''וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים. וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם” / צילום: Shutterstock, תחריט גוסטב דורה

 הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף    

"וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה... וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת"

בפרשת חֻקַּת מתוארים רצף אירועים המתרחשים, על פי הפרשנים, בשנה ה-40 ליציאת מצרים. זוהי הישורת האחרונה של המסע לקראת הכניסה לארץ. האירוע הראשון התחולל בקדש, בגבולה הדרומי של הארץ:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ, וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה... וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה. לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת... וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים. וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם". (במדבר כ, א-יא)

הבטיחו להם ארץ פורחת, והם רואים בעיקר מדבר

רש"י הסביר את הקשר בין מיתת מרים לבין המחסור במים, שגרם לתלונות בקרב העם: "ולא היה מים לעדה - מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים". אפשר גם לפרש שבני ישראל הגיעו סוף סוף אל הארץ המובטחת, אבל כשהם מתצפתים צפונה הם רואים רק את הנגב - עוד מדבר.

אבותיהם סיפרו להם על תאנים, ענבים ורימונים שהמרגלים הביאו מארץ ישראל, אבל הם לא רואים שום סיכוי לגדל פירות עתירי מים בנוף הצחיח מולם. במקביל, מיתת מרים מחדדת את העובדה שגם משה ואהרן לא נעשים צעירים מיום ליום והעם מרגיש אבוד. בתגובה, משה מנסה להראות שיש מים מתחת לפני הקרקע, אבל הפעולה הניסית שהוא מבצע מועילה רק באופן נקודתי.

מה עושים? יוצאים למסע לימודי-חינוכי נוסף. איפה? בארץ אדום: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם, כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ... נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ" (במדבר כ, יד-יז). אדום סירבו לבקשה ובני ישראל נאלצו להקיף ממזרח את כל אדום, במטרה להגיע אל אזור יריחו ומשם להיכנס לארץ.

כשעם ישראל מקיף את ארץ אדום, הוא רואה שלמרות המחסור החמור במים, באזור היבש שממזרח לים המלח, לאדומיים יש כרמים ושדות. הכיצד? הם חופרים בארות ומוצאים מים שנמצאים מתחת לפני השטח. הם לא מחוללים ניסים בהינף מטה - הם עובדים קשה ומצליחים. עם ישראל מחליט לנסות גם הוא. עם סיום הקפת ארץ אדום מתואר:

"וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם. אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה". (במדבר כא, טז-יח)

פרויקט פיתוח המשאבים הטבעיים של ישראל

ה' ומשה אולי סייעו בזיהוי המקום, אבל ניכר מהמילים "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל" שמדובר בפרויקט פיתוח המשאבים הטבעיים הראשון של עם ישראל. לא מסתמכים יותר על ענקים כמרים ואהרן שכבר מתו, ואף לא על משה והמטה הניסי.

בארץ ישראל, אליה עם ישראל עומד להיכנס בקרוב, יש מים מתחת לפני השטח, וזו מטאפורה לכל מימוש הפוטנציאליים של העם והארץ הזו. יש להשקיע, לעמול וההצלחה עתידה להגיע.