קלון לא אוטומטי

במהלך ההתמודדות הפיץ המשיב כרוז בגנות המבקש, שבו ייחס למבקש ביצוע לכאורה של עבירות רכוש, רישום פלילי בגין תקיפות, הפרה של כללי האתיקה, הונאה בסך 20,000 שקל, חוב של מיסי ארנונה, השחתת מקרקעין ועוד.

המבקש הגיש נגד המשיב קובלנה פלילית בגין הוצאת לשון הרע. בית משפט השלום קבע, שאכן הכרוז שהפיץ המשיב כולל לשון הרע, כי הוכחה כוונת המשיב לפגוע במבקש וכי מרבית העובדות שנכללו בו אינן אמת. המשיב הורשע והוטלו עליו עונשי מאסר על תנאי ותשלום קנס.

המבקש דרש שבית משפט השלום יקבע שהעבירה שביצע המשיב לוקה בקלון. לבקשה זו לא נעתר בית משפט השלום, וגם ערעור שהגיש המבקש לבית משפט המחוזי בחיפה לא סייע לו בנדון.

כיוון שכך, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (הבקשה הנדונה בפני השופטת דורית ביניש).

השופטת ביניש דחתה את הבקשה. טענת המבקש, לפיה משמעות פסיקות הערכאות הנמוכות יותר הן, שלעולם אין לקבוע קלון במעשיו של איש ציבור נבחר, כביכול מהטעם שבכך יהא משום התערבות בהליך דמוקרטי, מחוסרת בסיס. פקודת האגודות השיתופיות מקנה במפורש לבית המשפט סמכות לקבוע קלון, וזאת במטרה להכריע בכשרותו של מועמד לכהונה ציבורית.

"עם זאת", קבעה השופטת ביניש, "אין פגם בכך ששקילת הקלון תביא בחשבון את טיב ההתנהגות, אופיה ונסיבות העניין".

במקרה הנדון, שתי הערכאות קמא התרשמו, שאמנם התנהגותו של המשיב היתה פסולה מבחינה מוסרית, אך מידת חומרתה בנסיבות העניין ואופייה לא הצדיקו קביעה שההתנהגות היתה כרוכה בקלון.

(רע"פ 10544/04 עו"ד עופר שרון נ. גיורא פישר, החלטה מיום 26.12.04. השופטת דורית ביניש).