה כבר מזמן בחוץ. ככה אני חושב. בלי להאשים אף אחד ספציפי, יש הרבה תחלואה ממשלתית ולכן איחרנו את הרכבת. אבל הרכבת עדיין בתנועה בכמה מקומות בעולם. צריך לחשוב גם על העתיד".
לדעת רוטשטיין, העבודה על פיתוח החיסון צריכה להימשך, אך במקביל נדרשת הפרטה של החלק האזרחי של המכון והקמה של מכון בריאות ממלכתי.
"החיסון הוא עוד היבט בכאוס"
אבל גם מי שלא חושב שזו הייתה טעות להפקיד בידי המכון הביולוגי את פיתוח החיסון, סבור שהמדיניות הבדלנית שלו עלתה לנו ביוקר. ד"ר אהוד מרום, לשעבר ממובילי פרויקט הקופקסון של טבע, הוא יזם ומנכ"ל של כמה חברות ביוטכנולוגיה שנמצאות בשלב הניסויים הקליניים המתקדמים וכבר הקימו מפעלי ייצור. לכן כאשר שמע כי המכון הביולוגי מפתח חיסון לקורונה, הרגיש שהשידוך בין היכולות של מדעני המכון לבין ההבנה שלו בייצור ביוטכנולוגיה ועבודה מול השוק האמריקאי יכול להיות מושלם. "לא חשבתי שארוויח מזה כסף", הוא מדגיש, "חשבתי שאוכל לעזור".
הוא פנה למכון, אך המנכ"ל לא ענה. "דיברתי עם מנהל הפרויקט ואחר כך עם המל"ל (המטה לביטחון לאומי - ד"פ וג"ו) והוצאתי להם מכתב שבו פירטתי את שיתוף הפעולה האפשרי. יש עוד חברות בארץ וגם לא בארץ שהיו יכולות להיות השותפות שלהם בפרויקט הזה, לא רק אני. אבל אני הייתי מעוניין ושלחתי להם גם הצעה בכתב. היו בינינו דיונים, אבל הם נעלמו".
מדוע כל כך ברור לך שהמכון לא היה צריך לצאת למשימה הזאת לבדו?
"המכון מעולם לא ערך ניסוי קליני, מעולם לא פיתח מוצר לשוק, מעולם לא עבד מול ה-FDA. למכון הביולוגי יש יכולת ליצור את החומר הפעיל בחיסון, יש לו בערך 100 מדענים מעולים. לי אין את היכולת שיש להם. אבל להם אין שום ניסיון בפיתוח המוצר, משלב הניסויים בבעלי חיים והלאה".
גם ד"ר ארז גרטי ממכון דוידסון לחינוך מדעי חושב שהעובדה שהמכון פעל לבד הייתה טעות. "המכון לא חבר במהלך הניסוי לחברה גדולה, וזה פספוס. לפתח לבד חיסון ולצלוח ניסוי קליני - זו משימה לא פשוטה. חבירה כזו היא דבר מקובל: פייזר ניסתה וייצרה את החיסון שפיתחה חברה קטנה יחסית בשם ביונטק, וג'ונסון את ג'ונסון השתמשה בחיסון שפותח בחברה-בת שלה, ג'נסן. אם במכון היו חוברים לחברה חזקה בתחילת הדרך אולי הייתה מטיסה אותם קדימה".
חשוב לדייק כי המכון לא ערך את הניסוי לבד לגמרי, אלא עם חברת IQVIA, אחת החברות המובילות בעולם לעריכת ניסויים קליניים. אולם IQVIA היא חברת מיקור חוץ לעריכת ניסויים ולא שותפה מלאה לתהליך הפיתוח. לשם השוואה, כשאוניברסיטת אוקספורד פיתחה חיסון לקורונה, היא העבירה אותו לידי חברת אסטרהזנקה, שלקחה על עצמה את תכנון הניסויים, הייצור, השיווק, הרגולציה במדינות השונות ועוד. אפשר להתווכח אם זו ספציפית הייתה הצלחה גדולה, אולם החיסון של אוקספורד כבר בשוק, ושל המכון - לא.
פרופ' חגי לוין, אפידמיולוג מהאוניברסיטה העברית, לשעבר יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור וחבר בקבינט המומחים, סלחן קצת פחות. "ההתנהלות בקורונה הייתה שערורייתית שאין לתאר, והחיסון הישראלי היה עוד היבט של הכאוס הזה. אני מאוד בעד הקמת מפעל חיסונים בישראל. צריך לעשות את זה, אבל באמת - לא בהכרזות ובסיסמאות. טוב שישראל, כמדינה מתקדמת בעלת יכולות גבוהות של מחקר ופיתוח, תאתגר את עצמה ותעשה כמיטב יכולתה לתרום לפיתוח חיסון למחלה שמאיימת על האנושות. אבל צריך היה להשקיע בתשתית המחקרית הרבה לפני זה. אין לנו מערכת שמזהה את הצרכים, מפתחת ומקדמת פתרונות. זו בעיה בתשתית החיונית שלנו וכבר הערנו על זה לפני הקורונה.
"מה שהיה צריך לעשות זה להקים מעין 'קונסורציום פיתוח החיסון הישראלי', להושיב יחד את טובי מדענינו מהאקדמיה והמגזר הפרטי ולתת להם לשתף פעולה. אבל במקום זה נתנו את הכול לגוף חשאי. זו כבר נקודה שמסבכת את המצב".
זו לא סתם נקודה, זו הנקודה העיקרית. זו גם הסיבה שכעת קשה מאוד לקבל תשובה לשאלה מה מצב החיסון, מהי התוכנית לגביו, מהו המידע שנאסף עד כה. המידע הפומבי חלקי ולא עקבי, ואם חשבתם על הגשת בקשה מכוח חוק חופש המידע, דעו לכם שהמכון מוחרג ממנו.
"בתחום פיתוח התרופות והחיסונים השקיפות סופר-חשובה", זועם ד"ר מרום, "מדוע הם יוצאים לתקשורת אבל אין להם שקיפות בדיווח על מה שהם הצליחו להשיג באמצעות כספי ציבור? זה לא ברור. ולמה נתנו תעודת מתחסן למי שהתחסן בחיסון הזה למרות שלא יודעים אם הוא עובד? תעודת מתחסן זה לא פרס, היא נועדה להגן על הבריאות שלי אם אני בא במגע עם האדם הזה. הכול פוליטי".
"מדובר באנשים טובים שעשו כמיטב יכולתם כדי לתרום להגנת ישראל", מסביר פרופ' לוין, "אבל תהליך שמתנהל במנגנון חשאי ולא שקוף גורם לבעיות. חוסר השקיפות מנוגד לבסיס של הגישה המדעית. ראינו במגפה הזאת איך חוקרים שונים בעולם פרסמו וחלקו מידע. העובדה שעברו שלב ראשון, שיש מוצר, זה כבר הישג חשוב, אבן דרך ראויה שאין להקל בה ראש. עברו לשלב השני, אבל הפרסומים דלים וקשה להבין מה נעשה".
במכון הביולוגי טוענים בהקשר זה כי "המחקר הקליני מנוהל על ידי חברת מיקור חוץ (IQVIA - ד"פ וג"ו), והתוצאות הרשמיות של הפאזה השנייה יגובשו ויימסרו למכון ולוועדות הקליניות, ויפורסמו בהתאם למקובל. כמו כן, פרוטוקול הניסוי הקליני פורסם לקהילה המדעית בישראל ובעולם. באתר האינטרנט של המכון הביולוגי ניתן למצוא מידע על הניסויים הפרה-קליניים והקליניים לרבות מאמרים מדעיים שהתפרסמו בעניין".
אולם מבדיקה שערכנו עולה כי תוצאות ניסוי השלב הראשון בבני אדם פורסמו רק כמידע לתקשורת, עם המסר כי הוא הסתיים בהצלחה - ולא כמאמר מדעי.
"המכון עשה דברים בעייתיים"
כדי להבין קצת יותר על החיסון הישראלי אני משוחח עם ד"ר גרטי: "המכון יצא לדרך, כמו כל החברות, בפברואר 2020, לאחר ריצוף הגנום של הווירוס. זו הייתה תחילת המרוץ, ואף אחד לא ידע איזה מהחיסונים יבשיל. הלכו בכל מיני כיוונים. ניסו טכנולוגיות קלאסיות, טכנולוגיות חדשניות. כל אחת מהטכנולוגיות יכלה להגיע לסוף. המכון בחר בפלטפורמה חדשנית, אבל לא חדשה. לקחו וירוס בשם VSV, שלא מסוכן לבני אדם, ושיבטו לתוכו מקטע דנ"א שמקודד לחלבון הספייק, החלבון שאחראי להדבקה של וירוס הקורונה. זה התרכיב שמזריקים. יש חיסון אחד שעובד על בסיס הטכנולוגיה הזאת - נגד אבולה, שאושר ב-2016".
מעיון בפרסומים של המכון שכן יצאו, נראה שהמכון הביולוגי עסק בתקופת הקורונה לא רק בפיתוח של חיסון, אלא גם במחקרים אחרים לגבי הקורונה, חלקם בהחלט רלוונטיים וחשובים. כך למשל, הוא פעל לפתח שיטות בדיקה חדשות ויעילות, לנסות ולנבא את התפתחות המוטציות בנגיף, וחקר את האופן המדויק שבו מתרחשת הדבקה בקורונה - דרך מגע? דרך משטחים? באוויר? ישנו מחסור במחקרים כאלה בעולם והם מתאימים מאוד למימון ממשלתי או אקדמי. המכון גם שאף לפתח תרופה לקורונה מבוססת נוגדנים - גם זו זירה תחרותית מאוד, ולא ברור אם יש בכך עדיין תועלת, אך כמו לגבי החיסון, זה היה רעיון הגיוני בתחילת המגפה. מהפרסומים באתר נראה כי נכון לפברואר 2021 הנוגדן עדיין היה בפיתוח, בשלב הניסויים בבעלי חיים.
"בסוף דצמבר כבר התחלנו לקבל את החיסון של פייזר, והחיסון של המכון הפך להיות, לפחות למראית עין, מיותר", אומר גורם שהיה חלק ממערך הניסוי. "התקבלה החלטה שפותחים את התיקים של המתנדבים בשלבים הראשון והשני, ואחרי בדיקת נוגדנים אלה שקיבלו פלצבו או מינון נמוך ולא היו להם נוגדנים, יצאו מהניסוי והתחסנו כמו כולם". בהקשר זה טוענים במכון כי "אין אמת מידה למינון והגדרה מהו הרבה ומהו מעט. המינון הנכון הוא זה המעניק חסינות". לדבריהם, כל החברות פועלות כך, כפי שמקובל בניסויים קליניים, והכול כמובן על פי אמות מידה מדעיות ובתיאום עם הרגולטורים.
"עכשיו שוברים את הראש לגבי השלב השלישי", אומר אותו הגורם. "בארץ אי אפשר לעשות אותו - אין תחלואה ואף אחד לא יתנדב. יש גם בעיה מדעית - בתחלואה כל כך נמוכה אין יכולת אמיתית לצבור מספיק נדבקים כדי למדוד הגנה בפני הדבקה".
לפי פרסום השבוע ב"הארץ", המכון שוקל בימים אלה להתחיל מחדש את הניסוי בפיתוח חיסון לקורונה, כך שיהיה יעיל במתן מנה אחת. נוסף על כך דווח כי במכון מתכננים להמשיך את הניסוי בארגנטינה לנוכח המורכבות בהמשך הניסוי בארץ.
"אני חושב שהמכון עשה מה שנחוץ, אבל העמיסו עליו רגולציה שדחתה את התחלת שלב 2 בדיוק לשלב שבו התחיל להיכנס לארץ החיסון של פייזר, וזה שמט את כל הקרקע מתחת לניסוי", אומר אותו הגורם. "לדוגמה, החתימו את משתתפי הניסוי על מסמך הסכמה מדעת, והיה בו סעיף שלפיו ברגע שיגיע חיסון מסחרי לארץ, יש להם זכות לגלות אם הם בקבוצת ניסוי או פלצבו, ואם הם בפלצבו, הם יכולים ללכת להתחסן. מצאנו את עצמנו במצב שבו כבר יש חיסון מסחרי. אבל אז תחילת הניסוי נדחתה ונדחתה, והמתנדבים שואלים - מה עם החיסון שלי? וזה מתחיל להיות לא אתי לא לאפשר להם להתחסן. היום זה אחרת, אבל אז היינו בשיא המגפה. מה אם אחד מהם יחלה בינתיים כי לא קיבל חיסון?".
המכון יכול היה לעשות משהו אחרת?
"אני לא בטוח. נכון שהמכון עשה כמה דברים בעייתיים בעבר, אבל במקרה הזה אני חושב שהם התנהלו בצורה סבירה ומעלה. הם נדפקו מזה שפייזר יצאו עם החיסון שלהם כל כך מהר, מעל לכל הציפיות, ומהעובדה שהחיסון של פייזר כל כך טוב".
והמכון אכן "עשה כמה דברים בעייתיים בעבר", כפי שרומז אותו גורם. לפי פרסומים זרים, המכון למחקר ביולוגי עוסק בפיתוח אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים. חומרים ורעלים שפיתחו מדעניו שימשו בפעולות חיסול של כמה מבכירי המחבלים, כמו מחמוד אל-מבחוח, ודיע חדאד והניסיון הכושל להתנקש בח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, על ידי המוסד באמצעות רעל שהותז לעברו. למי שלא זוכר איך הסתיים הסיפור, הסוכנים נתפסו וישראל העבירה למשעל נוגדן שהציל את חייו.
מלבד זאת ידוע המכון הביולוגי בשלוש פרשות עיקריות. בשנת 1983 נעצר סגן מנהל המכון דאז, מרקוס קלינגברג, באשמה שפעל במשך כשני עשורים כמרגל של ברית המועצות. קלינגברג הורשע ונידון ל-20 שנות מאסר בפועל. זה אחד הכישלונות הגדולים של המודיעין הישראלי.
בשנת 1992 התרסק מטוס אל על לתוך בנייני מגורים בשכונת ביילמר באמסטרדם שבהולנד. באירוע, שנודע לאחר מכן כאסון ביילמר, נהרגו 43 אנשים. בתוך מטען המטוס נמצאו 189 ליטר של דימתיל מתילפוספונט (DMMP), כימיקל המשמש גם להכנת גז העצבים סארין, שיעדו היה המכון הביולוגי.
אבל הפאדיחה הכי גדולה שלו התרחשה הכי קרוב לבית, בישראל, והכי קרוב ללב: בין 1998 ל-2006 ערך המכון הביולוגי ניסויים בחיילים. בניסויים, שנקראו "עומר 1" ו"עומר 2", נבדקה מידת יעילותו של חיסון חדש נגד מחלת האנתרקס. ליותר מ-800 חיילים הוזרקו חיסונים, וזאת מבלי ליידע אותם בסכנות, או בכלל, תוך כדי הפרה של אמנת הלסינקי. עשרות מהם חלו. זה בעצם הניסיון היחיד של המכון הביולוגי בחיסונים, והוא לא ניסיון משהו: לא מדובר בפיתוח עצמאי, אלא בהעתק של חיסון אמריקאי, וגם זה לקח לו כשבע שנים.
האם אחרי כל זה לפחות הצליח המכון הביולוגי לפתח חיסון לאנתרקס? לא ידוע. "אנחנו לא יודעים כלום על החיסון לאנתרקס", אומרת הדס זיו, יו"ר ועדת האתיקה בארגון רופאים לזכויות אדם. "הם יכולים לומר שהוא עובד, אבל הוא נוסה על גג 900 חיילים, גברים בריאים וצעירים. אתה רוצה לומר שזה בטוח גם לאדם מבוגר, לאישה בהריון, לחולה כרוני? החיסון אפילו לא רשום באגף הרוקחות. משרד הביטחון ענה שהחיסון מיועד לשעת חירום ולא צריך להיות רשום. על סמך איזה חוק? לא ברור".
"לא ברור" ו"לא ידוע" הם לא ביטויים מקריים. הוצאת מידע מהמכון היא משימה כמעט בלתי אפשרית. בעבר הוא התאפיין לא רק בשערוריות אלא גם במאבקי עובדים, שביתות ולא מעט לכלוכים, אבל מאז התחלפה ההנהלה ושפירא, שכאמור עזב, השקיט את המקום. עד כדי כך שקט המקום שאף אחד לא מוכן לדבר עליו - לא אנשים מתוך המכון, לא פנסיונרים. בעבר פורסם שקצין הביטחון של המכון הגיע לבית קפה שבו ישבה קבוצת גמלאים שלו והזהיר אותם שהם מדברים יותר מדי.
אפילו אנשים שלא קשורים למכון אבל היו בצמתים החשובים של הקורונה ממלאים פיהם מים כשנשאלים על תולדות החיסון הישראלי. פתאום כל הפרויקטורים והמנכ"לים והפרופסורים והדוברים שרצו ממיקרופון למיקרופון כאילו חייהם תלויים בזה סוכרים את פיהם. זה לא שמע, זה לא ידע, זה לא מכיר. גם דוברות משרד הביטחון, האחראית על המכון, לא משתפת פעולה, ולא רק בעניינים סודיים. המכון חסכן עד מאוד בפרטים.
"חוסר השקיפות זו תכונה יסודית של המכון", אומרת זיו, "כשמדברים על הגנה מפני נשק כימי וביולוגי אף אחד לא מצפה לשקיפות, אבל מה קורה כשמדובר בחיסון של אזרחים? כל ניסוי בבני אדם מתבסס על שקיפות. מישהו היה צריך לומר שיש פה בעיה, גם בעיה מדעית ולבטח בעיה אתית. אבל לא עשו את זה מספיק".
"חוסר השקיפות הוא לא ייחודי למכון הביולוגי", מנמיך ד"ר גרטי את הלהבות, "אלא מאפיין הרבה חברות. במהלך הדרך ראינו רק הודעות לעיתונות. הם פרסמו רק מה שנוח להם, ותמיד בתזמון עם הבורסה".
ומה הלאה?
הניסוי עדיין מתנהל, כך אומר לנו גורם שמעורב בו. "אנחנו מקווים שביוני נוכל סוף סוף לתת את המינון הגבוה. צריך לגייס לו צעירים ומבוגרים - איך אפשר להשיג אותם? המבוגרים כמעט כולם התחסנו, ומי שלא הוא כנראה מתנגד אמיתי.
"אני הייתי שמח אם היו מפסיקים את זה", הוא מודה, "כבר לא נוח לי מול המתנדבים. אבל אם תפנו להודו, אני חושב שהם יקפצו על זה. גם באירופה להערכתי אנשים יסכימו להשתתף בניסוי למרות חשדנות טבעית כלפי חיסון שפותח במכון ממשלתי ישראלי".
אני שואל את ד"ר גרטי מה דעתו, האם צריך להמשיך עם החיסון? "זו שאלת השאלות", הוא משיב. האופציות הן כנראה לעשות את השלב השלישי במדינה אחרת. צריך ללכת למדינות כמו ברזיל, פרו, דרום אפריקה, מדינות שעל פי פרסומי המכון מחזרות אחריהם".
עם זאת, הוא מוסיף: "מידת הביטחון שלנו שונה מאוד מזו שהייתה לפני שנה, ולא הוגן לשפוט את ההחלטה ההיא בכלים של היום. אף אחד לא יודע לאן ייקח אותנו הווירוס בעוד שנתיים ושלוש, אבל בקצב של הפיתוח והייצור שאנחנו רואים עכשיו, יכול להיות שלא נשתמש בחיסון הזה (אלא אם כן התוצאות יהיו מעולות - ד"פ וג"ו) מעבר לפיתוח יכולת שתשרת אותנו במגפה הבאה. אבל לא הייתי קורא לזה כישלון. אולי פספוס".
מה הלאה? "זו השאלה האמיתית", מסכים גם פרופ' לוין, "מה אנחנו רוצים שיקרה במגפה הבאה? הלקח העמוק הוא שמדע עושים בשקיפות, באופן שמאפשר בקרת עמיתים ושיתוף ידע. במדינה דמוקרטית זה בעייתי מאוד שגופים חשאיים מבצעים מדע אזרחי.
"המכון לא יכול להיות תחליף למכון מחקר בבריאות הציבור. זו השאלה שאני מעלה פה לדיון, דרכך. אולי אחד מלקחי הקורונה הוא שצריך להקים מכון לבריאות הציבור, לאזרח את המכון הביולוגי ולהכפיף אותו למכון האזרחי. צריך להסתכל קדימה. להקים ועדת חקירה ממלכתית, לא כדי למצוא אשמים, אלא כדי לחקור את המערכת ואת קבלת ההחלטות וללמוד טוב יותר למגפה הבאה, שתגיע".
תגובת משרד הביטחון
"החיסון שפיתח המכון למחקר ביולוגי נגד נגיף הקורונה נמצא בשלב השני (פאזה 2) של הניסוי הקליני. הניסוי מבוצע בשמונה מרכזים רפואיים במקביל ועד כה חוסנו מאות מתנדבים. הניסוי נערך על פי נוהלי ניסויים קליניים ובהנחיית משרד הבריאות. מתוך הבנה כי הפאזה השלישית בניסוי הקליני תבוצע בחו"ל, בשל מבצע החיסון בארץ והיקף המתנדבים הדרוש, נערכות בדיקות מול כמה מדינות לקידום הנושא. טרם הוחלט מתי והיכן תתקיים הפאזה השלישית בניסוי.
"ב-20 השנים האחרונות המכון עוסק בייצור חיסונים לרבות חיסון לאבעבועות שחורות שיוצר לכלל תושבי מדינת ישראל. נוסף על כך, המכון הביולוגי נערך זה כמה שנים לתרחיש של מגפה. המכון רכש והקים פלטפורמות ייחודיות, המהוות תשתית לאומית לזיהוי מהיר של מחוללי מגפות, ופיתח כלים לתכנון מהיר של חיסון יעיל כמענה להתפרצויות. במכון הועמדו מודלי חיות לבחינת בטיחות ויעילות של חיסונים וטיפולים, וכן פותחו והוקמו תשתיות חדשות לייצור מהיר ויעיל, בהיקף של מיליוני חיסונים, בתנאי רגולציה מחמירים".
גלגולו של הברילייף
- 2 בפברואר 2020
נתניהו מנחה את המכון הביולוגי לפעול ליצירת חיסון ומקצה לכך 175 מיליון שקל
- נובמבר 2020
מתחיל השלב הראשון בניסוי בהשתתפות 80 מתנדבים
- דצמבר 2020
המכון מכריז שהוא עבר בהצלחה, ומתחיל השלב השני עם 960 נסיינים
- מרץ 2021
מתנדבים פורשים מהניסוי, חלקם לטובת החיסון של פייזר
- אפריל-מאי 2021
אמור היה להתחיל השלב השלישי עם 30 אלף מתנדבים