מדברות 2020

נטוורקינג נשי ותמיכה נדרשים כיום / צילום: Shutterstock/א.ס.א.פ קרייטיב

"אני יכולה להעיד על ירידה במוטיבציה של מנהלות סביבי לתפקידים בכירים"

נטוורקינג נשי ותמיכה נדרשים כיום / צילום: Shutterstock/א.ס.א.פ קרייטיב
כך אומרת עינת יוזנט רביד מנכ"לית אלטמן בריאות, שנטלה חסות על פרויקט "מדברות" של גלובס, במסגרתו מנהלות בכירות במגוון תחומים ישמשו מנטוריות להתפתחות עסקית לנשים בתחילת הדרך ● בראיון עימה היא מספרת מדוע קידום נשים נמצא אצלה גבוה בסדר העדיפויות, מהי ההתנהלות שסייעה לחברה שבראשה היא עומדת בתקופת הקורונה המאתגרת וגם מגלה מה הייתה עושה אחרת במהלך הקריירה
27.12.2020 | מראיינת: נטע לביא, עורך: גל בלייברג

הכתבה בשיתוף אלטמן בריאות

"כשגלובס פנו אליי עם פרויקט 'מדברות', מיד רציתי לקחת בו חלק. מדובר בשיתוף פעולה טבעי עם אלטמן בריאות שכ-80% מלקוחותיה הן נשים וההנהלה מורכבת מרוב נשי", אומרת מנכ"לית אלטמן בריאות, עינת יוזנט רביד.

במסגרת הפרויקט מנהלות בכירות בתחומים מקצועיים שונים תומכות בנשים המבקשות להתייעץ ולשוחח בנושאי התפתחות עסקית. זאת באמצעות מפגשי שיח במתכונת "ספיד-דייטינג", בהם המנהלות חולקות את הניסיון המקצועי והתובנות שצברו לאורך השנים. "בעיני, תפקידה של כל אישה שהגיעה לתפקיד בכיר כזה או אחר הוא לתמוך בדור הצעיר. לכן כל פרויקט שקשור לקידום נשים וקידום הדור הצעיר של נשים, נמצא אצלי בראש סדר העדיפויות" מסבירה יוזנט רביד את הרציונל מאחורי המיזם בראיון עימה. "חשוב להבין שהנטוורקינג של גברים מאוד חזק ונבנה במספר רב של צמתים כמו הצבא, ולפיכך, מתחיל הרבה לפני שהם מגיעים לשוק העסקי. לעומת זאת, נשים מפתחות קשרים חשובים בשלב מאוחר יותר במהלך הקריירה המקצועית והנטוורקינג המקצועי שלהן מצומצם יותר. פרויקט 'מדברות' הינו חוליה בשרשרת של ארגוני התנדבות ופרויקטים לשינוי המצב.

"בנוסף, אחרי שנים רבות בתפקידי ניהול בכירים בחברות מובילות במשק, אני יכולה להעיד בצער על ירידה במוטיבציה של מנהלות סביבי לתפקידי ניהול בכירים וחשוב לי לקחת חלק בשינוי המגמה. לאורך כל הקריירה שלי הקפדתי לקדם נשים וכיום הנהלת אלטמן מורכבת ברובה מנשים מובילות".


שלמה עם הדרך המקצועית וההשקעה בה, אבל המחיר קיים, עינת יוזנט רביד / צילום: עופר חג'יוב
 שלמה עם הדרך המקצועית וההשקעה בה, אבל המחיר קיים, עינת יוזנט רביד / צילום: עופר חג'יוב

למה את מייחסת את הירידה הזאת?

"נשים נדרשות למאמץ גדול יותר. הציפייה מהן היא להצליח במקביל בכל תחומי החיים. חלוקת תפקידים שוויונית היא דבר שמקובל להצהיר עליו, בפועל אני לא רואה את זה מתקיים בצורה רחבה. קיים קושי אמיתי לנהל את הזירה המקצועית, הפרסונלית, הזוגית, המשפחתית והחברית במקביל. כחברה, עדיין לא הגענו למקום שנשים יכולות להרגיש נוח לוותר על המולטי טאסקינג שזכה לאובר רייטינג, להתרכז במה שהן מעדיפות ואוהבות, בלי לקבל מבט עקום או ביקורת. המשמעות היא, שנשים מנסות להצטיין בכל הגזרות וזה מעייף, רמת המאמץ הנדרשת מאישה על מנת להגיע לאותה פוזיציה שמגיע גבר גדולה יותר.

"ברמה האישית הייתה תקופה שילדי היו בבית ספר יסודי והייתי בין האימהות הקרייריסטיות היחידות בכיתה. השאלות שהופנו אליי ועל המוכנות שלי לוותר על שעות אחה"צ - הן לא שאלות שמופנות לגברים. בסוף היום, הסביבה לא תמיד רואה בעין חיובית נשים פמיניסטיות וקרייריסטיות".

והיית שלמה עם ההחלטות האלו?

"כן, תמיד הייתי שלמה מאוד עם הדרך, אהבתי ואני אוהבת את מה שאני עושה אבל המחיר קיים. ידעתי שזאת ההחלטה הטובה ביותר עבורי, שזה מה שעושה אותי מאושרת ושלמה. עשיתי את המקסימום שאני יכולה ואני חושבת שזאת הייתה ההחלטה הטובה ביותר עבורי. אני מאמינה שילדים מאושרים ושמחים כשההורה כזה. זה לא אומר שלא היו קשיים. היו רגעים מאוד מאתגרים כמו בשנים שעבדתי רחוק והייתי צריכה לישון לילה מחוץ לבית ולא לראות את הילדים פעמיים בשבוע. לצערי לא נכחתי בזמן אמת בשעות החשובות אחרי בית הספר שהילד בא ומספר מה עבר עליו. יש לי ויכוח נצחי עם הבת הגדולה שלי על כמות המטפלות שהיו בילדותה . אבל מצד שני יש לי את הוודאות והנחישות שזאת דרך החיים המתאימה לי ביותר. הוודאות העמוקה בדרכי, לא עזבה אותי, גם ברגעים היותר קשים".


מה הכלים שהשתמשת בהם במהלך הדרך כדאי לאזן בין החיים האישיים והמקצועיים?

"הנה שאלה שלא הייתה מופנית לגבר. בואי נתייחס לזירה המקצועית. ההתקדמות המקצועית שלי הייתה מושתתת על בחירת הנתיב המשמעותי והמעניין שהגדרתי לעצמי. אני במיטבי כשאני פועלת בזירות מקצועיות ובארגונים שיש לי חיבור ואמונה חזקה בדרכם ובתועלת שהם מביאים לעולם. ההזדהות שלי עם מותגים שייצגתי ואני מובילה היא טבעית. מתאים לי להוביל חברות שאני מאמינה בכל ליבי שבאו לעשות משהו טוב ונכון לחברה. כך היה בטבעול וכך היום באלטמן בריאות.

"ברמה האישית, ואני לא חושבת שזה קשור למגדר שלי, אני נוהגת לכתוב כל שנה מטרות ויעדים בפנקס קטן שנמצא איתי תמיד. הפנקס מחולק לצד המקצועי, בו אני מפרטת לאן אני רוצה להגיע; הצד המשפחתי על המטרות והחלומות שאני רוצה להגשים עם משפחתי; הצד האישי שמתאר לאן אני רוצה להגיע מבחינת פיתוח אישי והגשמת יעדים ואחרון חביב הצד החברתי במסגרתו אני מציינת את האג'נדה שאני רוצה להוביל ואת השינויים שאני רוצה לחולל. מידי פעם, אני מציצה בפנקס ובוחנת האם אני בכיוון הנכון. יש שנים שהייתי במסלול שהגדרתי לעצמי ויש שנים שלא והייתי צריכה לחשב מסלול מחדש".

מפעל אלטמן בריאות.לחברה אחריות על קידום אורח חיים בריא / צילום: אלטמן
 מפעל אלטמן בריאות.לחברה אחריות על קידום אורח חיים בריא / צילום: אלטמן

"התרבות הארגונית בחברה באה לידי ביטוי במשבר הקורונה"

השנה האחרונה עברה על יוזנט רביד במהירות הבזק "של 200 קמ"ש ליום ללא הפסקה", כמו שהיא מגדירה זאת. למשבר הקורונה נכנסה אלטמן בריאות ממש בחיתוליו, עם התפרצות המגפה בפיראט האדום. "את ישיבת הקורונה הראשונה, קיימתי ביום שישי בצהריים ה-28 בפברואר. כבר אז התווינו מדיניות לגבי בריאות העובדים ולגבי המשכיות העבודה", היא מספרת.

"היה ברור לי שכחברה העוסקת בקידום אורח חיים בריא, שתחום ההתמחות המרכזי שלה הוא תוספי תזונה, אנו צריכים להיערך מבעוד מועד עם אספקה רציפה של ויטמינים ומינרלים חיוניים, כמו ויטמין די, סי, אבץ ועוד. במקביל נערכנו לפיתוח מוצרים חדשים ורלוונטיים לתקופה.

"התוכנית הייתה משולבת, מצד אחד במפעל האריזה נערכנו לעבודה על פי תקנות התו הסגול של מרחק והיגיינה; שמרנו על עבודה רציפה, עברנו למשמרות ופעלנו על פי התקנות החדשות. במקביל, עובדי המטה עברו לעבודה מרחוק, כולל שירות הלקוחות שלנו שהמשיך לתת תשובות מקצועיות לכל הפניות הרבות שקיבלנו ועדיין אנו מקבלים בהקשר לשמירה על הבריאות ועל אורח חיים בריא. אני גאה בכל העובדים בחברה שהתגייסו בצורה מרשימה והפגינו חוסן גבוה בכדי לעבור את התקופה בעבודה מלאה, מאומצת ואף למעלה מזה".

איך מנהלים אירוע משברי כזה? כמנהלת, אפשר להתכונן לכך?

"אני מאמינה שכל מנהלת צריכה לקום בבוקר ולחשוב מה יהיה המשבר הבא ולהיות מוכנה עם תפישת עולם ברורה. ברור שאין דרך להיות מוכנים למשבר בסדר גודל של המגפה הזו, אבל במהלך השנים התמודדתי עם לא מעט משברים מקצועיים והיה לי מאוד ברור איך להתמודד עם הסיטואציה. כשאתה עובד על בסיס ערכים קל להתנהל. מעגלי האחריות שציירתי בתחילת המשבר היו - אחריות אישית של כל עובד על בריאותו (מרחק והיגיינה), אחריות שלנו כחברה על בריאות העובדים ואחריות שלנו כחברה על בריאות וקידום אורח חיים בריא. זו סיטואציה שדורשת קבלת החלטות מיידית, ביצוע מהיר, גמישות מחשבתית, הסתכלות ארוכת טווח והרבה יצירתיות למצבים לא צפויים. התנהלות שמאוד מוכרת לי ואיתה אני מתמודדת גם במשבר זה".

איך שומרים על הקשר עם העובדים ועליהם בכלל בתקופה המאתגרת הזו?

"את שומרת על העובדים בתקופה הזאת, כי שמרת עליהם לפני כן. לא בונים אמון ומערכת יחסים בזמן משבר - כשהכול משתבש. השמירה על העובדים היא מסע ארוך שמקיימים עם העובדים ובמערכת היחסים הזו הם יודעים למה לצפות.

"ראשית יצאתי מנקודת הנחה שכל עובד עושה את המקסימום. הבעת אמון מוחלטת בעובדים הייתה המגדלור לאורו הלכתי. לא מדדתי כל דבר, אלא את הבנת המשימה ואת הביצוע המיטבי שלה בנסיבות הקיימות.

"צריך להבין שאנשים התמודדו ועדיין מתמודדים עם מצב בלתי אפשרי. ילדים בבית, לימודים בזום, בני זוג שנפלטו ממעגל העבודה, המנהלים אצלנו רגישים למורכבות המשפחתית בתקופה הזו. ערכנו שיחות טלפוניות עם כל העובדים, שלחנו לבתים, עוגות, חלות לשבת, משחקים לילדים. דברים קטנים של תשומת לב והתייחסות למעגל המשפחתי כולו.

"כל המנהלים בארגון גילו סובלנות, אמפתיה והשתמשו בהומור. לחייך ולתקשר עם הילד שמציץ לתוך ישיבת הזום, הבעל שעובר בטעות בלי חולצה או עובד ששכח את הרמקול פתוח ומאחוריו מתנהל דיון סוער על סוגיית האוכל בצהריים. הבנו מהר שזאת המציאות לאורך זמן ונקטנו בגישה שחיזקה את החיבור בין המנהלים והעובדים. אתה לא מדיר את הבית אלא מכיל אותו ופה באה לידי ביטוי התרבות הארגונית החיובית והחברית שמלווה אותנו כחברה".

"אולי נאמץ את המנטליות של שוק העבודה האירופי"

הקורונה עדיין כאן ונראה שלזמן לא קצר, אבל יוזנט רביד כבר מתכוננת ליום שאחרי. "אני מטבעי אופטימית עם רגליים על הקרקע, ומיישמת גישה פרו אקטיבית לגבי העתיד, גם ברמה האישית וגם בעסקית" היא אומרת. "יש לי רשימת תוכניות פיתוח ארוכה לגבי אלטמן ותחומי התפתחות עתידיים. עם זאת, נראה לי שהקורונה תהיה אתנו לתקופה ארוכה ולא תעלם ביום אחד, המשמעות היא שכולנו צריכים ללא קשר למגפה כזו או אחרת, לשמור על אורח חיים בריא, להקפיד על תזונה נכונה, שינה טובה פעילות ספורטיבית ובעיקר ללמוד להיות פחות לחוצים וקצת יותר נינוחים. אולי העצירה הרגעית שנכפתה עלינו תעזור לנו להבין שאפשר לחיות קצת יותר במנטליות של שוק העבודה באירופה וקצת פחות בזו של אמריקה. בראייה מקרו חברתית גלובלית, ההיסטוריה האנושית מראה שאחרי כל מלחמה, קושי, משבר, מגיע זמן הבראה וצמיחה מחודשת, גם אם זה ייקח זמן - תגיע תקופה טובה".

הזכרת את תוכניות הפיתוח העתידיות של אלטמן, אז מהי חדשנות בעינייך?

"לייצר משהו שלא היה קודם שהינו בעל ערך אמיתי לצרכן. אחד הפרויקטים המעניינים שפיתחנו בשנים האחרונות ושקיבל אקסלרציה בזמן הקורונה, הוא אפליקציה חדשנית לניהול תזונה יומיומי. האפליקציה מאפשרת לנהל יומן אכילה וללמוד להתנהל בצורה בריאה ונכונה ואף לסייע למי שמעוניין לשמור על המשקל. האפליקציה כוללת שימוש בטכנולוגיית זיהוי תמונות מתקדמת וכוללת מאגר מידע רחב של מנות אוכל ישראליות לצד שימוש במאגרי מידע בינלאומיים. מדובר באפליקציה מבוססת AI. שלב הבטא הושק אחרי הסגר הראשון והשלב השני יושק בקרוב".

מה מדאיג אותך היום במדינה?

"האלימות במרחב הציבורי, אלימות כלפי נשים שלא מראה סימני עצירה, אלימות מילולית כלפי כל מי שמביע דעה שונה ממך. יש קרע פנימי עמוק בעם בין ציבורים שונים שרק מחריף ויש מי שדואג ללבות את האש. קיים משבר אמון בין חלקים נרחבים בעם לבין המנהיגות. מצב המשק נמצא בנקודת שפל. הרשימה ארוכה. הדרך להבראת החברה והמשק תהיה ארוכה. חזרה לשיח מכבד, להקשבה, להסכמה על קווים משותפים תיקח זמן רב. כל מנהל בדלת אמותיו נדרש היום לעשות יותר על מנת לתרום למאמץ הכללי להבראה. בתור מי שהמדינה יקרה לליבה, אני שותפה במספר גופים שמנסים להשפיע ולשמור על היותנו מדינת חוק וסדר ועל התנהלות אתית ואחראית בתקופה זו".

מה הדרך שלך למלא מצברים?

"משפחה נהדרת, חברות נפש שמלוות אותי וכמה מקומות שממלאים את הנפש באנרגיה טובה. העוגן המרכזי הוא המשפחה - בזכות התמיכה שקיבלתי היה לי קל להתנהל ולהתקדם. החופשות המשפחתיות השנתיות עם בעלי וילדיי הן אי של שקט ושל כיף גדול, וכמובן החברות שלי הן מקור אנרגיה חיובי ומפרגן. יש מחקר שמראה שההתמודדות של נשים שיש להן קבוצת חברות קרובות שתומכות בהן טובה יותר. אני ההוכחה לכך.

"בנוסף, יש את המקומות שמאפשרים לי להתנתק באופן מקסימלי. יום שבת בים, זה המקום שאני יושבת, מתנתקת, מתכננת, חולמת ומשליכה את כל הדברים שאני לא רוצה שיישארו אותי לשבוע החדש. גם היום-יום לא פחות חשוב, תמיד השתדלתי להיות מוקפת בסביבה בריאה ובאנשים מלאי תשוקה ואנרגיה טובה, מנהלים שכיף לרוץ איתם ויחד אפשר לחלום חלומות ולבצע אותם".

ולפני סיום, היית משנה משהו במסע המקצועי?

"מכל דבר למדתי, גם מהקשיים ומהמשברים. יש דבר אחד שאולי הייתי עושה קצת אחרת. מהיום שבתי הבכורה נולדה, מעל שני עשורים, לא עצרתי לזמן ממושך של יותר משבוע, שבועיים. היום אני יודעת שרצוי וכדאי לקחת פאוזות ארוכות יותר שמאפשרות לחוות את ההווה - לדעת לעצור, להתבונן ולהטעין מאגרים של אנרגיה והתחדשות. העצירה מאפשרת לקבל פרספקטיבה אחרת שמחזירה אותך לנתיב שאת רוצה לצעוד בו בעוצמות ועם תובנות חדשות".

© כל הזכויות שמורות לגלובס
יצירת קשר תקנון