המוסד לקיפוח לאומי

כרמלה דבש פוטרה מעבודתה כסוכנת נסיעות בשל קשיים כלכליים של המעסיק, אבל הסכימה לעבוד בהתנדבות. שירות התעסוקה לא התרשם מחריצותה ושלל את זכאותה לדמי אבטלה. ביה"ד הארצי לעבודה נחלץ לעזרתה

מצב שוק העבודה בישראל מוכר, על צידיו השונים. דמי האבטלה נוגסים נתח ניכר מתקציב המדינה. חלקו מופנה למי שאינם עושים מאמצים אמיתיים למצוא לעצמם עבודה של ממש. גם עובדה טורדנית זו ידועה. היה מצופה אפוא מהרשויות כי יאפשרו למי שנקלעו שלא מרצונם למצב של אי-תעסוקה שלא לסמוך רק על דמי האבטלה, אלא גם לקחת את גורלם בידיהם, ככל יכולתם כמובן, ולבצע פעולות שיאפשרו להם לשוב לשוק העבודה.

אלא שהרשויות, רשויות הן, ולעיתים הן נוהגות על פי דוגמות האופייניות לרשויות. כזה הוא המקרה שיתואר להלן, הנסב על עובדת שפוטרה ממקום עבודתה, ותחת להמתין סתם לדמי האבטלה, היא החליטה במקביל לעשות ניסיונות לשמר את מקום עבודתה הקודם, שמא יבואו ימים טובים יותר, שלא יזקיקו אותה להסתמך על דמי האבטלה.

נו, אז לבטח שירות התעסוקה שש אלי עובדת שכזו, לא? ובכן, דווקא לא. שירות התעסוקה ראה בניסיונותיה הראויים סיבה לשלול ממנה את דמי האבטלה. למזלה של העובדת, נחלץ בית הדין הארצי לעבודה לעזרתה, בקובעו כלל משפטי ראוי על רקע המצב החברתי והתעסוקתי הנתון.

כרמלה דבש עבדה כסוכנת נסיעות, עד לפיטוריה בשל קשייה הכלכליים של מעסיקתה. עם פיטוריה היא נקטה בשתי פעולות - התייצבה בשירות התעסוקה, אך בד-בבד המשיכה לבוא למקום עבודתה הקודם, ונתנה שירותים ללקוחות, ללא שכר. כרמלה דבש החרוצה רצתה להמשיך ולהחזיק בלקוחות, שמא יגיעו ימים טובים יותר, שיאפשרו את חזרתה לעבודה בסוכנות הנסיעות.

כאמור, היא עשתה כן בהתנדבות. הרווח הישיר היחידי שהיא הפיקה היה קבלת כרטיסי טיסה וטיולים מוזלים לחו"ל. אלא שהמוסד לביטוח לאומי גרס, שבנסיבות המתוארות אין לזכותה בדמי אבטלה, שכן אין לראותה כאדם שהינו זמין לעבודה חדשה, וגם לאור ה"רווח" שהיא הפיקה מהמשך שהותה במשרד הנסיעות.

בית הדין הארצי לעבודה דחה את עמדתו זו של המל"ל. "תכלית דמי האבטלה הם לאפשר לעובד מפוטר להתקיים ברמה דומה לזו בה התקיים קודם לפיטוריו עד למציאת עבודה אחרת. יפה עשתה כרמלה דבש בכך שהיא ביקשה לשמר את מקום העבודה, שם הובטח לה שלכשירווח היא תתקבל לעבודה. היא ביקשה לשמר לקוחות על מנת שיתאפשר לה בבוא היום לשוב למעגל העבודה. כך ראוי. עלינו ועל המוסד לביטוח לאומי לעודד גישה זו", כתבה השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין.

השופט צור הזכיר, שדמי אבטלה נועדו להשתלם ל"מובטל", כלומר לאדם שאין לו מקור הכנסה, בדרך כלל למפוטר ממקום עבודתו. ואולם, "מושג זה של 'מובטל' הורחב והוא חל גם על מי שהוצא - בניגוד לרצונו - לחופשה ללא תשלום. המשותף לשני מצבים אלה הוא שעובד נקלע למצב בו - שלא מרצונו - המעסיק חדל לספק לו עבודה ולשלם לו שכר", כתב השופט צור. את כרמלה דבש הישווה השופט צור ל"מתנדבת" במקום עבודה, שכאמור לעיל, דינה כדין "מובטל" הזכאי לדמי אבטלה.

השופט רבינוביץ' ציין, ש"המערערת (צ"ל "המשיבה", דבש - צ.נ.) אומנם הניבה פירות עקיפים מעצם פעילותה במשרד הנסיעות, וגם צפתה שבעתיד תיקלט מחדש במשרד הנסיעות, כפי שאכן קרה בפועל, אך לא מעבר לכך. פעילותה של המערערת בחלקה הייתה בבחינת 'שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו'".

אכן, במקרה הנדון הגבול שבין פעילותה של דבש במשרד הנסיעות לבין עובד במעמדה הוא דק. ועדיין, במישור העובדתי נקבע, שדבש לא ציפתה לשכר ממעסיקה, וגם המעסיקה לא כיוונה לשלם לה על פעילותה. שני הצדדים לא ראו בפעילות הזו כמקימה יחסי עובד-מעביד.

עצם רישומה של דבש בשירות התעסוקה במדור אבטלה העיד לכאורה שהיא מחוסרת עבודה, וכי היא נכונה לעבוד בכל עבודה שתוצע לה. חזקה זו תקפה כל עוד היא לא נסתרה, והמוסד לביטוח לאומי לא סתר אותה. למעשה, זמינותה של דבש לעבודה שתוצע לה לא הועמדה למבחן, באשר שירות התעסוקה לא הציע לה עבודה כלשהי. לפיכך, זכאית דבש לדמי אבטלה.

נציג העובדים, עמיהוד אתגר, ביקש "להוסיף לפסק הדין התייחסות לפיה גם התמורה הכספית למשרד הנסיעות בגין העבודה בהתנדבות של הגברת דבש שולית וחסרת משמעות". פסק דין הראוי לאיזכור, כפס"ד המעודד את מי שאכן שמירת מקום עבודתו קרובה לליבו, ולא רק לכיסו.

(עב"ל 1083/04 המוסד לביטוח לאומי נ. דבש, פס"ד מיום 29.3.05. השופטים ברק-אוסוסקין, רבינוביץ, צור, נ"צ פרץ ואתגר).