מי בעד חידוש הצמיחה?

תופעה פרדוקסלית מעניינת: המחוקק הישראלי מנסה לעודד יוזמות עסקיות ובה בשעה יורד לחייהם של העצמאים ושל בעלי השליטה, במודע או שלא במודע

בימים אלו, כאשר חידוש הצמיחה במשק אמור להיות הקטר שיחלץ את כולנו מאימת האבטלה הגואה והירידה באיכות החיים, ראוי לשוב ולבדוק את השפעת חוקי המס בנדון. אילו נערכה בדיקה שכזו, היו הבודקים מגלים תופעה פרדוקסלית מעניינת, לפיה המחוקק הישראלי מנסה לעודד יוזמות עסקיות ובה בשעה יורד לחייהם של העצמאים ושל בעלי השליטה, במודע או שלא במודע. "בעל שליטה" נחשב, בדרך כלל, מי שמחזיק לבדו או ביחד עם קרובו, במישרין או בעקיפין 10% לפחות בזכויות החברה ו/או בזכות למנות מנהל.

להלן כמה מהסנקציות הפיסקליות שהטיל המחוקק הישראלי על העצמאים ועל בעלי השליטה:

1. בסעיף 32 (9) לפקודה נקבעה הגדרה לבעל שליטה שהינו גם "חבר" (המחזיק לבדו או יחד עם בן זוגו, במישרין או בעקיפין, 5% מהזכויות בחברה). באותו סעיף נקבע כי חברה הנמצאת בשליטתם של לא יותר מ- 5 בני אדם ("חברת מעטים"), לא תוכל לנכות לצרכי מס סכומים ששילמה בשל:

א. תשלומי מענק פרישה או מוות, הפטורים ממס, ששילמה עבור בעל שליטה שהוא "חבר", בשל שנות עבודה עד שנת 1975.

ב. תשלומים לקופת גמל בשל "חבר" (למעט תשלומים לקופת גמל לפיצויים או לקיצבה והחל משנת המס 1996 - למעט תשלומים לקרן השתלמות, אך זאת בכפיפות ל"תקרה" בסכום שנתי מגוחך).

למותר לציין כי העצמאי מופלה לרעה, מלכתחילה, בנושאים אלו.

2. בסעיף 18 (ב) לפקודה נקבע, כי תשלומים שונים שמשלמת חברת מעטים לבעל מניות שהינו בעל שליטה, יותרו לניכוי רק בתנאי ששולמו בפועל באותה שנת מס או לחילופין, שבעל השליטה כלל אותם בדו"ח על הכנסותיו לאותה שנת המס, והמס נוכה לא יאוחר משלושה חודשים לאחר תום שנת המס, והועבר לפקיד השומה בתוספת הפרשי מדד וריבית.

3. בסעיף 175 (ג) נקבע, כי תשלומים ליחיד שהוא בעל שליטה - למעט משכורת חודשית רגילה והחזר הוצאות - "ינוטרלו" בעת קביעת המקדמות לחבר בני אדם.

4. נישום מן השורה, שיש בידיו אישור על מס שנוכה במקור מהכנסתו, רשאי לקזז את הסכום שנוכה מהמס השנתי. בעל שליטה רשאי "ליהנות" מזכות זו, רק לאחר שהסכום שנוכה שולם לפקיד השומה (וזאת בהתאם לסעיף 165(ב) לפקודה). הוראה דרקונית זו לא תחול על בעל שליטה שיש לו שליטה בשיעור קטן מ-50%, אם הוכיח "להנחת דעתו של פקיד השומה שלא ידע כי הסכום שנוכה לא שולם לפקיד השומה, או שנקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת התשלום".

5. כאשר מועבר נכס בר פחת מאדם לאדם, ייקבע ניכוי הפחת כאילו לא נעשתה כלל ההעברה אם נוכח הנציב, כפי שנקבע בסעיף 24 לפקודה, כי "השליטה במועבר" נשארה לאותו אדם שבידו היתה לפני ההעברה, אלא אם ההעברה נתחייבה במס רווחי הון או שרווח ההון קוזז כנגד הפסד.

6. העצמאים (וגם בעלי השליטה) מופלים לרעה - בדרך כלל - גם בכל הקשור לחוק המוסד לביטוח לאומי, בכך שנשללו מהם זכויות שונות, שהוקנו לשכירים מן השורה (דמי אבטלה, זכויות עובדים בפשיטת רגל וכיוצ"ב). בנוסף, בני משפחתם חשודים מראש כמי שמנסים לקבל מהמוסד קצבאות שאינם זכאים להן.

7. פעולות מסוימות הנעשות בין בעל השליטה לבין החברה בשליטתו נחשבות לנגועות ופסולות, לרבות כאלו שבוצעו בתום לב ובמחירי השוק.

כך, למשל, כאשר בעל שליטה מוכר לחברתו ניירות ערך סחירים, במחירי השוק, הינו צפוי לתשלום מס רווחי הון בשיעור המלא (במקום בשיעור מוקטן של 15% בלבד), וזאת בהנחה שפקיד השומה לא יטען כי מדובר בפעולה המהווה הימנעות "בלתי נאותה" מהמס.

8. אין הכרה מספקת בניכוי הוצאות "מעורבות", לעניין חישוב המס, למרות שבמקרים רבים אין העצמאים ובעלי השליטה יכולים להפריד את פעילותם העסקית מחיי היום יום שלהם.

ניתן להסיק, מכל אלו, כי המחוקק הישראלי רואה במי שהוא בעל שליטה - או עצמאי - כמתכנן מס בלתי נלאה, המכיר על בוריים את כל חוקי המס, התקנות, פסקי הדין השונים וההוראות המקצועיות.

המציאות, כמובן, הינה שונה בתכלית, ובדרך כלל הנישומים רחוקים מאוד מתדמית זו, ומאמציהם מוקדשים בעיקר למלחמת הקיום ולקידום העסק, ולא לתכנוני המס.

כתוצאה מכך, נגרמים לנישומים האלו - שלא בטובתם - עיוותי מס מכאיבים ומיותרים, שבוודאי אינם תורמים לעידוד הצמיחה במשק.