ביהמ"ש: נכונות להתנצל מביאה לתיקון מסויים של המעוות, אבל לעיתוי משמעות רבה

בית משפט השלום בירושלים חייב את פרופ' גבריאל מוקד לפצות את אבי בלישניקוב, שהיה בעבר ראש לשכת השרה לאיכות הסביבה, בסכום של 13,000 שקלים, בגין הוצאת לשון הרע.

בית המשפט המחוזי הגדיל את הסכום ל-45,000 שקלים. בפסק דינם של שופטי בית המשפט המחוזי נדונה שאלת השפעת התנצלותו של מוציא לשון הרע על סכום הפיצוי.

"נכונות להתנצל מביאה לתיקון מסויים של המעוות. ואולם, לא הרי התנצלות מיידית כהרי התנצלות מאוחרת. הפרסום במקרה זה נעשה ב-24.11.00 ופרסום ההתנצלות נעשה לאחר פסק הדין, לאמור אחרי 16.4.02, קבעו השופטים. התנצלות מיידית בסמוך לפרסום עשויה לתקן במידה ניכרת את הנזק, בעוד התנצלות מאוחרת משאירה את מלוא הנזק בעינו משך כל התקופה שעד ההתנצלות, ועל כן ערכה פחות".

(ע"א מחוזי י"ם בלשניקוב נ. פרופ' מוקד, פס"ד מיום 26.6.03. השופטים נאור, ארד ואוקון)

שופט יצירתי

המדינה טענה לחסינותה מפני תביעה שהגיש נגדה ראש המועצה צבי קצובר, בעילת לשון הרע. בית משפט השלום דחה את הבקשה לדון בטענה בשלב המיקדמי, בקובעו שהיא תידון במהלך התביעה גופה.

שופטי ערכאת הערעור נחלקו. דעת הרוב (ס"נ גרוס והשופטת רובינשטיין) גרסה שיש לדחות את הערעור (הגם שבחוות דעתם מצויים תימוכין לגוף טענותיה של המדינה).

השופטת קובו היתה בדעה שיש לקבל את הערעור. "טענות המדינה נסמכות לעניין פרשנות סעיף 4 (לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) ותוקפו הן על הפסיקה והן על ספרות משפטית ואין שופט יצירתי ככל שיהיה רשאי לחרוג מלשון החוק כשהיא כה ברורה והגיונה עמה". (ע"א מחוזי ת"א 3053/00 מ"י נ. קצובר, פס"ד מיום 25.6.03. ס"נ גרוס והשופטות קובו ורובינשטיין)

מכר את נשמתנו

לא אחת שונים בתי המשפט את הפראזה, שממילא אינה משיגה את מטרתה, לפיה "אין הכרח שכל עניין היכול להיות נדון בבית המשפט אכן יידון כאמור".

תביעה של מועצה אזורית נגד אחת מהתושבים במקום, שהפיץ מנשר הכולל אמרי לשון הרע, ובכללם את הביטוי, שקומם יותר את התובעים - "מוכרים את נשמתנו לשטן".

התביעה התקבלה והנתבע, שלגביו נקבע כי טען טענות שאת נכונותן לא טרח לבדוק, חוייב בפיצוי התובעים. (ת"א שלום עפולה מועצה אזורית הגלבוע ואח' נ. דדון, פס"ד מיום 23.6.03. השופט ארבל)