המורה של המנהל

הציפייה לשמירה על סטנדרט ניהולי גבוה מצד מנהלי בתי-ספר היא משימה קשה במיוחד, לא אחת לנוכח העובדה שהם כמעט שלא מצוידים בכלי ניהול עדכניים. אפשר רק לדמיין את האתגר הניהולי שעומד בפני מנהל בית-ספר, המופקד על מערכת בת מאות רבות של תלמידים מעולמות תוכן שונים, עם מאות מורים בעלי מאוויים פסיכולוגיים מורכבים, ברוטינה שוחקת ובתקציב פעילות מוגבל, בשעה שההכשרה לתפקיד אינה ניהולית בעיקרה. שכן, ברוב המקרים מנהל בית-ספר הוא מורה בעל תואר שני בתחום דעת כלשהו, שעבר קורס מנהלים (מקצתם בעלי תואר במנהל ציבורי או עם רקע ניהולי מבחוץ, דוגמת ה"מוצנחים" מתפקידים בכירים בצבא - מסלול שנסגר בינתיים). גם ההשתלמויות וחוזרי המנכ"ל לא תמיד מצליחים לספק להם כלי ניהול עדכניים, וטרם נאמר דבר על היעדר המנגנון המשומן והתקציבים הקיימים בשוק הפרטי.

"כיום מנהלי בתי-ספר מוצאים את עצמם מנהלים לא רק בתחום החינוכי. בשל כך הם נזקקים לכלים, למשל, בתחום השיווק והפרסום, שלא נזקקו להם בעבר", אומרת ד"ר טלי פלוטקין, מנהלת בית-הספר "מקווה-ישראל". ההבנה שניהול בית-ספר איננו יותר פדגוגי בעיקרו, הביאה את משרד החינוך לשתף פעולה עם יוזמת התאחדות התעשיינים בתוכנית מנטורינג. מדובר במעין פרויקט שידוכים, שתחת הכותרת "מנהל מאמץ מנהל" מפגיש מנהלי בתי-ספר עם בעלי תפקידים בכירים בתעשייה, כדי להעניק למנהלי בתי-הספר את הערך המוסף שישכלל את כלי הניהול שלהם ויביא לתוצאות מעשיות. שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, סבור כי "כאשר מנהל הופך להיות מקצועי יותר זה תורם גם להם וגם לנו. זה לא חשוב אם התפוקה היא ארגז או השכלה". חנה ויניק, מנהלת המנהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, מוסיפה כי "מרבית מנהלי בתי-הספר בראשית דרכם, שהם בדרך כלל בעלי השכלה פדגוגית, לא התנסו בניהול אמיתי וחסרים להם המיומנויות שהם בבסיס חיי היומיום של תעשייה מצליחה".

בית-ספר ממותג

פרויקט המנטורינג החל בשנה שעברה ב-30 בתי-ספר. פלוטקין, המנהלת בית-ספר אזורי שאינו כפוף לאזורי רישום, נדרשת בין שאר משימותיה "לגייס" תלמידים. בשל כך היא שודכה במסגרת הפרויקט לרמי שטייף, מנהל השיווק והפרסום של בנק דיסקונט. חיבור זה הוליד מאמץ משותף למתג את מקווה ישראל כבית-ספר ירוק. "מקווה ישראל הוא פינה ירוקה בלב הכרך, עם משק חקלאי, חממות וכו'", מסבירה פלוטקין, "לנו יש ידע מקצועי - באקולוגיה, בכימיה, במיחזור וכדומה, וגם אני בהכשרתי אשת מדעים. חסרה לנו ההתמחות הזאת בשיווק ובפרסום, והחברות עם גורם חיצוני לא רק משלימה את הידע החסר לבית-הספר ולי, אלא גם יוצרת הסתכלות אחרת ומאפשרת העצמה ניהולית. החיבור בין תחומים שלכאורה נראים זרים ורחוקים, נוצר בינינו דווקא בנושא האקולוגי".

שטייף, המנטור של פלוטקין, טוען שהקשר מאתגר גם מבחינתו. "כבר בפגישות הראשונות ניסינו לצאת מהקופסה", הוא מסביר, "מנהל מגיע עם איזושהי תפישת עולם די מגובשת על צורת ניהול וקשר עם קהילה. במפגשים עצמם הכוונה היתה לנסות לחשוב אחרת. באופן ספציפי, מפני שמדובר בבית-ספר אזורי, כל הממשק עם העולם החיצוני דורש מאיתנו מאמץ מעבר לרגיל". וכך בדיוק התפתח, לדבריו, רעיון המיתוג: "משיחה על 'הערכים המוספים של בית-הספר', וסביב השאלה 'כיצד מעצימים ומתרגמים אותם'". לדבריו, "לקמפוס ירוק יש גם משמעות מקצועיות. רצינו להעמיק את נושא הפעילות הירוקה שכולם עוסקים בו, ולהפוך אותו לחלק מהווי בית-הספר. הבאתי יועצים בתחום הירוק ובתחום הצרפתי (מסלול לימודים כמו בבית-הספר "אליאנס", תחום נוסף ש"מקווה-ישראל" מנסה למתג בבית-הספר - ד' ב'-נ'), ובאמצעות אנשי המקצוע מתפתחים דברים יפים מאוד, שהם גם ערכיים, גם חוצי בית-ספר, גם עוזרים במיתוג וגם תורמים למדינה".

אך לא רק זאת. שטייף טוען כי לא מדובר בקשר חד-צדדי, שכן "באופן אישי, גם אני קיבלתי המון, ואני יוצא מכל מפגש עם המון אנרגיה".

צוהר לעולם התעשייתי

שיתוף-פעולה נוסף במסגרת הפרויקט הוא באמצעות הפגשת תעשיינים עם תלמידי בתי-ספר, ועריכת סיורים לתלמידים במפעלים עתירי מדע וטכנולוגיה. שידוך כזה התבצע בין אבנר גל, מנכ"ל חברת ההיי-טק "אינטגריטי אפליקיישן" מאשקלון, לחטיבת הביניים "שזר" בבת-ים. "החינוך הטכנולוגי בישראל לוקה בחסר", אומר גל, "ואנחנו, התעשיינים, יכולים לעודד בתי-הספר ללכת לכיוון הטכנולוגי".

גל, שקיים הרצאות בפני התלמידים והזמין אותם בהמשך לביקור במפעל, מסביר, שעם כל הכבוד ללמידה התיאורטית, מה שחשוב לתלמידים הוא לקבל חלון הצצה ממשי לתעשייה: "חיברנו כל הזמן בין הקטע החינוכי-לימודי לפרקטיקה, כי היה לנו חשוב להראות את הרעיונות קורמים עור וגידים. בהתאם לכך קיבלו התלמידים את כל השרשרת: איך נולד רעיון אצל בן-אדם, תוך שימת הדגש על כך שכל אחד מהם הוא יזם פוטנציאלי; דרך החשיבה, ההתנגדויות, הקשיים, הצרכים השונים במימון ובכל התהליכים; דרך שלבי המחקר, הפיתוח והיישום; ועד להבשלה של המוצר והייצור שלו (במקרה זה בחברת 'לייקו' בפתח-תקווה). נפתח בפניהם צוהר רחב לעולם התעשייתי ופעילותו מא' ועד ת', וזה לדעתי היופי".

אינטרס דו-צדדי

אך מסתבר שלא כולם רואים בעין יפה את היוזמה להעצמה ניהולית בצורה של שיתוף פעולה עם התאחדות התעשיינים. ד"ר בת-חן וינהבר, ראש המכון ליזמות בחינוך במכללה האקדמית בית ברל, טוענת כי "מערכת החינוך מנסה לחפש פתרונות לקשיים ולבעיות שלה, ונתלית כמעט בכל הצעה או פתרון שמציעים לה. התעשיינים יוכלו אמנם ללמד את המנהלים ניהול כספים, תהליכי קבלת החלטות וכו', אבל מה שהם לא יוכלו ללמד זה איך מיישמים פדגוגיה. לכן, מה שיש לאנשי התעשייה להציע הוא נחמד וטוב, אבל לא חזות הכל".

עוד טוענת וינהבר, שהנהירה לתפישות ניהוליות תעשייתיות מבטאת התבטלות מיותרת: "ניהול חינוכי לא דומה לניהול מפעל. במפעל, כשקו ייצור מסוים או פעילות מסוימת של עסק לא רווחיים, סוגרים אותם. את הפריבילגיה הזאת אין למערכת החינוך. יש כמה כלים משותפים, שאין סיבה שמערכת החינוך לא תדע אותם ותשתמש בהם, אבל הם חלקיים מאוד בפיתוח מנהלי בתי-ספר. התפישה שעם מנהל בית-ספר יוצמד למנהל תעשייה הבעיות יפטרו היא ראייה מצומצמת".

שלמה דושי, מנכ"ל עמותת שיתופים, המפעילה מרכז מנטורינג דומה למנהלי עמותות (ראו מסגרת), לעומת וינהבר, טוען לאינטרס דו-צדדי מובהק: "יש הרבה אנשים בתעשייה שרוצים לתרום לתחום החינוך למרות שלמדו הנהלת חשבונות, ניהול וכלכלה; והם יכולים לתרום את הידע הניהולי שלהם על-ידי עשיית מנטורינג. במערכת החינוך זה בולט עוד יותר, כי בית-ספר הוא מערכת כלכלית שצריכה להתנהל בצורה מקצועית לא רק בהיבט הפדגוגי החינוכי, אלא גם בניהול מערכות שהם לא בשפה היומיומית של בית-הספר".

את הספק לגבי היכולת של מנהלים בתעשייה לסייע דרמטית למנהלי בתי-ספר ניתן ליישב בדוגמת המנטורינג של גוריון מלצר ודוד סעדיה. "מנהל בחינוך פועל בסביבה אחרת מהתעשייה, האילוצים שלו גדולים יותר", מסביר דוד סעדיה, מנהל בית-הספר לבנים "שילה", שהוצמד לגוריון מלצר, לשעבר מנכ"ל תדיראן ויו"ר דירקטוריון חברת בזק. השיחות בין השניים התמקדו בניהול צוות, בתכנון תקציבי, ובשיווק בית-הספר. "בהחלט הותרמתי מהניסיון שלו בשנים קודמות", אומר סעדיה, "נכון שהיישום בין המערכות שונה, כי במערכת החינוך מנהל כבול לאילוצים שלא משאירים לו הרבה חופש פעולה, אבל גם בתוכם אפשר לפעול טוב יותר. כמו שאמר מלצר בכמה מקומות, 'ניהול זה ניהול זה ניהול ויש דברים שאפשר ליישם בשפה שלך'". *