מכירת נכסים על ידי יחידים, לתאגידים שבשליטתם

במקרים קיצוניים במיוחד עשויים טיעוני פקיד השומה בסוגיה ליפול, לכאורה, על אוזניים קשובות

ברשימה קודמת, שעסקה בהתעלמות מהקליפה התאגידית, הערנו על כך שפקיד השומה בוחר להתעלם מהקליפה התאגידית בנסיבות בהן הוא סבור שמדובר בהפחתת מס "בלתי נאותה", אך אין הוא נוהג להתעלם מאותה קליפה תאגידית לצורך מניעתם של עיוותי מס "בלתי נאותים".

בין היתר, הפנינו את תשומת הלב לעסקאות בהן מוכרים יחידים תושבי ישראל ניירות ערך "מעוטי מס" (בדרך כלל מדובר במניות של חברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב) לתאגידים שבשליטתם, בהתאם למחיר השוק, ובדרך זו זכאים המוכרים למשוך מהתאגידים (הרוכשים) את מלוא תמורת המכר.

במקרים מסוימים, מנסה פקיד השומה לטעון כי מדובר בעסקאות שחלות עליהן הוראות סעיף 86 לפקודת מס הכנסה, שכן אין שינוי בבעלות האולטימטיבית, וכפועל יוצא מכך הינו רשאי להתעלם מכל הפחתת מס "בלתי נאותה", הכרוכה בכך.

סוגיה זו אמורה להגיע לערכאות, ואין להוציא מכלל אפשרות כי במקרים קיצוניים במיוחד עשויים טעוני פקיד השומה ליפול, לכאורה, על אוזניים קשובות.

ברצוננו להציב בהקשר זה מספר שאלות, הטורדות את מנוחתנו, ואלו הן:

1. בסעיף 24 לפקודת מס הכנסה נכללו הוראות מפורטות, הדנות במקרה בו הועבר נכס בר-פחת מאדם לאדם, ונוכח הנציב והחליט שהשליטה (האולטימטיבית) במועבר נשארה לאותו אדם שבידו הייתה לפני המועד הקובע. הסנקציה שנקבעה באותו סעיף הינה הותרת ניכוי סכום הפחת בעינו, כפי שהיה בידי המעביר.

ניתן ללמוד מכך, לכאורה, שאלמלא הוראות הסעיף האמור לא ניתן היה "לתקוף" את העסקה.

2. בנוסף לכך, נפנה את תשומת הלב לכך שבהוראות סעיף 24 לפקודה, כאמור, לא ניתנה לפקיד השומה הסמכות הגורפת להתעלם מהעסקה כולה, אלא אך ורק ניתנה לו האפשרות למנוע ניכוי פחת "מוגדל".

במאמר מוסגר נציין, כי הלכה למעשה "הוקפא" השימוש בסעיף זה, בפועל, לגבי נישומים שחלות עליהם הוראות חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985.

3. נניח שאותו יחיד, שמכר ניירות ערך "דלי מס" לתאגיד שבשליטתו, מכר לאותו תאגיד גם נכסי הון אחרים, שמכירתם חייבת במס מלא, במחירי השוק.

האם גם אז ינסה פקיד השומה להתעלם מהעסקאות שנעשו?

4. בהתאם להלכות שנקבעו בבית המשפט (ראה, למשל, את עניין "טלילות" נגד פקיד השומה, עמ"ה 27/93, בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב), קביעתו של פקיד השומה בדבר מלאכותיותה של עסקה מחייבת בהכרח גם התעלמות מהשלכותיה.

מכאן, שאם יעלו יפה טיעוניו של פקיד השומה, נעמוד בפני מצב בלתי נסבל. הבעלות המשפטית, על אותם ניירות ערך, תהיה בידי התאגיד (שרכש אותם), בעוד הבעלות "הפיסקאלית" תיוותר בידי היחיד בעל השליטה, שמכר אותם לתאגיד. מדובר בסיטואציה בלתי אפשרית, ודי בכך שנציין כי היחיד יהיה רשאי - במקרה שכזה - להעביר את אותה בעלות פיסקאלית במתנה (מיחיד לקרובו), ואף להורישה.

5. שאלה נוספת, שראוי להציבה בפני פקיד השומה, נגזרת מהרפורמה במס הישיר, שנכנסה לתוקף ביום 1.1.2003. ביטול האפשרות "להפוך" חברות קיימות לחברות משפחתיות - כמתחייב מהוראות הרפורמה - יוצר מצב חדש, בו נשללת מהיחיד (המעביר) האפשרות למשוך ללא מס, בעתיד, את הרווח הריאלי הנוסף שימומש בתאגיד, בעת שאותן מניות יימכרו לצד שלישי. אם כך, היכן אותה הפחתת מס "בלתי נאותה"?

בהקשר זה, אנו מפנים את תשומת הלב גם לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 23.10.2002, מפיו של השופט ד"ר דן ביין (סגן הנשיא דאז), בערעורו של שמשון פריצקר נגד פקיד השומה חיפה (עמ"ה 221/00).

באותו מקרה, מכר המערער - מחוץ לבורסה - 178,463 מניות שהיו לו בחברה ציבורית (חברת פריצקר יזמות בע"מ), בפטור ממס, לחברה פרטית שבשליטתו, לפי שער של 8.95 שקלים למניה, כאשר שער הבורסה באותו יום היה 2.29 שקלים למניה.

פקיד השומה לא ביקש לראות את הפעולה כולה כמלאכותית, אך בחר לחייב את המערער במס על ההפרש בין מחיר הבורסה לבין מחיר העסקה (בית המשפט קיבל טיעון זה, באופן עקרוני, והחליט לקבוע כתמורה ראויה פטורה ממס, בנסיבות המקרה, את כפל שווי המניות בבורסה).

מכל אלו מתקבל הרושם, לעניות דעתנו, כי הסוגיה, בכללותה, לא נשקלה עד תום, ויש לקוות כי הדבר נעשה בימים אלו, על ידי הגורמים המוסמכים, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'