ביהמ"ש קיבל את תביעת בנק ירושלים נגד חנה עטר וקבע: לעו"ד גרצברג אין קשר לעניין

"העובדה שמדובר בעו"ד שהודה ב-40 מקרים של נטילת פקדונות אינה מצדיקה לטפול עליו את המקרה ה-41"

"העובדה שמדובר בעו"ד שהודה ב-40 מקרים של נטילת פקדונות לכיסו אינה מצדיקה לטפול עליו את המקרה ה-41 כך סתם ללא כל אסמכתא משכנעת וללא כל היגיון". כך קבע בית משפט השלום בת"א בפסק דינו בתביעת בנק ירושלים נגד חנה עטר.

הבנק טען באמצעות עו"ד אמיר סטמרי, כי בינואר 1993 קיבלה ממנו הנתבעת הלוואת זכאות של משרד השיכון לצורך רכישת דירה, וחתמה על הסכם הלוואה ושטר חוב בסך 115 אלף שקל להבטחת החזר ההלוואה.

הנתבעת טענה להגנתה, כי פרעה את ההלוואה במלואה ב-1996 באמצעות בן זוגה דאז ואבי בנה, יהודה קקון (מרצה עונש מאסר). קקון העיד, כי הגיע למשרדו של עו"ד אייל גרצברג ושילם את סכום החוב במזומן. כאשר נשאל כיצד היה ברשותו סכום כה גדול (127,600 שקל) השיב, כי עסק טרם מאסרו בפריטת צ'קים והלוואות ו"עבד כל החיים במזומנים".

באת-כוחה של הנתבעת, עו"ד עינת ידידיה-צוויג טען, כי אין לסמוך על נכונות הרישומים בספרי הבנק לאור העובדה שהבנק מינה את גרצברג לייצגו בהליכים נגד הנתבעת בשעתו, ומדובר בעו"ד שהורשע בנטילת כספי לקוחות לכיסו על-פי הודאתו.

גרצברג העיד, כי לא פגש מעולם את קקון במשרדו אלא לראשונה בבית הסוהר, לא ערך את מסמך אישור סילוק ההלוואה עליו נסמכת הנתבעת, ואף הגיש תלונה למשטרה על זיוף חתימתו ופרטיו.

גרצברג אישר, כי הודה במשטרה בעשרות מקרים של אי העברת פקדונות ללקוחות ונשפט בשל כך לעשר שנות מאסר אך טען שלא קיבל כספים על חשבון חובה של הנתבעת.

השופטת ד"ר דפנה אבניאלי ציינה, כי ב"כ הנתבעת אינה מהססת להטיל רפש בגרצברג, להציג את עדותו כמגמתית ובלתי מהימנה וטוענת, כי אין להאמין לדבריו, לאור העובדה שהורשע ב-40 אישומים של אי העברת כספי פקדון ללקוחותיו.

השופטת ציינה, כי נסיונה להיתלות בעדותו של קקון שנאמנותו איננה מהססת לרומם ולהלל, אדם שהודה כי הוא מרצה עונש מאסר יחד עם גרצברג הוא פתטי למדי וכי לדבריה דמו של קקון אינו סמוק מדמו של גרצברג.

השופטת קבעה חד משמעית, כי אינה מאמינה לגרסתו של קקון ולטענתו כי סכום ההלוואה שולם על-ידו במזומן לגרצברג. השופטת קיבלה את תביעת הבנק וקבעה, כי על הנתבעת לשלם לבנק 216,446 שקל בצירוף ריבית בנקאית מיום הגשת התביעה באוקטובר 2000 וכן הוצאות משפט של 15 אלף שקל. (ת.א 103929/00).