מטה הסדר הקיבוצים לבג"ץ: לבטל הצו להקפאת עסקות קרקע ל-20 קיבוצים - כדי שלא יקרסו

צידון טוען, באמצעות עוה"ד קנטור, אלחנני וטל, כי עשיית עסקות בקרקעות של הקיבוצים האמורים נעשית לצורך החזר חובות או מחיקת חובות, ובלעדיה אין לקיבוצים יכולת להסדיר את חובותיהם ולאפשר את המשך קיומם.

ב-15 באוגוסט השנה הוציא בג"ץ צו ביניים, המקפיא את העסקות המתבססות על ההחלטות האמורות של מועצת מקרקעי ישראל, בהגבלות שצוינו בוועדת מיליגרום.

צידון אומר, כי הצו חל גם על 20 קיבוצים אשר נדרשו במסגרת ההסכמים להסדר חובותיהם להעמיד מקורות כספיים המבוססים על ערך הקרקעות שברשותם. הקיבוצים הם האחרונים - מבין 130 קיבוצים - אשר אמורים להסדיר את חובותיהם במסגרת הסדרי הקיבוצים, שהחלו בשנת 1989 ושנמשכו בהסכם משלים בשנים 1996 ו-1999.

לדברי צידון, הקיבוצים שאליהם הוא מתייחס נמצאים בהליך של עשיית עסקות בקרקעות, והם אמורים להעביר את התמורה כמקור נוסף להסדר חובותיהם על-פי הסדר הקיבוצים. לדבריו, צו הביניים מונע מהקיבוצים הללו לבצע או להתחייב לבצע עסקות, ובכך נמנעת מהם אפשרות לסיים את הסדרי חובותיהם ולהשתקם.

צידון ציין עוד, כי התמורות מהעסקות בקרקעות הקיבוצים מיועדות כולן לפירעון חובות והן לא יגיעו לקיבוצים או לחבריהם. לדבריו, אם לא יוסר צו הביניים ייגרמו נזקים ישירים של 40-30 מיליון שקל לשנה לאוצר המדינה. זאת, כתוצאה מאי החזרת פיקדונות שהפקיד משרד האוצר בבנקים לצורך הסדר הקיבוצים.

בנוסף, הדבר יביא להתמוטטות קיבוצים כתוצאה מעזיבת חברים וחוסר יכולת להשלים את ההסדר.

להערכת צידון, בקיבוצים האמורים קיים גירעון אקטוארי של כ-300 מיליון שקל. הקיבוצים הם: אושה, אפק, בחן, בית גוברין, גזר, חולדה, חורשים, כפר המכבי, מעיין צבי, מצר, משמר דוד, משמרות, נוה ים, נחשון, נחשונים, ניר אליהו, עין החורש, פרוד, רמות מנשה ותל יצחק. (בג"ץ 244/00).