הליך עיתונאי מזורז

ביקורת עיתונאית כנה והוגנת? כן. לשון משתלחת סתם - לא. פס"ד דין שעוסק בגבול הדק שבין ביקורת עיתונאית רצויה וחיונית, לבין ניצול הכוח הרב הנתון בידי עיתונאים ועיתונים

שופט בית משפט השלום בירושלים, נעם סולברג, חייב את ראש עיריית ירושלים לשעבר, וכיום מ"מ ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לפצות את יוסף כהן, עורך המקומון הירושלמי "כל העיר", בפיצוי בסך 10,000 שקל, בגין הוצאת לשון הרע.

הסכום הנמוך של הפיצויים בהם חייב אולמרט נזקף לכמה וכמה נימוקים, שפורסמו בפסק הדין. אין ספק, שאחד מהם נוגע להתנהגותו של התובע כהן ולפרסומים שהוא עצמו הפיץ בהתייחס לאהוד אולמרט, כמו ללשון הפרסומים. פסק דין שראוי לאנשי תקשורת לעיין בו.

פסק הדין מגן על זכותם וחובתם של עיתונים ועיתונאים לפרסם פרסומים, בגדר שירות הניתן לרווחת כלל הציבור. מצופה מהם להתריע ברבים על שחיתויות, סיאוב וסכנות אחרות לציבור. מעובדי הציבור וממשרתיו מצופה להאזין היטב לביקורות ולתקן בהתאם את הטעון תיקון.

יחד עם זאת, לאורכו של פסק הדין שזורות אמירות ביקורתיות על השיח התקשורתי האלים-משהו הנוהג בארצנו הקטנטונת. פסק הדין עוסק בגבול הדק שבין ביקורת עיתונאית רצויה וחיונית, לבין ניצול הכוח הרב הנתון, בהקשרים מסוימים, בידיהם של עיתונאים ועיתונים.

למול הזכות הנתונה לכלי התקשורת, מצופה שהסיקור העיתונאי יהא הוגן וענייני. "ביקורת הוגנת לחוד, ולשון הרע משתלחת לחוד", מזכיר השופט ביקורת המושמעת רבות בהקשר התקשורתי הישראלי. השופט חוזר ומציין, שהמקומון "כל העיר" נכשל לא אחת תחת שרביטו של העורך כהן בהטחת ביקורות על אולמרט (בעת כהונתו כראש העיר).

לא פעם אחת ייחס המקומון לאולמרט מעשים חמורים. בהקשר לאירועי פתיחת מנהרת הכותל ובהקשר לאסון ורסאי (התמוטטות המבנה ופגיעה בחיי רבים) חזר המוטיב שייחס לאולמרט "דם על הידיים".

"אין תימה, אפוא, בכך שהנתבע (אולמרט) מבקש להטיח בתובע (כהן) 'טול קורה מבין עיניך'. אלו אינם דברים בטלים", נכתב בפסק הדין.

"אחריותו של התובע בגרם מוות ברשלנות נקבעה לאחר בדיקה, חקירה ומשפט, בפסק דין; אחריותו של הנתבע לשפך הדם באסון ורסאי, נקבעה בהליך עיתונאי מזורז, בגיליון מיוחד של כל העיר, עוד בטרם פונו הגופות מן ההריסות. כאשר זהו סגנון השיח בכל העיר, מטבעות לשון שטבע עורכו וכותרות שהנפיק, בל יופתע ממענה לשון באותו סגנון".

בעבר נפסק על ידי בית המשפט העליון (ע"א 1370/91), כי מקום בו מתברר שהנפגע מפרסום לשון הרע נהג בפוגע שלא כהוגן, בין בדרך של התגרות קודמת ובין בדרך של גמול שגמל לו, עלולה זכאותו לפיצוי להיות מוטלת בספק ממשי.

השופט סולברג מרחיב את תחולתה של ההלכה הנ"ל - "דומני, כי אין מניעה להרחיב את תחולתה של הלכה זו, באופן שהתנהגות שלא כהוגן מצד הנפגע כלפי הפוגע, לא רק שתאפשר מניעת פיצוי מוגבר, אלא תאפשר גם קביעת פיצוי מופחת".

(ת"א שלום י"ם 7374/02 כהן נ. אולמרט, פס"ד מיום 16.8.04. השופט נעם סולברג)