כשארה"ב מתעטשת

וולפגנג ואגנר, השותף המנהל של פרייס-ווטרהאוס-קופרס באירופה, הוא האיש שמפנים במשרדים האירופיים את לקחי אנרון וכל היתר; איתמר לוין שמע ממנו איך מתנהל שם המקצוע בעקבות הטלטלות בארה"ב

לא קל להיות שותף אירופי בכיר ברשת ראיית חשבון בינלאומית בימים אלו. אתה יושב לך במשרדך בלונדון, פאריס או ברלין, טרוד בענייניך השוטפים, ולפתע מגלה שאיזושהי שערוריה מעבר לאוקינוס האטלנטי משנה את סדרי העולם - לא רק של עמיתיך בארה"ב אלא גם שלך ושל חבריך האירופיים. כי כמו תמיד, כאשר ארה"ב מתעטשת - לשאר העולם יש נזלת.

וולפגנג ואגנר הגרמני הוא השותף המנהל של פרייס-ווטרהאוס-קופרס באירופה, ועליו מוטלת המשימה להפנים במשרדים האירופיים (אליהם משתייך גם משרד קסלמן בארץ) את לקחי פרשות אנרון, וורלדקום וכל היתר. לפני שבועיים ביקר ואגנר בארץ, ובשיחה עם "גלובס" הסביר כיצד מתנהל המקצוע באירופה בעקבות הטלטלות שעבר בארה"ב.

"לא מדובר בטעות אחת שצריך רק למנוע אותה והכל יהיה בסדר", אומר ואגנר. "בארה"ב היו כמה כשלים לאורך כל הקו, כגון התשלומים למנהלים שהיו צמודים לביצועים, הטיפול במידע בידי אנליסטים או תיפקודם של בנקים להשקעות. מבחינת רואי החשבון, החובה היתה ונשארה להבטיח שהחברות מבוקרות כך שהן נותנות מידע אמין; זו הסיבה לכך שאנו קיימים. עם זאת, אם ההנהלה הבכירה רוצה לרמות את הציבור ובדרך גם את רואי החשבון - קשה מאוד לעלות על זה".

ובכל זאת, ב-PWC מנסים. "פעלנו להבטיח שיש לנו רשת שיטתית ושכל הפירמות בעולם יצייתו לאותה מערכת של כללים. הדבר החשוב ביותר כדי למנוע שערוריות בעתיד הוא לשפר כל העת את המערכת הזו". ואגנר מציין, שלקח נוסף מהפרשיות האמריקניות היה הטלת חובה על רואי החשבון (במסגרת חוק סרבנס-אוקסלי) לבקר גם את מערכת בקרת הסיכונים של החברה. בנקודה זו, הוא אומר, יש יתרון דווקא למשרדים האירופיים, שחלקם כבר צברו ניסיון של שנים רבות בביקורת של מערכות אלו.

השינוי המרכזי בראיית החשבון האמריקנית בעקבות אנרון ושות' היה מעבר מתפיסה של ביקורת מוטת כללים לביקורת מוטת עקרונות. כלומר: לא עוד רשימת מכולת של נושאים שיש לבדוק בביקורת, אלא קביעת עקרונות בהם חייבים לעמוד הדו"חות. ואגנר סבור שזהו לקח ראוי:

"אנחנו חיים באווירה עסקית המשתנה במהירות, הרבה יותר מהר מאשר בעבר. אם הכללים שלך מאוד מפורטים, אתה תמיד בסכנה שתישאר מאחור ביחס להתפתחויות. לעומת זאת, אם הכללים מבוססים על עקרונות, רואה החשבון צריך לשאול האם המכשיר החדש עומד בעקרונות הללו, ויש לו בסיס הרבה יותר טוב לומר שאין זה כך. אם יש הרבה כללים, זה מזמין מנהלי כספים יצירתיים למצוא דרכים שהן קצת מחוץ למסגרת שקבעו הרגולטורים". וזה גם מאפשר - למרות שוואגנר אינו מציין זאת - לרואי החשבון להעלים עין. לעומת זאת, כאשר העיקרון המרכזי הוא שהדו"חות חייבים לשקף את מצב העסק, הרבה יותר קשה להתחכם.

ויש עוד לקחים: "צריכים להיות זהירים אם משרד קטן מאוד מבקר לקוח גדול מאוד; המשרד של אנדרסן ביוסטון היה קטן ביחס לגודל של אנרון. חשוב מאוד שתהיה בקרת סיכונים של רואי החשבון עצמם: האם יש מדיניות עיקבית, האם יש כללים עיקביים בכל העולם, האם ההכשרה עיקבית".

* ומי שומר על השומרים?

ואגנר: "במדינות רבות קיימת ביקורת עמיתים של המשרדים זה על זה, כפי שמפעילים כעת בישראל. תוך כדי ביקורת על רואי חשבון אחרים, אתה יכול גם ללמוד הרבה ולשפר את עצמך. צריך להבטיח שרואי החשבון כפופים למערכת חוקים אחת ואחידה, כגון הכללים של האיחוד האירופי בנושא הביקורת. חוץ מזה, אנחנו ויתר הרשתות נמצאים כל העת בקשר עם הרגולטורים".

ואגנר אינו שותף לביקורת של רואי חשבון רבים (וגם של אחרים) על חוק סרבנס-אוקסלי. עיקרה של הביקורת הוא בטענה שמדובר בצעד אמריקני אופייני: תגובה מהירה מדי וקיצונית מדי, העלולה ליצור בעיות חדשות בלא שבהכרח תפתור את הבעיות הישנות. ואגנר, כאמור, לא מסכים: "סרבנס-אוקסלי היה תגובה מיידית לאירועים מסוימים בשוק. ראיית החשבון האמריקנית היא כעת ענף תחת פיקוח, וזה לא רע בהגדרה. הרי יש לנו אותן מטרות כמו לרשות ניירות הערך האמריקנית: לתת ביקורת ברמה גבוהה. צריך להדק את הדו-שיח בין הרגולטור לבין המקצוע וכך ליצור את האווירה המתאימה ביותר. הרגולטורים האירופיים מעוניינים לדבר איתנו ולראות כיצד פותרים את הבעיות, וזה שונה ממה שהיה בארה"ב, אם כי כעת גם ה-SEC מוכן להחליף דעות עם המקצוע".

בכלל, ואגנר מאוד מתון בהתבטאויותיו. למשל: בנושא האיסור על מתן חלק משירותי הייעוץ. "מותר לנו לתת שירותי ייעוץ כל זמן שאין ניגוד עניינים ואין פגיעה בעקרון האי-תלות. אם הציבור והרגולטור סבורים, אחרי דיון ראוי, ששירות מסוים - כגון IT - יוצר ניגודי עניינים, אז לא ניתן אותו".

* האם אתה מסכים עם נשיא איפ"ק, רנה ריקול, שיידרש עוד זמן לא מועט עד שהמקצוע יזכה מחדש באמון הציבור?

ואגנר: "אין ספק שלוקח זמן לחדש את אמון הציבור. המטרה העליונה שלנו היא לבנות את האמון הזה, כי זה הבסיס של כל מה שאנחנו עושים. אם לא נשיג את זה - גם אנחנו וגם שוקי ההון נהיה במצב קשה. באירופה לא סבלנו מאובדן אמון כמו בארה"ב, אם כי מובן שמה שהתרחש שם השפיע גם עלינו. עלינו להוכיח שכמקצוע אירופי, אנחנו מחויבים לתת את התשובה המתאימה למניעת מצבים דומים לאלו שהתרחשו בארה"ב".

* האם הקריסה של אנדרסן בעקבות פרשת אנרון היתה אירוע יוצא דופן, או שמא יש לומר על כך מה שאמר ג'יימס בונד: never say never?

ואגנר מחייך: "אני חושב שג'יימס בונד צדק, ולו רק משום שכל אחד יכול להגיש תביעה נגד פירמת רואי חשבון וזו סכנה פוטנציאלית. אבל אנרון היתה שרשרת של אירועים יוצאי דופן, כגון השמדת המסמכים בידי אנדרסן; קרוב לוודאי שזה לא יקרה שוב.

"חשוב להגדיר מהי האחריות האישית של שותף במשרד מקצועי. אם הוא מרמה את שותפיו - הוא זה שצריך להיות אחראי. ה-SEC אכן שינה את הכללים וזהו המצב כעת. לכן חשוב כל כך שיהיו אמות מידה שאותן יאשר הרגולטור, כך שאם תתחולל שערוריה - ניתן יהיה להטיל אחריות אישית, ולאתר שותף אחד או שניים או שלושה שנושאים באחריות הישירה. מבחינה זו, של שותף שמפיל רשת שלמה, מקרה אנדרסן לא יישנה בקלות.

"זהו גם מסר חשוב מאוד שאנחנו מעבירים לכל השותפים ברשת: אפס סובלנות. PWC אינה מוכנה לקבל כל סטייה משמעותית מהכללים שקבעה הרשת. השקענו זמן וכסף רב בבדיקת הרשת העולמית כדי לוודא שכולם עומדים בכללים. לפני שנתיים קבענו קוד התנהגות כלל-עולמי, יחיד מסוגו במקצוע, כך שכולם יידעו - בכל הרמות - למה אנחנו מצפים וכיצד אנחנו מנהלים עסקים. אם משהו משתבש, והרי כולנו בני אדם ועושים טעויות, צריך לא להחביא את זה אלא לשאול את אחד מעמיתיך כיצד לנהוג. אנחנו מתייחסים לכך ברצינות רבה ומוודאים שהדבר ייעשה".