יהלי רוטנברג, החשב הכללי באוצר / צילום: יוסי זמיר
בפברואר השנה עזב יהלי רוטנברג את תפקידו כחשב הכללי במשרד האוצר. כאחת הדמויות הכלכליות הבכירות ביותר במדינה הוא ראה שם הכול: הוא זה שייצג את המדינה מול משקיעים, חברות דירוג ובנקים, ניהל את הבקרה על הוצאות הממשלה וטיפל במכרזי הענק בתחום התשתיות.
● בין המאקרו למיקרו | עשירים על הנייר, נחנקים בבנק: הדיסוננס של כלכלת ישראל
● בין המאקרו למיקרו | עם 30 אלף שקל נטו בחודש: "נוכח ההכנסות, המרחק שלנו מדירה לא הגיוני"
ארבעה חודשים לאחר שסיים את תפקידו, הוא אומר בראיון מיוחד לגלובס, במסגרת הפרויקט "ממאקרו למיקרו", ש"הסיפור של ישראל הוא לא סיפור של כלכלה חלשה עם נתונים יפים; להיפך, זו כלכלה חזקה, עם צווארי בקבוק עמוקים, שאם נשחרר אותם המאקרו החזק יוכל לחלחל בצורה משמעותית יותר לחיי היום-יום של אזרחי המדינה". הוא גם משרטט תוכנית לשינויים מבניים במשק הישראלי שיאפשרו זאת.
איך אפשר להסביר את הפער בין המאקרו והנתונים המדהימים למרות המלחמה, לחיים עצמם?
"אין סתירה בין מאקרו חזק למיקרו כואב. יש כאן נתוני מאקרו מאוד מרשימים כמו צמיחה ביחס להרבה אלטרנטיבות אחרות בעולם בתקופה של מלחמה ואי-ודאות; יש שוק עבודה חזק, השקל חזק, שוק ההון חזק ויכולת הגיוס בשווקים גבוהה; ואנחנו נהנים מאמון של משקיעים.
"אבל האזרח לא חי את הדבר הזה. הוא לא חי את התוצר הלאומי, הוא חי את סל הקניות שלו, את השכירות והמשכנתא. הוא חי את גן הילדים היקר, ואת הפקקים שכולנו סובלים מהם וגם את השירות הציבורי והבנקאי. לכן השאלה בעיניי היא לא האם נתוני המאקרו נכונים או יוקר המחיה נכון. שניהם נכונים. השאלה היא למה ההצלחה בנתוני המאקרו לא מחלחלת מספיק לחיי היום-יום".
"פער מיוחד בדיור"
אז איך אתה מאפיין את הנתונים הללו ביחס למשק?
"הנתונים החזקים מתרכזים באזורים מסוימים ובשכבות כלכליות מסוימות, והשאלה היא איך מייצרים שכבת חלחול למיקרו. מצד אחד, זו אומת הסטארט-אפ והחדשנות, טכנולוגיה ושווקים גלובליים, ומצד שני יוקר מחיה מאוד משמעותי, פערי פריון ושירות ציבורי שלא עומד בקצב.
"והעניין הוא לא שההייטק חזק מדי, להיפך - הוא נכס אסטרטגי. הבעיה היא ששאר המשק לא מספיק דומה להייטק מבחינת פריון, ניהול, דיגיטציה, תחרות, אימוץ טכנולוגיות, ולכן יש כאן אתגר לאומי להפוך את היתרון הטכנולוגי לרוחבי בכל המשק: בבנייה, בתחבורה, בקמעונות, בממשלה, בחינוך ובבריאות.
לדבריו הפער מתבלט במיוחד בתחום הדיור, "שם זה מתפוצץ, וגם כשהשכר עולה והאבטלה נמוכה מחירי הדיור והשכירות שוחקים את הגידול בהכנסה הממוצעת, והציבור לא חש שיפור. בלי טיפול בהיצע הדיור, בשילוב עם תחבורה ותשתיות - כל עליית שכר תיבלע שם.
"עוד דבר שהפער זועק בו הוא התשתיות. במשך שנים המשק צומח מהר יותר מהשקעה בתשתיות, והתוצאה היא עומס בכבישים ושירותים ציבוריים שאינם עומדים בקצב. זה לא מתאים לקצב הצמיחה ולעובדה שאנחנו בקצב ריבוי אוכלוסייה גבוה ביחס לאירופה. אנחנו מדינה צעירה, שלא הצליחה עדיין לצבור את כמות ההון הציבורי הנדרש לרמת השירות שאנחנו כאזרחים צריכים לקבל ממנה".
"לא רק אקזיטים"
איך אפשר לייצר את "שכבת החלחול" שעליה אתה מדבר?
"אני סבור שבמשק צריך להגביר תחרות, לפתוח את היבוא, להפחית את התקינה העודפת ולאמץ סטנדרטיזציה בינלאומית. משקיעים ששוחחו איתי אומרים 'אני רוצה להשקיע בישראל, אבל אני מפחד כי אתם פתאום תבואו אליי עם חקיקה, ואני לא מבין את מדיניות המס שלכם". סטנדרטים בינ"ל והורדת חסמי כניסה הם קריטיים, לצד רפורמות במזון, כדי להוריד את המחירים בסופר.
"המהלך הנדרש השני הוא בעצם לדחוף פריון מחוץ להייטק. המהפכה הבאה של ההייטק הישראלי בעיניי צריכה להיות לא רק אקזיטים והנפקות בנאסד"ק, אלא פריון בתוך המשק, וגם יכולת לייצר צמיחה לחברות בתוך הארץ, והגברת המגמה של הנפקות פה בבורסה בישראל.
"המהלך השלישי הוא השקעה דחופה בתשתיות, ובהן תחבורה, אנרגיה, מים, ענן ממשלתי ודאטה-סנטרים של AI, כי כל אלו מגדילים מאוד את ה-ROI של המשק. בעולם של ריבית יורדת זה בדיוק הזמן להביא את ההשקעה הזו. כדי לעשות זאת מבלי להגדיל את החוב הממשלתי, יש להשתמש בקונסטרוקציות פיננסיות, במשקיעים, בעידוד של השוק לתחרות - לאו דווקא רק הממשלה צריכה להוציא הכול מהתקציב שלה".
בירוקרטיה היא מס סמוי
המהלך הרביעי לדבריו הוא להפוך את הממשלה לדיגיטלית, ולשפר את ביצועיה, תוך כדי ניהול המתח בין הוצאות הביטחון להוצאה האזרחית. לדברי רוטנברג, "גם הממשלה מייצרת פריון במשק, וכל שעה שאזרח מתעסק בבירוקרטיה מהווה מס סמוי על הפריון.
"תקציב הביטחון כאחוז מהתוצר הכפיל את עצמו מאז פרוץ המלחמה. לישראל צרכים אזרחיים של מדינה צפופה, צעירה וצומחת, אבל עם נטל ביטחוני של מדינה במלחמה מתמשכת. איך עושים התאמה לכל האירוע הזה? צריך לדעתי להיזהר מהאמירה הפשטנית שרק אומרת שצריך להגדיל את ההוצאה האזרחית, אלא לבדוק מה האיכות של התוצאה מכל שקל שהקצית".
רוטנברג מסביר שצריך גם לשפר את יעילות ההוצאה. "תקציב החינוך של מדינת ישראל הוא 100 מיליארד שקל - האם הוא אפקטיבי? אני שם כאן סימן שאלה. אי אפשר גם להתעלם מהעובדה שישראל נמצאת בסביבה ביטחונית ייחודית, וביטחון הוא בסיסי לכלכלה, אבל כשהוצאות הביטחון עולות באופן קבוע, הן דוחקות הוצאות אזרחיות, וזה עלול לייצר שחיקה בפוטנציאל הצמיחה".
רוטנברג סבור שגם להגברת היעילות יש צעדים שניתן לנקוט: "הדבר הראשון הוא היעילות בתקציב. יש תקציבים קטנים, ולא רק קואליציוניים, מגזריים ונקודתיים. זה מקור לחוסר מיקוד וכפילויות, ויש פחות מדי תוכניות רוחביות.
"הנושא השני הוא ביצוע, כי גם כשיש תקציב קשה להוציא אותו באיכות גבוהה, ובעיקר בעולמות של דיגיטציה, פרויקטים בין-משרדיים ורכש מורכב, שלוקח הרבה זמן. הרבה פעמים גם התקציב עצמו מגיע באיחור, כי יש פער משמעותי בין התקציב המאושר לתקציב בפועל על שינוייו במהלך השנה. זו מחלה שמורידה את רמת הוודאות ואת כושר הביצוע.
"הנושא השלישי הוא מדידה. האם זמן הנסיעה קוצר? האם השתנו ההישגים הלימודיים? האם השתנו זמני הרישוי? איזה שינוי חל בפריון?".
"לאחד את גופי הנדל"ן"
ובכל זאת, תקציב הביטחון משפיע דרמטית על הוצאות הממשלה.
"אני חושב שצריכה להיות תוכנית ביטחון רב-שנתית עם גבולות ברורים וסדרי עדיפויות. התקציב נפתח שוב ושוב, ואין מדדי תפוקה.
"מערכת הביטחון מתמודדת כרגע עם שיבוש דרמטי. כל עולם הדיפנס הולך למערכות אוטונומיות זולות מופעלות מרחוק ומשולבות AI. כשכלי שעולה 500 דולר משמיד כלים שעולים מיליונים, יש לנו בעיה.
מאוד חשוב לא לנהל את הביטחון דרך תוספות תקציביות, שנתיות ודרך משברים. אנחנו עוד מעט שלוש שנים באירוע הזה.
"הדבר השני שצריך לעשות זה לעגן ולקבע את ההשקעות האזרחיות בתשתיות לאומיות וביכולת להצמיח חברות חדשות בתחום ההייטק, ולהגביר השקעות ב-AI".
המהלך הבא הוא לא חדש, אבל קריטי לעמדתו של רוטנברג, והוא טיפול משמעותי בשוק הנדל"ן. לדבריו יש לאגם את פעילות הגופים הממשלתיים שעוסקים בכך, ולאחדם: רמ"י, מנהל התכנון הטאבו וגופים נוספים. "הכפילות מייצרת המון חיכוך במשק. גם ברמת התכנון - יש גופים תכנוניים למשרדי ממשלה שונים שעובדים בחוסר תיאום".