המבקשת הורשעה בעבירה של נסיעה במהירות העולה על המותר. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה, וכעת באה בקשתה לשמיעת הערעור בפני שופטת בית המשפט העליון, איילה פרוקצ'יה.
טענתה המעניינת של המבקשת היתה, שהממל"ז צילם למעשה רכב אחר שנסע בסמיכות לרכבה, וכי השוטר המודד טעה בזיהוי הרכב.
השופטת פרוקצ'יה סמכה את ידיה על ממצאי הערכאות הנמוכות יותר, לפיהן ניתן אמון בעדותו של השוטר המודד. זה האחרון עצר את רכבה של המבקשת ורשם את הדו"ח בו-במקום. במקרה שכזה, פועלת חזקת התקינות של הרשות ואין סיבה לאמץ את טענת הטעות בזיהוי.
(רע"פ 7237/03)
האישור החסר
המבקש הורשע, בהיעדרו, בבית משפט השלום בחדרה בעבירה של נהיגת רכב שעליו נמסרה הודעת אי-שימוש (תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה). לטענת בא כוחו, המבקש לא התייצב עקב טעות ברישום הדיון ביומנו.
בתי המשפט, השלום והמחוזי, דחו את טענות המבקש, וזה הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדחתה גם היא.
המבקש הוסיף וטען, כי הערכאות קמא לא התייחסו לאישור המצוי בידו, המסיר את האיסור להשתמש ברכב. ואולם, למרות טענה זו, לא הציג המבקש את האישור "המזכה" הנ"ל.
(רע"פ 5377/03)
חישוב תקופת פסילה
נהג נשפט לתקופת פסילה. דרישת החוק היא כי יפקיד את רשיונו. משאיבד את רשיונו, פנה הנהג בענייננו למשרד הרישוי לחידוש הרשיון, לצורך הפקדתו כאמור.
משרד הרישוי סירב תחילה לבקשה, בנימוק כי על הנהג חל עונש פסילה. הנהג נאלץ ללכת ולשוב, ורק לאחר שהמציא למשרד הרישוי את החלטת הפסילה של בית המשפט ניתן לו הרשיון המיוחל, והוא הפקידו.
ומה באשר לתקופת הזמן "המבוזבזת", זו שבמהלכה נאלץ הנהג לכתת את רגליו? האם היא תימנה במניין תקופת הפסילה?
שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, שרה דותן, השיבה לשאלה זו בחיוב. תקופת הזמן שבין היום שבו הפקיד המבקש תצהיר על אובדן רשיונו לבין הפקדת הרשיון נמנית.
(ע"פ מחוזי ת"א 71458/01)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.