מובטל, צריך פיס בחיים

גם ראובן אדלר יודע שאין כמו משבר כלכלי כדי להגדיל את ההכנסות מהגרלות

מפעל הפיס העלה קמפיין פרסומי בעלות של 9 מיליון שקל כדי להביא לידיעת הציבור בשורה חיובית לכאורה: "הפרסים גדלו". הכוונה היא לשינוי כללי המשחק של הלוטו, כך שאמנם הסיכויים לזכות בפרס יפחתו ב-35%, אולם הפרס הראשון יעמוד על 5 מיליון שקל במקום 4 מיליון שקל כיום.

מוחו הקריאטיבי של ראובן אדלר, הפרסומאי של הפיס, יצר קמפיין "אופטימי" ואף שדרג את הלוגו של הלוטו והוסיף לו חצי חיוך. זה כמובן לא במקרה: הימים הם ימי משבר כלכלי ובמשק יש גל פיטורים, קיצוצי שכר ובעיקר חוסר ודאות. במקביל, הבנקים לא ממהרים להעניק הלוואות, המינוס בעו"ש גדל והחסכונות מצטמקים.

בפיס יודעים, ובטח גם אדלר יודע, שזה בדיוק הזמן לזרוע אופטימיות, איזושהי נקודת אור בקצה המנהרה. הרי המשבר הזה הגיע מהשמיים עבור האזרח הקטן ואולי מהשמיים תבוא הישועה. טיפת מזל, זה מה שצריך עכשיו. פשוט לרדת לדוכן הקרוב לבית, למלא כמה מספרים, לנשק את הטופס ולשלשל כמה מטבעות. בעצם, למה לא כמה שטרות? הרי הסיכויים פחתו אבל הפרסים גדלו.

ומה עם הצריכה הפרטית?

לקמפיין של הפיס יש השלכות ישירות על התמונה המאקרו-כלכלית בתקופה הזאת. השאיפה בזמן מיתון היא להגדיל את הצריכה הפרטית של האזרח כדי למנוע את אפקט הדומינו שבו עסקים הולכים וקורסים משום שהאזרח נוטה לחסוך ככל הניתן. ואולם, אם האזרח ינתב את מעט ההכנסה הפנויה שלו לטובת הימורים - אפקט הדומינו עלול להתרחש בעוצמה יתרה.

נכון שהכנסות הפיס מופנות לא רק לפרסים אלא גם לבנייה מבורכת של מתנ"סים וכיתות לימוד, אולם לאור המצב במשק מוטב היה אם המהמרים היו משתמשים בכספי ההגרלות לטובת ביקור במרכולים, ברשתות השיווק, בקולנוע ובמסעדות.

חשוב להבהיר שלא מדובר פה בכסף קטן: בשנת 2008 הוציא הציבור הישראלי 3.9 מיליארד שקל על הגרלות הפיס, ואילו מנכ"ל הפיס, שאול סוטניק, צופה כי ההכנסות בשנת 2009 יגיעו ל-4.15 מיליארד שקל. אפשר רק לדמיין כמה סכום כזה יכול להועיל לענפי המסחר והשירותים.

דוכן אחד בסביון, 26 בקרית גת

כדי להבין איך פועל הפיס ועל איזה סוג אוכלוסייה הם בונים את ההגרלות, רצוי לבחון היכן פרוסים הדוכנים: בסביון, למשל, קיים דוכן אחד בלבד. גם ברמת אפעל ובישוב מיתר קיים דוכן אחד. בישוב עומר יש שני דוכנים וכך גם באבן יהודה.

במושב בני ציון, מקום מושבה של שרי אריסון, אין אף דוכן של הפיס. כך גם ברשפון, בארסוף ובגעש. גם בקיסריה אין אף דוכן של הפיס, אולם באור עקיבא הצמודה, בטח ניחשתם - ישנם ארבעה דוכנים.

בעיר שדרות, לעומת זאת, כנראה שהביקוש למזל גדול יותר. שם ניתן למצוא תשעה דוכנים של הפיס ועוד שניים באזור התעשייה. בדימונה תמצאו 11 דוכנים, בקרית מלאכי 13 דוכנים, בנהריה 19 דוכנים, בעכו 21 דוכנים, בקרית גת תמצאו 26 דוכנים ובטבריה 29 דוכנים.

סיבה למסיבה?

ככה זה: הכל עניין של ביקוש והיצע, ובפיס כמו בכל גוף עסקי, פועלים לפי העיקרון הזה. כך קורה שישובי הספר שהוקמו כדי לספוג בשקט עם השנים קטיושות מצפון וקסאמים מדרום מככבים גם במפת פריסת הדוכנים של הפיס. כמעט בכל פינת רחוב יש דוכן.

תחת חסותה של המדינה שהעניקה לפיס את הזיכיון, מערך השיווק המשומן של המפעל הזה זורע את אשליית המזל ומכניס לתושבים טופס ביד כי אולי יום אחד יהיו מיליונרים. משבר כלכלי? סיבה למסיבה.