ורניה: יגיע הזמן לסיכומים, בינתיים צריכים להביא את טאואר לחוף מבטחים

למה עזב ורניה את החברה (זה כנראה לא בגלל שהחברה משגשגת), מה השתבש בפרויקט הענק (תראו מה קורה למפעלים המתחרים בטייוואן) ומה צפוי לחברה (היא צריכה עוד כסף ועוד כסף ועוד כסף)

אחרי כמעט שנתיים בהן אחז כרמל ורניה בהגאים הראשיים של ספינת טאואר המנווטת את דרכה בים השבבים הסוער, הוא פורש מתפקידיו כיו"ר ומנכ"ל החברה, בהם הוא מכהן מאז יוני 2003.

ורניה אינו מוכן להתייחס לנסיבות פרישתו או לדבר על הדו"חות שפרסמה החברה בסוף השבוע. הוא הדין גם לגבי תוכניותיה העתידיות. בכל זאת, הוא מוכן לספק את הציטוט הבא, הלקוח גם הוא מעולם הספנות: "אני עדיין לא מסכם את התקופה בטאואר, עוד יגיע הזמן לסיכומים. בינתיים צריכים להביא את החברה לחוף מבטחים".

* מה זה חוף מבטחים?

"גתית, ביי".

תפאורת הרקע לפרישה של ורניה ברורה מאוד: טאואר, שמפעל פאב-2 שלה בלע השקעות של כ-1.3 מיליארד דולר, עדיין לא יכולה להכריז על סוף תקופת ההשקעות. הגורמים אותם גררה איתה החברה מטה הם רבים, ביניהם מדינת ישראל, הבנקים לאומי והפועלים, שותפות אסטרטגיות וגם החברה לישראל שבשליטת משפחת עופר - אם כי זו האחרונה הייתה גם מאדריכלי פאב-2. ורניה, שכיהן במשך 16 שנה בתפקידים בכירים בקומברס ונחשב למנהל מוערך, לא היה אחראי להשקעות הגרנדיוזיות הללו.

לזכותו יאמר כי היה בתפקיד המדען הראשי כאשר התוכנית נרקמה, והירושה שקיבל הייתה בעייתית מראש.

בתקופה האחרונה נפוצו הערכות לפיהן בטאואר מחפשים מנכ"ל חדש, אך נסיבות הפרישה של ורניה נותרו עלומות: האם הוא נאלץ ללכת או שמא הבין שלא יוכל יותר לתרום לאותה ספינה שהוא מנווט? התשובה, לפי הערכות בשוק, היא שורניה הרים ידיים. הוא הבין שגם אם טאואר תגיע לייצור של 33 אלף פרוסות סיליקון בחודש ב-2006 - תפוקה מלאה - הדרך להצלחה עוד ארוכה ורבה.

גם בשיחת הוועידה שקיימה החברה, קשה היה לקבל מושג בנוגע לסיבות הפרישה. "הודעתי לדירקטוריון שהחלטתי לעזוב את תפקידי כיו"ר ומנכ"ל החברה כדי לעסוק בתחומי עניין אחרים. הסכמתי להישאר בתפקידי עד אשר הדירקטוריון ימצא לי מחליף, ואדאג כי ההחלפה תהיה חלקה. כמו כן, אמשיך לכהן בדירקטוריון טאואר", אמר. זה אולי ישמע מוזר, אבל מבין שלושת האנליסטים הבכירים שעלו לשאול שאלות בשיחת הוועידה - מבתי ההשקעות CIBC, פייפר ג'פרי ואונטרברג - איש לא שאל את ורניה מדוע הוא הולך. התשובה, כנראה, כל כך ברורה. תחת זאת העדיפו לברר איתו את חלוקת ההכנסות בין פאב-1 לפאב-2, את ההוצאות הנוגעות לפיצויי הפיטורים ואת ההשפעה שלהם על עלות המכר, אם בכלל.

בהערת אגב אפשר לציין שלאחת השאלות בשיחה סיפק ורניה תשובה מעט מוזרה. הוא התבקש על ידי אחד האנליסטים לדבר על תחרות המחירים ואמר: "אתה יודע, בינתיים אני בתעשייה הזו שנה וחצי וראיתי רק כיוון אחד בו המחירים הולכים (הכוונה היא למטה - ג.פ.)". זה בוודאי לא נוסך בטחון במשקיעים, כשפתאום המנכ"ל של החברה בה הם משקיעים מכיר את התעשייה "רק שנה וחצי".

אך כאמור, ורניה אינו אשם וודאי בצרותיה של טאואר. "הגעתי אל החברה במצב נתון", אמר לנו בסוף 2004, "המטרה שלי היא להשיג את המקסימום. אני לא מנתח בשלב זה את החברה בפרספקטיבה של 'כן תחזיר או לא תחזיר' או 'היה שווה או לא שווה'". הוא ציין כי פאב-2 צפוי לגייס מאות מיליוני דולרים בודדים וכי הוא לא יהיה פאסה כאשר יגיע לתפוקה מלאה ב-2006. הוא הודה כי כאשר זה יקרה, הפאב יהיה מיושן בשני דורות לפחות בהשוואה לטייוואן, אך אמר כי לטאואר אין כוונה להתחרות בהורדת הגיאומטריות אלא להתמקד בטכנולוגיות ייחודיות, כמו פלאש.

גם ההתמקדות הנישתית הזו לא עזרה לטאואר בינתיים. התחרות הקשה עם פאונדריז מהמזרח, מפעלי מוליכים למחצה שאינם מייצרים עבור עצמם אלא לחברות אחרות, דרדרה את התוצאות הכספיות. בשוק זה, הפיתוחים הטכנולוגיים מהירים וחיי המוצר קצרים יחסית. הפלטפורמות הייצוריות של טאואר עשויות להתברר בקרוב כמיושנות. בפאב-2 טאואר מדברת על ייצור בטכנולוגיות של 0.13-0.18 מיקרון, אך יש עשרות מפעלים כאלה באסיה פסיפיק, בעיקר בטייוואן וסין ואפילו בקוריאה ובמלזיה. למפעלים הללו מתקנים מתקדמים ובעיקר מבנה עלויות טוב יותר. קשה מאוד להתחרות בהם.

ממשיכים להתקיים

"אין לנו תרופות פלא, אבל נשיג את המכירות הראויות, נשיב חובות מפעילות שוטפת, נבצע גיוסים כדי לתמוך בהמשך הצמיחה ואחרי שנגיע לקיבולת מלאה, נשיב את החובות ונצא מהמצב הנוכחי שלנו, שהוא לא נוח. מפעל כמו שלנו בתפוקה מלאה אמור לייצר מזומנים במאות מיליוני דולרים לשנה", אמר ורניה לפני חודשים ספורים. נשמע אופטימי? כנראה שורניה הפך לריאלי. בשנים הקרובות התסריט הזה לא צפוי לצאת אל הפועל. המצב ה"לא נוח" של טאואר עשוי ללוות אותה עוד כברת דרך ארוכה.

ומה הלאה? סביר שטאואר תמשיך להתקיים עוד זמן רב. תסריט לפיו הבנקים תופסים את החברה ומחלטים את ההלוואות, לא נראה לנו תרחיש ריאלי. מנהל חדש יגיע תחת ורניה, מנהל שאף הוא וודאי לא יהיה מזוהה עם ההשקעות הגדולות שבוצעו אך עליו תיפול החובה לנווט את החברה לחוף המבטחים עליו מדבר ורניה.

הדרך לשם תעבור אצל משקיעים עתידיים, שיצטרכו להזרים כספים לחברה. עוד רחוקה היום בו תתחיל לייצר מזומנים מפעילות, במקום לשרוף 35 מיליון דולר לשנה כפי שעשתה ב-2004, גם זאת רק בזכות 32.7 מיליון דולר שהתקבלו כתוצאה ממכירת אחזקותיה בסייפן. לא כל שנה אפשר יהיה לשלוף שפן כזה מן הכובע.