גבינות בחצר האחורית / צילום: באדיבות החצר האחרוית
בכל פעם שאני חולפת על פני קיבוץ שפיים, אני נזכרת בספרו של ירמי פינקוס "זעיר אנפין". בספר, המתאר את ישראל של סוף שנות השמונים, מוזכר פארק המים שפיים שלוש פעמים ומספק סצנות משעשעות ומושחזות על הווי החיים כאן אז. לא יכולתי שלא לחוש געגוע מהול בקורטוב נוסטלגיה, בעודי נכנסת בשער הקיבוץ. ציפורים מצייצות, עץ פיקוס ענק ובריזה מיטיבה מהים מברכים את הבאים.
● במושב קטן בדרום מסתתרת אחת המסעדות התאילנדיות הטובות בישראל
● מה מיוחד במאפייה התל־אביבית הזאת, שהתור אליה משתרך עד קצה הרחוב?
● הקפה הגלילי שמגיש טופו הום מייד, קרפ מוצרלה כמו בנורמנדי ועוגת גבינה חלומית
12:00 | משהו לאכול: גבינות, נקניקים ויין בחצר
אנחנו תרות אחר מקום לשתות בו קפה ולנגוס בדבר מה מנחם. פרנסי הקיבוץ סיפרו לי על החצר האחורית. כשמה כן היא, מסתתרת מאחורי המבנים המסחריים של המרכז. את המקום פתח לפני כשנה היזם הקולינרי גלעד ירקוני.
בבוקרו של יום חולין, אם יש כזה בישראל 2024, נצפו בחצר האחורית לא מעט בריות וברנשים שהסתופפו תחת הפרגולה המוצלת, עם כוס קפה או רוזה צונן מלווים בפרעצל ממולא בכל טוב. אחרים נצפו מטביעים את יגונם בפלטת גבינות, מכרסמים זיתים מבוקעים ועוד מיני מעדנים שירקוני מביא מיצרנים קטנים ברחבי הארץ.
מהוויטרינה העמוסה בכריכים ומאפים בחרנו בייגל רך שהשתרבב ממנו סלמון מעושן, והתיישבנו במזגן הצונן, כשסביבנו מדפים עמוסים ביינות ומעדנים. במקום אפשר גם לרכוש חומרי גלם משובחים, נקניקים, גבינות ממחלבות קטנות ושמן זית.
החצר האחורית
13:00 | משהו לראות: מתחם יצירה שמפיח תקווה
אנחנו פוסעות לכיוון ביתמלאכה, מיזם שהקים הקיבוץ עבור קהילת כפר עזה, שמתגוררת בו יותר מ־300 ימים. לא מדובר באטרקציה תיירותית, שכן הוא מיועד לחברים שפונו מבתיהם. אבל אם תחלפו על פני הבית הלבן, שעל חזיתו לב צבעוני עם כנפיים המורכבים מחלקי צעצועים, תנקשו בעדינות על הדלת ותבקשו ברגישות להציץ פנימה, ככל הנראה לא יסרבו לכם.
ביתמלאכה הוקם לזכרה של לבנת קוץ ז"ל, שנרצחה עם כל בני משפחתה בביתם בכפר עזה. הוא משמש לחברי הקהילה מתחם יצירה ומאפשר להם שיקום מעצם עבודת הכפיים.
אנחנו פוסעות אל תוככי החלל המואר, שחרף התזכורות הכואבות הניבטות מכל פינה משדר יופי והרבה תקווה. יש בו בבית פינת נגרות, קני ציור, אהילים יפהפיים, תכשיטים מיוחדים מחוטי חשמל צבעוניים ופינת קדרות. שם שוקדות בנות הקיבוץ על אובניים ויוצרות כלי קרמיקה עדינים.
בית מלאכה
14:00 | משהו לקנות: בושם יוקרתי במחיר יד שנייה
חובבת יד שנייה סיפרה לי על Deja Vu, חנות שעברה ממקום מושבה ביער האילנות שבקדימה אל חלל גדול בחוצות שפיים. אוהבי הטרנד שכבר מזמן כאן כדי להישאר יודעים על מיקומה של ממלכת היד השנייה של ביאטריס, עולה ותיקה מהולנד ומחלוצות הז'אנר בישראל.
הדבר הראשון שלכד את תשומת ליבנו בכניסה לחנות הוא ויטרינה שקופה ובה מגוון עצום של בשמים. בשמים יד שנייה? שאלתי את ביאטריס, שענתה כי מדובר באחת מזירות הסחר התוססות והמשתלמות ביותר. יש מי שקיבלה בושם שלא אהבה, אחרת מאסה בניחוח, כך או כך מדובר בעסקה משתלמת וזולה אם מצאתן ריח שאהבתן.
מלבד הבשמים, החנות מסודרת בקפדנות אירופית ומחולקת לנושאים, לצבעים ולמידות. חובבי החפצים והעיצוב יוכלו לבלות כמה שעות מענגות ואסקפיסטיות.
Deja Vu
16:00 | משהו לנשמה: שקיעות אדומות ונשימה עמוקה
חום יולי־אוגוסט, מתיש ככל שיהיה, מביא עמו שקיעות אדומות שביכולתן לנחם כל נפש דוויה וגוף מיוזע. גם אם לא תגיעו בשעת הקסם מומלץ לערוך צעידה מיטיבה בגן הלאומי חוף השרון. הכניסה לגן עוברת דרך שער ירוק וחורק, יורדת במורד שביל מסומן ומתפתלת לאורך גבעות משופעות צמחייה ומצוקי כורכר. לאורך המסלול שביל הליכה מעץ, ובו חלון פתוח אל הים התיכון, כזה המאפשר נשימה עמוקה ומבט אל האינסוף.
גן לאומי חוף השרון