גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

כפר קאסם / צילום: איל יצהר

אירועי המחאה ששטפו את הארץ בחודש האחרון, כמו גם כניסתה של מפלגת רע"ם לקואליציה, הצליחו להעלות לתודעה הציבורית את תחום התכנון בחברה הערבית. המונח ג'נטריפיקציה חדר לשיח בהקשר להתפרעויות ביפו, והמשך קיומה של הוותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור), השנויה במחלוקת, שימש את רע"ם כתנאי לשיתוף הפעולה בהקמתה של הממשלה. אחרי הרבה שנות הדחקה והתעלמות, יש היום הכרה בכך שיש אפליה של האוכלוסייה הערבית, גם בתחום התכנון, ושחייבים לטפל בה.

1. "להגביר את המאמץ בתחום התכנון"

"מאז 48 האוכלוסייה הערבית הכפילה את עצמה פי עשרה. כאשר המדינה לא מספקת מענה הולם לאזרחים בתחום הדיור ואחר כך באה ומונעת פתרון - יש בעיה"

ח"כ מנסור עבאס משמש בכנסת ה-24 כסגן יו"ר הכנסת. עבאס, רופא שיניים בהכשרתו, הוא גם סגן יושב ראש הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית ויושב ראש מפלגת רע"ם. תושב מע'אר.

"אין הלימה בין הצרכים של האזרחים בתחום הדיור והבנייה לבין המציאות שקיימת", הוא אומר. "להדגיש רק את הנושא של האכיפה מכשיל את כל הניסיון לפתור את הבעיה ומביא להתרסה מכיוון האזרחים. אנחנו צריכים ללכת באסטרטגיה משופרת. אמנם בעבר אנשים בנו ללא היתר, אבל כיום, אנחנו צריכים לקדם קודם כול את התכנון, וזה לא אומר שאנחנו מדרבנים אנשים לעבור על החוק. יש לאזן בין אכיפה מידתית וההשקעה בתחום התכנון. הפתרון הוא להגביר את המאמץ, לא בתחום האכיפה, אלא בתחום התכנון".
עבאס אינו מכחיש שבתקופת כהונתו של בנימין נתניהו נעשה ניסיון משמעותי לקדם את התכנון בחברה הערבית, אך יש לו ביקורת: "המבחן הוא מבחן התוצאה. זה אותו דבר כמו האלימות. בסופו של דבר אומרים לנו שמטפלים בנשק הלא חוקי, ובסופו של דבר, כל שנה אתה מקבל נתונים יותר חמורים על הפשיעה. אנחנו צריכים לקשור בין המאמץ שהמדינה עושה ובין הצורך האמיתי של האנשים. אם הצורך הוא לעשות 50 תוכניות, ובסוף השנה קודמו רק חמש, אז מה עשינו? לכן, אנחנו בהסכם הקואליציוני אמרנו שצריך להפעיל מחדש את חוק הוותמ"ל".

2. "להעלות את הייצוג בוועדות התכנון"

"אם תסתכל על ועדות התכנון של חיפה והצפון, מקומות שבהן יש כמחצית תושבים ערבים, תראה שהייצוג לא עולה על 10%"

הח"כית ג'ידא (מבטאים רידאא) רינאוי-זועבי שימשה כמנכ"לית המייסדת של מרכז אינג'אז לקידום הרשויות המקומיות הערביות. לקראת הבחירות לכנסת שובצה במקום הרביעי ברשימת מפלגת מרצ. תושבת נוף הגליל (נצרת עלית).

"יש לי ניסיון של 15 שנה בעבודה מול רשויות מקומיות, כולל מחלקות הנדסה, שהן על התפר שבין ועדות התכנון הארציות, הרשויות המקומיות והתושבים בכל מה שקשור לתכנון ובנייה. אקדים ואגיד שמהניסיון שלי, ברשויות שבהן יש ניהול מקצועי, מחויב ויוזם, כך ניתן להתמודד עם סוגיית התכנון. יש בעיה מבנית - מחלקות ההנדסה ביישובים הערביים הן בתת-תקצוב מבחינת תקנים והון מקצועי. עוד סוגיה שהיא אקוטית היא שיש תת-ייצוג בכל מה שקשור לוועדות המחוזיות. אם תסתכל על ועדות התכנון של חיפה והצפון, מקומות שבהם יש כמחצית תושבים ערבים, תראה שהייצוג לא עולה על 10%".

3. "לבנות דיור מוזל לערבים ביפו"

"אין אף שכונה אחת ביפו שתוכננה לפי הצרכים של האוכלוסייה הערבית מאז קום המדינה"

ח"כ סאמי אבו שחאדה מכהן כיושב ראש מפלגת בל"ד בסיעת הרשימה המשותפת. תושב יפו.

"הסיפור של מצוקת הדיור של האוכלוסייה הערבית ביפו מלווה אותנו משנות ה-80 של המאה שעברה. זה לא חדש. הרובד הראשון בעיניי הוא שמאז שיפו סופחה לת"א, האינטרסים והצרכים של החברה הערבית ביפו לא הובאו בחשבון בתהליך התכנון. צורת הבנייה לא הלמה את המבנה המשפחתי והצרכים התרבותיים של האוכלוסייה הערבית. האוכלוסייה הערבית ביפו גדלה מ-4,000 איש, ששרדו את הנכבה ב-48, ל-120,000 איש בימינו. במקום שאופציות הדיור ילכו ויגדלו לאורך הזמן, הן רק קטנו. שכונת מנשייה נמחקה לגמרי, העיר העתיקה הפכה לכפר אמנים, בשכונת עג'מי נהרסו למעלה מ-3,000 יח"ד, כל החלק המזרחי של יפו נהרס והפך לשיכוני רכבת ולפרויקטים ליהודים. אף שכונה ביפו לא תוכננה לפי הצרכים של האוכלוסייה הערבית".

ומה אתה מציע?
"בשביל לפתור את הבעיה צריך קודם כול להכיר בה. המדינה צריכה להכיר בזה שהיא לקחה את הרכוש של הפלסטינים ועשתה ממנו כמה מיליארדים טובים לאורך הזמן. בסדר גמור, זה כבר מאחורינו. אחר כך אפשר לעשות המון. יש היום כמה אלפי אנשים שגרים בדיור מוגן ביפו - המדינה יכולה לסייע להם לקנות את החלק שהיא לקחה ב-48'. למשל, להעביר ב-10% מערך השוק. פתרון אחר זה להקים שכונות במחיר סביר. הרי המדינה לקחה את הקרקע, היא לא יכולה להמשיך להתנהל כחברה פרטית. היא צריכה להעריך את המחסור הקיים, לעשות ג'סטה לטובת שיפור יחסי האמון עם האזרח הערבי, לבנות שכונה ולמכור את הדירות במחיר סביר".

4. "לנהל את נכסי הנפקדים ברגישות פוליטית"

"חוק נכסי נפקדים עומד בלב הקונפליקט הערבי הישראלי כי הוא עושה עוול. הוא לא באמת נועד לנהל את יחסי הנפקדים, אלא להפקיע"

עו"ד משה רז כהן, המטפל בנכסי נפקדים, אומר: "בכל מרכזי הערים המעורבות של מדינת ישראל יש אוסף של נכסי נפקדים. אלה נכסי מקרקעין שהועברו לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים מאחר שבעלי הנכס לא שהו בארץ. הייחוד של החוק הישראלי הוא שהוא העביר אותם לרשות הפיתוח (רמ"י). חוק נכסי נפקדים עומד בלב הקונפליקט הערבי הישראלי כי הוא עושה עוול. הוא לא באמת נועד לנהל את יחסי הנפקדים, אלא להפקיע. אחת לכמה זמן הנושא הזה מתעורר מאחר שהנכסים מאוכלסים ע"י דיירים מוגנים של המדינה. רמ"י משווקת את הנכסים לעמותות או לפרטיים שגורמים לגירוש הדיירים. זה כרוך בעוול עם רגשות לאומיים, שבית המשפט האזרחי או העליון לא יכול לפתור. בחקיקה הקיימת קצרה ידה של המדינה מלהושיע.

"הפתרון הוא שהמדינה תחליט להפקיע את הנכסים, כמו מקומות קדושים, כדי שינוהלו לפי רגישות פוליטית. העוול שנעשה לצערנו עם הקמת המדינה היה הכרחי. היום אנחנו מספיק חזקים כדי לנהל את הסכסוך ולצמצם את הקונפליקט".

5. "ועדת תכנון מיוחדת ליישובים הערביים"

"צריך שהמדינה תמנה ועדה מיוחדת ליישובים הערביים, שתסיים את התכנון המתארי בפרק זמן קצר מאוד"

לדברי עו"ד ד"ר קייס נאסר, "ב-70 שנות קיום המדינה, הבנייה ביישובי החברה הערבית התפתחה בצורה לא יזומה. המשמעות של העדר תוכניות מתאר היא שאין סדר, אין בקרה מצד השלטון, איפה ומה בונים. הבנייה התפתחה בצורה ספונטנית ולא מוסדרת, ואני נזהר מאוד שלא להשתמש במונח 'לא חוקית'. זה כעשור שהמדינה התחילה להבין שהבעיה לא מקומית, אלא יותר חמורה.

"לפי מיפוי שעשיתי באופן רנדומלי, לפי כחמש שנים, יוצא שבין הכנת תוכנית האב, תוכנית המתאר הכוללנית ועד הוצאת היתר הבנייה, לוקח 25 שנה. מי שהיה תינוק הפך צעיר ומי שהיה צעיר הפך זקן. זה נתון חמור. אנחנו מדברים על צורך ב-6,000 יח"ד בשנה במגזר הערבי. כלומר, יש מחסור של למעלה מ-100,000 יח"ד נכון להיום.
"לכן, צריך שהמדינה תמנה ועדה תכנונית מיוחדת ליישובים הערביים, שתסיים את התכנון המתארי בפרק זמן קצר מאוד. ניתן לקחת את חוק הוותמ"ל כהשראה ולחוקק הוראת שעה או מנגנון דומה שיאפשר לקדם את היצע הדיור בחברה הערבית בזמן קצר. מחצית מהערבים הם מתחת לקו העוני, ומצד שני, מחירי הדיור בחברה הערבית מגיעים לשמיים. זה דבר חמור במדינה דמוקרטית שצריכה לקדש את הזכות לדיור".

6. "הכרה בהתיישבות הבדואית בנגב"

"בנגב אין שום מחסור בקרקעות. יש להכיר ביישובים הבדואים"

פרופ' אורן יפתחאל, אוניברסיטת בן גוריון בנגב: "יש פה בנגב אוכלוסייה של 100 אלף איש (בדואים), שלחלקם אין אפילו מים וחשמל. האתגר המיידי הוא ההכרה בכמעט כל היישובים לפי הקריטריונים של המגזר הכפרי הישראלי. אין אפשרות להפריז בחשיבות מהלך כזה. אם רוצים דו-קיום שוויוני, אי אפשר שהכתם הזה יהיה על הרקורד של מדינת ישראל.

"יש לזכור שהממשלה הזאת קמה בסופו של דבר גם על רקע הנושא הזה, וכוונתי להצטרפות של רע"ם. לא צריך להיאבק עם איילת שקד על כל בית, אלא צריך לדבר שוויון. בדיוק כמו ליהודים.

"עניין אחר ועקרוני יותר הוא יצירת מטרופולינים יהודים-ערבים. עלינו לחשוב על שילוב מערכות במצב של ווין-ווין. להתגבר על ההפרדות העמוקות בחברה הישראלית. ועדות תכנון משותפות, מרחבים משותפים. לא אחד נגד השני, אלא יחד. גם וגם. תשתיות ספורט ותרבות, ניהול סביבה, צדק חברתי ומרחבי ולהתחיל לרקום חברה משותפת".