פרנסה נוספת לרואי החשבון

העמסת עוד ועוד חובות דיווח והכבדת היד הנוספת על החברות הציבוריות, מנציחות את אחת הבעיות הקשות ביותר של שוק ההון בישראל - "רגולציית-יתר" על חשבון זמינות

מהפכה עומדת להתרגש בשוק ההון בחודשים הקרובים והעולם העסקי מתעלם ממנה כמעט לחלוטין. בעקבות אישורן של מסקנות ועדת ברנע ושינוי מתכונת הדיווח השנתית של חברות ציבוריות בעקבותיהן, יחויבו חברות ציבוריות לפרסם, מדי שנה, דוחות שנתיים במתכונת של "מיני תשקיף". אותו "מיני תשקיף" יכלול נתונים, הסברים ופרטים שונים, ויאפשר גיוסי הון נוספים מהציבור במהלך השנה השוטפת בהתראה קצרה ללא צורך לעבור את ה"סאגה" המקובלת הכרוכה בפרסום תשקיף חדש. אליה וקוץ בה - העמסת עוד ועוד חובות דיווח והכבדת היד, הנוספת, על החברות הציבוריות, מנציחות את אחת הבעיות הקשות ביותר של שוק ההון בישראל - "רגולציית-יתר" על חשבון זמינות. או בשפה אחרת: תג מחיר גבוה יותר על ה"זכות" להיות חברה ציבורית ופרנסה נוספת לרואי החשבון ועורכי הדין.

זנחו עיקרון

אכן, מוסכם על הכל כי חובות הגילוי והדיווח של חברות ציבוריות הן היסוד לקיומו של שוק משוכלל למסחר בניירות ערך, וליצירתו של אמון מצד המשקיעים בשוק ההון. הקשר הישיר והמיידי בין הדברים מחייב את הרשויות האמונות על אכיפת חובות הגילוי הנאות (ובראשן - רשות ניירות ערך) לפעול לאכיפת דיווח מפורט ומהימן מצד החברות הציבוריות, לטובת הפעילים בשוק. דברים אלו באים לידי ביטוי בכל קשת הדיווחים בהם חייבות חברות ציבוריות בישראל, החל מהדוחות התקופתיים והעיתיים, שבעקבות המלצות ועדת ברנע יהפכו כאמור ל"מיני תשקיף", עובר לדיווחים המיידים - שלגביהם פרסמה הרשות לאחרונה הוראות המרחיבות את מידות הגילוי והפירוט הנדרשות בהם - וכלה בדוחות העוסקים בעסקאות "בעלי עניין" ו"בעלי שליטה", המפורטים עד מאוד.

אלא שבמרוץ שמנהלים הרגולטורים אחר פירוט וגילוי, תוך ירידה לפרטי הפרטים ותוך העמסת עוד ועוד עובדות ונתונים על הדיווח (ועל הקוראים), הם זנחו עיקרון בסיסי וחשוב לא פחות - זמינות המידע למשקיעים ועדכניותו. דברים אלו התחדדו מאד בהודעתה (או שמא הודאתה) של רשות ניירות ערך לפיה החברות הציבוריות יוכלו להגיש את הדוח התקופתי לשנת 2005 בהתאם להמלצות ועדת ברנע, עד ליום 31 במאי 2005, בשל הקושי בו נתקלו החברות הציבוריות בהיערכות לדיווח כספי בהיקף נרחב.

סיטואציה קשה

כידוע, מרבית החברות הציבוריות מנצלות עד תום את התקופה להגשת הדוחות ומגישות את הדוחות בסמוך מאד למועד האחרון המתחייב לפרסומם. זאת ועוד, חברות ציבוריות רבות מכנסות את האסיפה הכללית השנתית של בעלי מניותיהן (שעל סדר יומה דיון בדוחות הכספיים השנתיים, כמתחייב על פי דין) רק בחלוף שנה ויותר מתום שנת הכספים הרלוונטית. הוסיפו לכך את העובדה שאין בישראל מנגנונים מוסדרים של "אזהרת רווח" (כפי הנהוג בשווקי ניירות הערך מעבר לימים) ואף את נוהגן של חברות מסוימות בישראל לקיים "מסיבות אנליסטים" שבהן רק חבורה מצומצמת של אנליסטים נהנית - בסמוך לאחר פרסום הדוחות - מהסברים מפורטים מפי הנהלת החברה אודות תוצאות פעילותה - וקיבלתם סיטואציה קשה, שבה המידע אודות פעילותה של החברה המצוי בנחלת הרבים הוא אמנם מפורט עד מאד, אך עד שהגיע לידיעת המשקיעים הוא הפך למיושן ולא עדכני.

הגשת הדוחות באיחור של מספר חודשים איננו מצב רצוי. אם המכשלה לפרסום דוחותיהן העיתיים של חברות במועדים מוקדמים יותר היא רמת הפירוט הגבוהה הנדרשת בחוק - אזי יש לקמץ במידת הפירוט לטובת פרסום הדוחות במועדים מוקדמים יותר, שכן בתחרות שבין "מוקדם" ל"מפורט" - מוקדם עדיף. סיטואציה שבה מתקיים מסחר בניירות ערך של תאגיד חודשים רבים לאחר המועד האחרון שביחס אליו פורסמו דוחותיו הכספיים, עלול להביא לכשל שוק, שיש בו כדי לפגוע באמינות המידע הזמין לציבור המשקיעים ולפגיעה ביכולת לקיים מסחר בניירות ערך בשוק משוכלל.

עדיף מוקדם

לוחות הזמנים לדיווח התקופתי נקבעו לפני כמעט עשור שנים. בשנים שחלפו מאז, עברו מרבית החברות הציבוריות למחשוב מלא, ומרבית הגופים העסקיים מפעילים מערכות מחשב מתוחכמות העוקבות, כמעט בזמן אמת, על תוצאות פעילותן העסקית. בעידן שכזה - עידן פרסום הדיווחים הממוחשבים - קשה להצדיק המתנה של עד חמישה חודשים לפרסום דוחות כספיים של החברה לציבור, אלא בנימוק שהיקף דרישות הפירוט איננו מאפשר פרסום הדוחות בפרק זמן קצר יותר. בתקופה בה הדיווחים העיתיים של חברות הינם במתכונת נומינלית, בזמנים שבהם קיימות מערכות ניהול ממוחשבות כמעט בכל בית עסק, ראוי היה שגם בעלי המניות - ולא רק המנהלים - יידעו בזמן אמת על שמתרחש בחברותיהם ועל גורל השקעותיהם.

הצעתנו הקונקרטית היא כי המחוקק יחייב חברות ציבוריות להגיש את דוחותיהן בפרקי זמן קצרים מאלו הקיימים כיום: דוח שנתי בתוך חודשיים במקום שלושה חודשים, בדומה לנהוג בארה"ב; ודוח רבעוני - בתוך חודש או חודש וחצי במקום חודשיים. במקביל יש לאפשר רק לחברות הציבוריות שמבקשות זאת, להגיש דוח משלים נוסף, במתכונת של "מיני תשקיף", בתוך שלושה חודשים. כך, על ידי שילוב של הורדת מינון דרישות הפירוט מחד, ועמידה על קיצור תקופת הדיווח מאידך, יושג האיזון הראוי בבחירה שבין "מוקדם" לבין "מפורט".

(הכותב הוא ממשרד י. גורניצקי ושות').