739.2 מיליון דולר; זה הסכום שגייסו אמש (ב') אמדוקס ובקווב. אמדוקס עשתה זאת בהנפקה שנייה, ובקווב השלימה את ההנפקה הראשונה שלה בוול-סטריט. בסך הכול, גייסו חברות ישראליות בוול-סטריט מתחילת השנה סכום מדהים של כ-1.27 מיליארד דולר (ראו טבלה).
אמדוקס השלימה גיוס הון בסך 670 מיליון דולר, הגיוס הגדול ביותר שביצעה שם אי פעם חברה ישראלית. הגיוס, שבוצע על פי מחיר מניה של 22.44 דולר, כלל הנפקת 2 מיליון מניות חדשות (44.9 מיליון דולר), 18 מיליון מניות בהצעת מכר רגילה (403.9 מיליון דולר) והצעת מכר ייחודית של ניירות ערך המכונים TRACES, במסגרתה הוצע לציבור לרכוש 10 מיליון מניות (224.4 מיליון דולר).
הצעת המכר הרגילה התחלקה בין בעלי המניות באופן הבא: וולש קרסון - 64.1 מיליון דולר; SBC - 130.1 מיליון דולר; אמדוקס אינטרנשיונל, בשליטת מוריס קהאן - 187.3 מיליון דולר ותואס קורפורשיין (22.4 מיליון דולר) - קרן שהוקמה במטרה להיטיב עם קבוצת עובדי תוכנה ומערכות מידע שלקחו חלק משמעותי בהצלחת החברה. בין המוטבים - שלושת מנהלי חטיבות באמדוקס.
TRACES הן מניות בקרן נאמנות מיוחדת, שיומרו אוטומטית למניות אמדוקס או למזומן בעוד שלוש שנים. כל נייר ערך מסוג זה מזכה את בעליו בתשלום שנתי של 1.51 דולר. כאשר יגיע זמן הפקיעה ב-2002, יומר כל ני"ע במניית אמדוקס, ביחס שינוע בין 0.84 למניית אמדוקס אחת.
ההחלטה האם להמיר את ה-TRACES למזומן או למניות אמדוקס היא של בעלי המניות המוכרים. אם המנייה תעלה במידה משמעותית מעל למחיר המימוש, הם יוכלו להשאיר את 10 מיליון המניות ברשותם, והציבור יסתפק במזומן. לעומת זאת, אם מחיר המניה יצנח מתחת למחיר המימוש, הם יבחרו כמובן באופציית המזומנים.
ומיהם אותם בעלי מניות? כפי שפורסם לראשונה ב"גלובס", המדובר באמדוקס אינטרנשיונל, חברה פרטית הנמצאת בשליטת מוריס קהאן, מייסד קבוצת עורק, אחת מבעלות השליטה באמדוקס. בהנחה של המרת ה-TRACES במזומן בעוד שלוש שנים, חלקה של אמדוקס אינטרנשיונל בהון אמדוקס ירד ל-%13.8 "בלבד".
בסה"כ מכרה אמדוקס אינטרנשיונל בהנפקה מניות בהיקף של 411.7 מיליון דולר. ההערכות הן כי מוריס קהאן ישלשל לכיסו בהנפקה (כולל השלב השני שיסתיים תוך שלוש שנים) כ-335 מיליון דולר. כ-77 מיליון דולר יזרמו לכיסם לשורה מצומצמת מאוד של מנהלים המחזיקים ב-%18.7 ממניות אמדוקס אינטרנשיונל. מדובר, ככל הנראה, בבועז דותן, לשעבר סגן יו"ר אמדוקס, שהיה ממייסדי החברה והספיק כבר לפרוש ממנה. דותן שימש נשיא ומנכ"ל שלה בין השנים 82'-95'.
גם מנכ"ל אמדוקס, אבינועם נאור, והאחים שמואל וצבי מיתר עשויים ליהנות מפירות הגיוס. שמואל מיתר נחשב לאיש החזק בעורק. מאז 91' הוא שימש כסגן יו"ר עורק ולפני 91' שימש מיתר כנשיא קבוצת עורק, הכוללת את חברת הכבלים ערוצי זהב, חברת השיחות הבינלאומיות קווי זהב ודפי זהב. מיתר הפסיק לאחרונה את חברותו בדירקטוריון אמדוקס.
מיליארד דולר לבעלי השליטה בשנה וחצי ההון שגויס במסגרת ה-TRACES לקרן הנאמנות, העומד על 224 מיליון דולר, יושקע בהשקעות סולידיות מניבות, כגון אג"ח בעלות תשואה שנתית של %5 או יותר, ובינתיים יישארו זכויות ההצבעה במניות אמדוקס אצל מוריס קהאן.
חתמי ההנפקה והצעת המכר היו בנקי ההשקעות גולדמן זאקס, רוברטסון סטיבנס, ליהמן ברדרס, אלכס בראון אמריקה סקיוריטיז וקוון סקיוריטיז. את החיתום עבור הצעת ה-TRACES ביצעו גולדמן זאקס, ליהמן ברדרס ואלכס בראון.
באמדוקס, כך נראה, עושים הכול בגדול. כזכור, גם גיוס ההון המקורי של אמדוקס (252 מיליון דולר) זכה בשעתו, ביוני 98', לתואר הגיוס הגדול ביותר. המהלך הנוכחי, לכשיושלם, ישלים משיכה של מיליארד דולר לבעלי השליטה באמדוקס, לאחר שכבר משכו דיבידנד 479 מיליון דולר לפני כשנה וחצי.
אמדוקס, השייכת לקבוצת עורק, עוסקת בפיתוח מערכות לתוכנות גבייה ושירות לקוחות לחברות טלפוניה, ובתכנון והוצאה לאור של מדריכים מסווגים ("דפי זהב"). הלקוחות הפוטנציאליים הם כמעט כל חברות התקשורת, לרבות סלולר, טלפוניה מקומית ובינלאומית, איתוריות ועוד. בישראל, למשל, מתקינה אמדוקס את מערכות הגבייה (בילינג) של סלקום ופלאפון.
אמדוקס נהנית מהפריחה חסרת התקדים בשוק התקשורת העולמי, על רקע שינויים טכנולוגיים שמתרחשים בקצב מסחרר, ונובעים בין היתר מהעובדה שמדינות רבות פתחו את שווקי התקשורת שלהן לתחרות. כתוצאה מכך, אלפי חברות צעירות, רעננות ורעבות הצטרפו לשוק התקשורת, והן מנסות לנגוס בעסקיהם של המונופולים המבוססים.
מערכות מתוחכמות לגבייה ותמיכה בשירות לקוחות, כמו אלו שאמדוקס מייצרת, הופכות לכלי תחרותי משמעותי, ונמכרות בקצב של 4 מיליארד דולר בשנה, קצב שרק הולך וגובר. הן מאפשרות לחברות הטלפון ליצור פילוח לקוחות, להגמיש מחירים על פי דפוסי צריכה ולהבטיח נאמנות לקוחות.
הלהיט של השנים הקרובות הוא הקונספט "סופרמרקט" של שירותי תקשורת. חברות התקשורת מעוניינות לספק מגוון של שירותי תקשורת, לרבות סלולר, גישה לאינטרנט, תקשורת נתונים, וטלפוניה מקומית ובינלאומית - והכול בחשבון אחד ויחיד ללקוח. הרעיון נשמע פשוט, אבל הוא קשה מאוד ליישום; די לדעת כי חברת הטלפוניה האמריקנית אמריטק שולחת ללקוח עסקי שלה בשיקאגו לא פחות מ-1,200 חשבונות שונים על מגוון שירותי תקשורת שהיא מספק לו.
הביקוש למוצרי אמדוקס ושירותיה בולט לעין בעיקר לאור חולשתן של מתחרותיה - LHS גרופ הגרמנית, סאוויל סיסטמס וקונוורג'יז - שתוצאותיהן העסקיות רחוקות מלהלהיב. אם ההצלחה המרשימה של אמדוקס תימשך והמניה תמריא בהתאם, ייתכן מאוד שבעלי המניות באמדוקס אינטרנשיונל יעדיפו לוותר על 220 מיליוני הדולר, ולהחזיק במניות החברה, שב-2002 עשויות להיות שוות הרבה יותר.
בקווב: ההצלחה השנייה של קבוצת בי.אר.אם גם בקווב הישראלית השלימה אמש גיוס הון מוצלח בוול-סטריט. החברה גייסה 66 מיליון דולר, לפי שווי חברה של 420 מיליון דולר. לאור הביקוש הער למניות בקווב, העלה החתם המוביל של ההנפקה, גולדמן זאקס, את טווח המחיר להנפקה מ-10-8 דולרים ל-12-10 דולר. ההנפקה נסגרה במחיר של 12 דולר למניה, וכעת מצפים בעלי המניות העיקריים בבקווב, האחים אלי וניר ברקת, וניר רכבי, לזינוק "המסורתי" של יום המסחר הראשון.
במיוחד אמורים הדברים לגבי אלי ברקת, מנכ"ל בקווב, שבכל הזדמנות שנקרתה בדרכו טרח להזכיר ש"בקווב תהיה חברה של מיליארד דולר". עם קצת אופטימיות ותאוות בצע מצד המשקיעים האמריקניים, ברקת יוכל לומר לכל המלגלגים "אמרתי לכם".
הסיבה לאופטימיות היא הצלחת ההנפקה של המתחרה מרימבה. גם טווח המחירים המקורי בהנפקתה של מרימבה הועלה, לאור הביקוש, מ-15-13 דולר ל-18-16 דולר. לבסוף בוצעה ההנפקה לפי מחיר מניה של 20 דולר. והתוצאה? המניה עמדה על 60 דולר ביום המסחר הראשון, דילוג של %200, וטיפסה לשווי שוק מסחרר של 1.4 מיליארד דולר. גם היום, כחודש אחרי, משייטת מניית מרימבה במחיר של 42 דולר, ושווי השוק שלה נוגע במיליארד דולר.
עוד חברה של מיליארד דולר?
זינוקים כאלו איפיינו בשנים האחרונות בעיקר את מניות האינטרנט. מרימבה ובקווב אינן חברות אינטרנט "טהורות" (כמו מיראביליס וקומטאץ', למשל), אלא ספקיות של פתרונות טכנולוגיים על גבי רשת האינטרנט. שתיהן עוסקות ביישומים של טכנולוגיית ה"דחיפה".
טכנולוגיה זו פועלת על יסוד ההנחה שניצול רוחב הסרט ברשת אינו מקסימלי; זאת, מאחר שרק בחלק קטן מזמן הגלישה מתבצעת תקשורת מלאה התופסת את כל נפח התקשורת. בשאר הזמן הגולש קורא חומר או מעביר קבצים קטנים. תוכנות הדחיפה, המבוססות על מרכיב המצוי בשרת ברשת ועל תוכנת לקוח במחשב המשתמש, מעבירות ברקע חבילות מידע גדולות.
בבקווב קוראים לזה "דחיפה מנומסת", כיוון שהעברת הקבצים הגדולים - שללא שימוש בתוכנת הדחיפה גורמת לעומס ופקקי תנועה - מבוצעת ללא הפרעה לשימוש השוטף של הגולש. רק לאחר שהחבילה הגיעה, מודיעה התוכנה למשתמש.
לקוחותיה של בקווב משתמשים בתוכנה לצרכים מגוונים: קומפאק, יצרנית המחשבים, נעזרת בתוכנות הדחיפה על מנת לתקן ולעדכן את תוכנות מחשב הדגל שלו, הפרסריו, בהוצאות מינימליות לחסוך בעלויות תמיכה טלפונים. רייט-אייד, רשת בתי המרקחת הגדולה בעולם, שלה 4,000 חנויות, משתמשת בתוכנה כאמצעי להעברת מידע לחנויות על מבצעים ותרופות. החטיבה האירופית של סיסקו מעבירה באמצעות תוכנת בקווב מידע על מוצרים חדשים ל-1,500 אנשי המכירות באשר הם.
ברוברטסון סטיבנס, בנק ההשקעות שהיה מעורב בהנפקת בקווב (כמו גם בזו של מרימבה), מעריכים כי האתגר העומד כיום בפני תחום הדחיפה הוא הפיכת המסחר האלקטרוני נוח לשימוש. ככל שהאינטרנט הופך למדיום תקשורת בינלאומי, מקבלות אותו חברות בתעשיות שונות כחלק בלתי נפרד מתהליכי הניהול הארגוניים שלהן. המסחר האלקטרוני, למרות הפוטנציאל שלו, מציב אתגרים טכנולוגיים משמעותיים, בעיקר ניהול היישומים השונים על גבי הרשת.
"בעולם הישן", אומר האנליסט מרשל סנק, "התוכנה היתה היישום העיקרי, וכל המחשבים היו ממוקמים בתוך הארגון. בעולם החדש, לעומת זאת, כאשר מחשבים מפוזרים ברחבי העולם, וכאשר הקשר העיקרי בין סניפי חברות לבין המטה ובינם לבין הלקוחות מתבצע באינטרנט, האתגר הוא לנהל את המורכבות של ניהול תקשורת נתונים בצורה נוחה ומאובטחת". אם הערכותיו של סנק נכונות, ייתכן שמרימבה ובקווב עומדות לזכות בהזדמנות שמייסדיהן לא חלמו עליה.
אבל אם נחזור רגע לכאן ועכשיו, בעיקר בצד התפעולי, עדיין אין ריגושים מיוחדים. את שנת 98' סיימה בקווב עם 9.5 מיליון דולר מכירות, ואילו הכנסותיה של מרימבה הסתכמו באותה שנה ב-17 מיליון דולר; שתיהן, אגב, מפסידות.
זה לא נשמע מי יודע מה, יחסית לכותרות להן זוכה בקווב, אבל בנק ההשקעות האמריקני פייפר ג'פרי מסביר שיש בהחלט סיבה לאופטימיות גם בתחום העברת חבילות המידע, שיציג להערכת הבנק גידול מסחרר, עם מכירות של 500 עד מיליארד דולר בשנת 2002, רק שלוש שנים מהיום.
בקווב הוקמה על ידי קבוצת BRM, שבעליה הם ניר ואלי ברקת, יובל רכבי וצ'רלי פדרמן. הקבוצה, שהעניקה לעצמה את התואר "THE VENTURE KNOWLEGDE", עשתה את הונה בהשקעה מוצלחת של כמה מאות אלפי דולרים בחברת אבטחה צעירה, צ'ק-פוינט שמה. רווחי ההון שרשמה החבורה נאמדים ב-200 מיליון דולר, ויש להניח שאם בקווב תתגלה כסיפור הצלחה, כפי שמקווה אלי ברקת, הם יוכלו לשכפל את הצלחתם