שני סקרי בזק בעקבות העימות הטלוויזיוני השני בין בוש לקרי, מצביעים על ניצחון דחוק לקרי

עם זאת, בוש שיפר את ביצועיו - ואת דימויו - בהשוואה לעימות הקודם * "לא אשא ואתן עם עראפת, גם אם זה לא פופולרי באירופה"

שני סקרי בזק, שנערכו בעקבות העימות הטלוויזיוני השני בין ג'ורג' בוש לג'ון קרי, לפנות בוקר (שבת), מצביעים על ניצחון דחוק לקרי, שנמצא בתחום סטיית התקן של שני המשאלים. עם זאת, בוש שיפר את ביצועיו - ואת דימויו - בהשוואה לעימות הקודם, לפני כשבוע.

סקר של רשת אי.בי.סי., שנערך במדגם של 515 צופים, שהגדירו עצמם דמוקרטים, רפובליקנים או עצמאים העלה כי 44% מהנשאלים העניקו לקרי ניצחון; 41% סברו שבוש זכה בעימות ו-13% גרסו שהעימות הסתיים בתיקו. סטיית התקן של הסקר היא 4%.

התוצאה מאכזבת במקצת מבחינת קרי. בעימות הקודם, העניקו לו ניצחון 45% מהנשאלים, בעוד שבוש קיבל רק 36%. אנליסטים מציינים שצמצום הפער נובע מהעובדה שבוש נעשה טוב יותר, לא מפני שקרי נעשה גרוע יותר.

העימות לא הביא לשינוי משמעותי בעמדות הנשאלים. לפני תחילתו, הביעו 50% מהנשאלים תמיכה בקרי, ו-47% בבוש. עם סיום העימות, 50% הוסיפו לתמוך בקרי, ו-48% בבוש. המועמד העצמאי ראלף ניידר קיבל 0.5% לפני העימות ואחריו.

בסקר בזק של CNN העניקו 47% מהנשאלים ניצחון לקרי, ו-45% לבוש. זה הפרש זניח מבחינה סטטיסטית מפני שסטיית התקן במשאל היא 4%. בסקר שערכה סי.אן.אן לאחר העימות הקודם, סברו 53% שקרי ניצח ו-37% העניקו ניצחון לבוש.

בסקר החדש, קרי שיפר את מעמדו בתשובה לשאלה מי יטפל טוב יותר בכלכלה, אך בוש זכה לתמיכה רחבה יותר בשאלה מי ייטיב לטפל בעיראק ומי נוקשה יותר (53% סברו שבוש נוקשה יותר, ורק 40% סברו כך לגבי קרי).

בוש השמיע את ההתבטאות היחידה הקשורה לישראל. בתשובה לשאלה על הירידה במעמדה של ארה"ב בעולם, השיב הנשיא: "קיבלתי החלטה לגבי ישראל שאינה פופולרית. לא אשא ואתן עם ערפאת מפני שחשתי שהוא אכזב את הנשיא הקודם (ביל קלינטון) ולא נראה לי שהוא סוג האדם שיוכל להוביל לקראת מדינה פלשתינית. אנשים באירופה לא אהבו זאת. היא היתה בלתי פופולרית, אך זה היה הדבר הנכון לעשותו".

הנשיא הוסיף: "אני מאמין שלפלשתינים צריכה להיות מדינה. אך אני יודע שהם זקוקים להנהגה שמחוייבת לדמוקרטיה ולחירות, הנהגה שמסוגלת להתנגד לטרור".

בוש אמר עוד, כי החליט נגד הצטרפות לבית-הדין הבינלאומי בהאג, שבו "היה אפשר להעמיד לדין חיילים אמריקנים לפני שופט שלא היה חייב לתת דין וחשבון לאף אחד".

העימות נערך במתכונת של אסיפת-עם, שבה הצופים, לא המנחה, שאלו שאלות (אם כי הצופים נבחרו בקפידה, כשאמת המידה הקובעת היא, העדר מחויבות להצביע למפלגה זו אחרת, ואף השאלות סוננו מראש ע"י המנחה). המחצית הראשונה של העימות הוקדשה לנושאי חוץ, אך ורק לסוגיה העיראקית עם חריגה לאיום הנשק הגרעיני באיראן ובצפון עיראק והמחצית האחרת - לנושאי פנים, לרבות מחירי הנפט.

קרי תקף את בוש, כמעט מהרגע הראשון, על הגירעון התקציבי הענקי, שהגיע לרמת שיא; על הצמיחה הדלה בשוק כוח האדם; ועל תחושת האיבה המורגשת כלפי ארה"ב ברבים מחלקי תבל בגלל מדיניות החוץ של ממשלו.

בוש תקף את קרי כפוליטיקאי ליברלי מחוץ למסגרת הקונצנסוס הלאומי, שבחירתו תוביל להעלאות מיסים על המעמד הבינוני כדי לממן תכנית הוצאות ממשלתיות שהיקפה יגיע 2.2 טריליון דולר.

"זה פשוט לא אמין כאשר קרי אומר שהוא יוריד את המיסים ויאזן את התקציב", אמר בוש. "כשהוא מתאר עצמו כשמרן פיסקלי, זה פשוט לא אמין. אם בוחנים את הרקורד שלו בסנט, קרי הצביע יותר מ-200 פעמים לחרוג מתקרות ההוצאה, וכאן הוא נעשה לפתע שמרן פיסקלי".

קרי לעומת זאת חזר ותקף את הנשיא כמנהיג שבזבז עודף תקציבי בסך יותר משני טריליון דולר, שהותיר אחריו הנשיא הקודם, ביל קלינטון, כדי לקדם קיצוצים במס לעשירים, שהובילו לקיצוצים הרסניים בהוצאות הממשלתיות לרווחה חברתית וללוחמה בטרור.

בוש התנהג בעימות לפנות בוקר בצורה נינוחה יותר, אם כי לפעמים הוא הבזיק מבטים ושפי כעס לעבר קרי שהזכירו את העוויות הכעס שלו כלפי קרי בעימות הקודם. קרי לעומתו היה נינוח מאוד ושלט היטב בעובדות. הוא עלה רק על מוקש אחד: שאלה לגבי עמדתו בסוגיית ההפלות.