ניתן לפטר עובד במידה ואינו מסכים להתפשר על גובה שכרו

לדברי השופטת ורדה אלשיך התדיינות שכזו בין עובד למעביד היא חלק לגיטמי מזכויות המעביד לנהל את החברה כראות עיניו ולחסוך בעלויות הנראות לו יקרות מידי. לדעתה אין המדובר בשום פנים ואופן בגדר הפעלת אילוץ בלתי לגיטמי השולל את כוח רצונו של הצד שכנגד.

השופטת אלשיך החליטה לדחות את בקשתו של דוד דרניצרו עובד לשעבר בחברת שבירו תעשיות זכוכית, בתפקיד איש מכירות בכיר, נגד הנאמן בהסדר נושים של החברה בעניין מעמדו בחברה ומעמד תביעת החוב שהגיש הנסבה על זכויות המגיעות לו ואשר לא שולמו.

השופטת קבעה כי לא ניתן להתנות על הזכאות לתנאים סוציאליים או על קיום יחסי עובד-מעביד, מקום בו הם מתקיימים, אולם מאידך גיסא אין פסול במצב בו עובד בכיר המקבל משכורת גבוהה יחסית, מסכים עם מעבידו על כך כי התשלומים הנוספים יגולמו כולם באותה משכורת.

לדעתה, חוזה מסוג זה אינו בגדר בטל מעיקרו, אלא חוזה המוגן בידי העיקרון כי חוזים יש לקיים.

השופטת השתכנעה כי השכר ששולם למבקש כלל אף את התנאים הנוספים והוא לא הראה על הסכמות אחרות בעל פה בינו לבין המעביד, אלא נהפוך הוא, מדבריו עולה כי נאלץ לחתום על החוזה בכדי לשמור על משרתו.

השופטת הוסיפה כי המבקש לא הצליח לסתור, אף לא לכאורה, את המושכלה העולה מההסכם הכתוב בינו לבין החברה כי התוספות הסוציאליות להן הוא זכאי מגולמות בשכרו לפי ההסכמים.

אי לכך, אין מנוס מלפסוק כי הוא קיבל מן החברה במסגרת שכרו את כל המגיע לו.

המבקש חוייב בהוצאות הנאמן בסך של 2,000 שקל.

תיק פש"ר 1901/02