מדינת הפרייארים

מתי בדיוק הפך משלם המיסים הישראלי למבטח-המשנה האולטימטיבי נגד כל סוגי הסיכונים, ועוד בהתנדבות

לאחרונה אירחתי אנשי עסקים מארה"ב, והשיחה גלשה לנושא הפנסיה בישראל. סיפרתי בהתלהבות על הרפורמות האחרונות, אך נעניתי בצוננים. האמריקנים לא הבינו מדוע הישראלים מעוניינים שמישהו אחר - ההסתדרות, המדינה, מי שלא יהיה - ינהל את כספי הפנסיה שלהם. מדוע הם חפצים בהבטחה ש"יהיה בסדר" ושישולמו להם סכומים מסוימים, במקום לנהל בעצמם את עתידם במתכונת ה-IRA וה-K401 האמריקני. הישראלים ילדותיים, פסקו אורחיי, הם לא לוקחים אחריות על חייהם אלא מצפים שמישהו אחר יישא בה.

כששמעו שהממשלה תעמיד לקרנות הפנסיה חבילת סיוע המצטברת לכ-80 מיליארד שקל, הם השתוממו. ממשלה? אין דבר כזה, טענו האמריקנים בתוקף. הרי לממשלה אין חשבון סודי מעבר לים, ממנו הכסף מגיע. מי שמממן את הצלת קרנות הפנסיה הוא משלם המיסים, וזה גויס עתה לספק לא רק קצבת מחייה סבירה לפנסיונרים, אלא תשלומים המגיעים, במקרה של הוועדים החזקים והמקושרים פוליטית, לעשרות אלפי שקלים בחודש לאדם.

הזכרתי את משבר מניות הבנקים, בו נחלצה הממשלה להגנת המשקיעים. סליחה, שוב כשלתי בלשוני. אין ממשלה, יש רק משלמי מיסים. את, אתה ואני מנענו הפסדים מהמשקיעים במניות הבנקים. בתגובה סיפרו חבריי שלאחרונה דחה בית משפט בארה"ב תביעה של משקיעים בקשר להתרסקות מניות הטכנולוגיה, בטענה שלא ניתן להפוך את חוקי ניירות הערך לתוכנית ביטוח נטולת עלויות. כלומר, בארה"ב המשקיע נהנה מהרווח אך גם נושא בסיכון להפסד. בישראל, המשקיעים במניות הבנקים נהנו כל עוד היו רווחים, ואילו הממשלה (אופס, משלמי המיסים) נשאה בהפסד עבורם.

כך גם בפרשת הבנק למסחר. המפקידים בבנק למסחר הרי נהנו מתנאים מועדפים לעומת הבנקים הגדולים, ובראשם ריבית זכות גבוהה יותר, וזאת בשל הסיכון הגבוה הכרוך בהפקדה בבנק קטן - ובלא ששיתפו אותנו ברווחיהם העודפים. אז מדוע שנישא אנו בנזק שנגרם למפקידים כשמתממש הסיכון, שתמורתו הם כבר קיבלו מהבנק פרמיית סיכון? בארה"ב קיים אמנם מנגנון לביטוח פיקדונות (FDIC), אך בתשלום מלא. אז מתי בדיוק הפך משלם המיסים הישראלי למבטח-המשנה האולטימטיבי נגד כל סוגי הסיכונים, ועוד בהתנדבות וללא תמורה?

וכך גם הרשויות המקומיות, קופות החולים, בתי החולים, האוניברסיטאות והערוץ הראשון; כולם יודעים שאפשר להתנהל בגירעונות ובחוסר אחריות, שכן בסוף, מישהו אחר - קוראי טור זה למשל - ייקח את החשבון. אפשר ללכת לישון, מישהו יישאר לשטוף את הכלים.

מדינת רווחה אין פירושה התנערות מאחריות. אדם חייב להסתמך על עצמו, ולעמוד מאחורי החלטותיו ותוצאותיהן, גם כשההחלטה היא להפקיד בבנק זעיר, להשקיע במניות, להתחייב במכרז (להפעלת ערוץ טלוויזיה מסחרי, לדוגמא) על תנאים מסוימים, להרבות בילדים מעבר למה שהיד משגת, למנוע מאישה לעבוד, או ללמוד תורה במקום מקצוע יישומי. די למדינת הילדים.