סאגת פירוק השותפות רפאל רבינוביץ' מהולל ושות', מסרבת לגווע. עו"ד ד"ר אמנון רפאל הגיש באחרונה לבית המשפט המחוזי בת"א בקשה למתן הוראות, בה טען כי שותפיו לשעבר מסרבים למלא אחר הוראת כונס הנכסים שמינה בית המשפט, לשלם לו את חלקו במוניטין השותפות, בסך 5.5 מיליון שקל. "החלטת הכונס מטומטמת", אומר ל"גלובס" עו"ד דני כהן, המייצג שלושה מבין ארבעת השותפים לשעבר. הם "ייאלצו להקדיש חלק לא מבוטל משארית חייהם המקצועיים אך ורק כדי 'לפצות' את רפאל", נאמר בתגובה שהגיש בשמם.
הפרשה החלה ביוני 2000, אז קיבלו שותפי המשרד, עוה"ד אשר (קוקי) רבינוביץ', ירון מהולל, איתמר ענבי ואורי סודרי, החלטה על פירוק השותפות בהיעדרו של עו"ד רפאל, ובמשך 5 השנים שחלפו מאז, מתנהלים הליכים לחלוקת נכסי השותפות. רפאל טוען, כי בעת ששהה בחו"ל, התכנסו יתר השותפים "בחשכת הליל" והחליטו לפרק את השותפות.
איך לחשב מוניטין
אלה טענו, כי רפאל הסתכסך עם חלק מהלקוחות ואף דירדר את היחסים בין השותפים. לדבריהם, קרן הון סיכון אפולו, שרפאל היה מעורב בהקמתה עם אנשי עסקים בכירים, קיבלה מהשותפות שירותים משפטיים בהיקף של 85 אלף דולר, אותם הוא מסרב לשלם. העיסוק בקרן, הוסיפו, גרם למשבר עם רפאל, בעיקר משום שהסתיר מהם זמן ניכר את פעילותו העסקית מחוץ למסגרת השותפות. הארבעה הקימו שותפות חדשה, אליה העבירו את מסד הלקוחות של השותפות ואת עובדיה ומשרדיה, ולאחר חצי שנה התמזגו עם משרד ש. פרידמן מחיפה. רפאל הספיק מאז להתאחד עם עו"ד אחו פרנק, ואף להיפרד ממנו.
הצדדים נחלקו בשאלה, האם לשותפות יש מוניטין, ואם כן כיצד לחשבו. השותפים לשעבר טענו, באמצעות עוה"ד דן כהן ומיקי שפיגלמן, כי לשותפות שהתפרקה אין נכס כלכלי הקרוי מוניטין, וממילא אין למפרק סמכות לעסוק בנכס זה. לדבריהם, לקוחות שותפות עורכי דין שהתפרקה אינם נכס של השותפות, אלא של כל שותף באופן אישי. הכונס הראשון שמונה לשותפות, עו"ד רו"ח עובדיה בלס, דחה את עמדתם, ובהתבסס של המחזור השנתי של השותפות, קבע כי שווי תיקי הלקוחות הוא כ-11 מיליון שקל. עם זאת, הוא לא הכיר בפוטנציאל הגלום בתיק לקוחות, עם פירוקה של הפירמה.
משהוכר המוניטין כשייך לפירמה, שותף שנטל מעבר לחלקו בפירמה חייב לשלם לשותף שנותר עם פחות מחלקו, תשלום איזון מתאים. לכן, משנותר רפאל עם חלק קטן מהלקוחות, הקטן בהרבה מחלקו בשותפות, נדרשו השותפים האחרים לשלם לו תשלומי איזון, שישקפו את חלקו בפירמה, שנקבע על כ-30%. רפאל ערער על ההחלטה למחוזי, באמצעות עו"ד גד שילר, וטען כי לפי חוות הדעת היחידה שהיתה בפני הכונס, אותה הכין ד"ר אריה עובדיה, שווי מוניטין השותפות הוא מכפיל 5 של ההכנסה הנקייה הממוצעת בשלוש השנים האחרונות לפעולתה - ובסך הכל 18 מיליון שקל.
במרץ 2002, קיבל השופט ד"ר גבריאל קלינג באופן חלקי את ערעורו, וקבע כי הסכם השותפות מעיד שלנגד עיניהם של השותפים היה קיומו של מוניטין. עוד קבע, כי החלטתו של הכונס, לפיה עם פירוקה איבדה הפירמה את כוחה למשוך לקוחות חדשים וכל אחד מהשותפים נטל עימו את הפוטנציאל להרחיב את חוג לקוחותיו - היא שגויה. "אין הכרח כי שווי המוניטין של השותפות כשותפות יהיה שווה לערך המוניטין המצטבר של יחידי השותפות", כתב קלינג. "ייתכן שכוח המשיכה של השותפות בתור שכזו, יהיה רב מהסיכום של כוח המשיכה של יחיד השותפים. כתוצאה מכך, ייתכן שחלקו של המבקש במוניטין יעלה על המוניטין שלו עצמו". קלינג ציין בשולי הדברים, כי אינו "מבין למה עורכי דין יכולים לפתור ללקוחות שלהם את הבעיות, אבל לא את הבעיות שלהם".
הוא החזיר את התיק לכונס, כדי שיחליט בשווי של המוניטין כולו, ויקבע מי מהשותפים נטל עימו חלק מהמוניטין, אם בכלל, והאם נטל יותר מכפי חלקו. בינתיים, מונה עו"ד רו"ח ישראל ברון לכונס, ולאחר ששמע טענות ואסף ראיות, החליט במאי 2004 שהמוניטין כולם שווים כ-14.1 מיליון, תוך שהוא דוחה את הבסיס להערכת השווי של ד"ר עובדיה. ברון התבסס על מכפיל 1.33 של ההכנסה הממוצעת של המשרד לפני ניכוי הוצאות, בשנים שלפני הפירוק.
העליון סירב להתערב
עוד קבע, כי המוניטין במלואו ניטל ע"י שותפיו לשעבר של עו"ד רפאל. לפיכך, דרש הכונס מכל אחד מהשותפים לשעבר, לשלם לקופת כונס הנכסים את אותו חלק בשווי המוניטין, שעליו לשלם לרפאל בגין חלקו בהון השותפות, ובסך הכל 5.5 מיליון שקל. הסכסוך הגיע עד לבית המשפט העליון, שסירב להתערב בו בשלב זה והעדיף לחכות לסיום ההליך במחוזי.
באחד הדיונים שהתקיימו באחרונה, בפני השופטת רנה משל, טענו השותפים לשעבר כי רפאל יכול להגיש נגדם תביעה אישית, ואין כל תקדים למקרה שבו מובאת החלטה של כונס לבית המשפט, בדרישה שבית המשפט יאשר אותה כמו שהיא. הם ביקשו, כי יתנהל הליך משפטי הוגן מול כל אחד מהם. הכונס, טענו עוד, הפך למעין בורר על-אף שאינו מוסמך להכריע בסכסוך ביניהם. לגופו של עניין אמרו, כי הכונס נתן החלטות סותרות והגיע לתוצאות משפטיות אבסורדיות. "כל אחד משותפיו לשעבר של רפאל צריך לעבוד 3-4 שנים או 7-8 שנים (אם התשלום לא יוכר כהוצאה לצרכי מס), אך ורק כדי לשלם לרפאל 'פיצוי'".
עו"ד ענבי, המייצג את עצמו, אף טען כי אין בסיס משפטי לחיובו. "כיצד יתכן לחייב מי שהצטרף לשותפות ב-99' ולא קיבל מהשותפות תשלום כלשהו עבור 'מוניטין' כשהצטרף, לשלם עבור 'מוניטין' בפירוק השותפות שנה ו-4 חודשים מאוחר יותר? כיצד יתכן שמי שהצטרף לשותפות זמן לא רב לפני פירוקה, לאחר שהיה קודם לכן שותף בשותפות אחרת ובעל משרד פרטי, יצטרך להקדיש מספר שנות עבודה כדי לפצות את אחד משותפי השותפות אשר היה שותפו קצת למעלה משנה?".
רפאל הגיש בקשה למתן הוראות, באמצעות עו"ד אמיר ויתקון ממשרד שביט בר-און גלאון צין נוב יגור ושות', בה הוא טוען כי השותפים לשעבר מסרבים לשלם את שהורה הכונס. הוא טוען שוב, כי שיטה להערכות שווי המבוססת על רווחיות נכונה ומדויקת יותר משיטה המבוססת על מחזור, אחרת לא יהיה הבדל בשווי המוניטין של שני משרדים בעלי מחזור דומה, אך אחוזי רווחיות שונים. בכל מקרה, טען, חלקו של רפאל אמור לעמוד על כ-34.65%, ולא 30.1%, כפי שקבע הכונס.
הכונס חזר על הדרישה
עוד מבקש עו"ד ויתקון מבית המשפט, לחייב את שותפיו לשעבר של רפאל לשלם את הסכום שקבע הכונס ביחד ולחוד, ולא כל אחד מהם לפי חלקו בשותפות, ללא אמנון רפאל, כפי שקבע הכונס, שהבהיר כי המוניטין הגיע לידי השותפים יחסית לחלקיהם בשותפות החדשה. ואולם, טוען עו"ד ויתקון, לפי פקודת השותפויות החבות של כל אחד מהשותפים בכל חיובי השותפות היא יחד עם שאר השותפים ולחוד. בנוסף, הוא טוען, "כל שותפי הפירמה שפורקה הינם בחזקת 'מעוולים במשותף' ולכן חבותם בגין העוולה הינה 'ביחד ולחוד'".
בסוף השבוע הגיש הכונס תגובה קצרה, בה חזר על דרישתו להורות לשותפים לשעבר לשלשל לקופת הכינוס את הסכום בו חוייבו על ידו. הדיון נקבע לתזכורת לתחילת חודש יולי, אך ברור כי בתום ההליך במחוזי, יערערו השותפים לשעבר לעליון, כך שהסאגה רחוקה מלהסתיים. את תגובת הכונס, עו"ד ישראל ברון, השוהה בחו"ל, לא ניתן היה להשיג (ה"פ 994/00).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
