גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ברחוב אבו-קישק, פינת כיכר העצמאות

אליהו בנימיני עמד לפני 54 שנה בחצר הענקית של אביו, במרכז רמת-השרון, וראה את אריסיו של השייח' נפרדים מאדמותיהם ומרהיטיהם. "נחזור בעוד כמה שבועות", הם אמרו, אבל הם לא חזרו לשום מקום. אין סיבה להתנצל על זה שניצחנו, אבל אין סיבה להשתמט מדיון בטרגדיה

למלים "הוא הכיר את הערבים" יצא במרוצת השנים שם רע. הן שימשו בדרך-כלל את משמיעיהן להצדקת עמדות פוליטיות קיצוניות: כל מי ש"מכיר את הערבים" יודע שאי-אפשר לתת בהם אמון. בארץ, הרבה לפני הקמת המדינה, התהווה והלך מעמד שלם של "מכירי ערבים". ל"מכירי הערבים" היו חברים ערבים רבים, הם ידעו את לשונם, הם ידעו את גינוניהם, הם הנחילו לעברית המודרנית את פתגמיהם - והם הגנו על כל שאר היישוב מפני בורותו. בפרפרזה על אברהם שלונסקי, הם היו "כחיץ לי ביני ובין עולם", או כזכוכית המפויחת במעמד ליקוי-חמה.

אין זאת אומרת שלא היה מה ללמוד מ"מכירי הערבים". לא פעם היה אפילו הרבה מה ללמוד. "מכירי הערבים" לא שנאו ערבים. לעתים קרובות, כבוד ותחושת קרבה עמדו ביסוד התעניינותם. ראשוני "השומר" התלבשו בבגדי ערבים, כי חשבו את הערבים לתושביה האותנטיים של הארץ; והמורה הגדול יצחק אפשטיין, שלימד במושבות הגליל, ניסה להנהיג עברית ב"הגייה גלילית" מיוחדת, שלא תהיה בה בי"ת רפה, כמנהג הערבים. אבל העומק האינטלקטואלי של "מכירי הערבים" פחת והלך במרוצת השנים, ואת מקום הפרספקטיבות ההיסטוריות והתובנות הפסיכולוגיות תפסו הכללות שטחיות.

בחודש שעבר מת ברמת-השרון אדם, שהיה באמת מ"מכירי הערבים" - ואף כי היה איש של הכללות גורפות, ולא תמיד התברך בסובלנות, הנה אשמה אחת מעולם לא היה אפשר לטפול עליו: שטחיות. באוקיינוס העמוק של ידיעותיו ושל ניסיון חייו היו מעט מאוד מים רדודים. שמו היה אליהו בנימיני, הוא היה חקלאי ואיש-ציבור, אבל הוא היה גם היסטוריון, פילוסוף ומורליסט. הוא שנא את השכתוב המסיבי של ההיסטוריה, שנעשה במקומותינו - בייחוד של ההיסטוריה היהודית, אבל גם של ההיסטוריה היהודית-ערבית.

אביו של בנימיני היה ממייסדי רמת-השרון, וראש המועצה הראשון שלה. היה לו בית-מידות עם חצר ענקית, "עשרים דונם", ברחוב אוסישקין בואך כיכר העצמאות. כשפרצה מלחמת העצמאות נאספו כל ערביי הסביבה בחצרו של אבא. "הבאנו להם אוטומובילים - ושילחנו אותם", נזכר בנימיני בשיחה, בערך חודש וחצי לפני מותו. הוא היה שרוי במצב-רוח זועף, והציניות המרה של זקנתו טשטשה הרבה מן האידיאליזם של נעוריו. בניגוד לאביו, שהיה איש דתי, ממתוני היישוב ("ציונים כלליים א'"), הבן היה מ"פועלי ציון שמאל", סיעה של מהפכנים שרצו לשלב את תיקון היהודים בתיקון העולם, ועשו ניסיון מעניין וטרגי למזג מרקסיזם וציונות. אחדים מהם סיימו את הניסיון הזה במחנות הכפייה של סטאלין.

האב והבן היו ביחסים טובים עם האיש, שעל אדמותיו יושבים רבים מתושבי מדינת ישראל. זה היה השייח' המהולל אבו קישק. "קרקעותיו", סיפר בנימיני, "השתרעו מכביש פתח-תקווהרמתיים ועד הים, עד הירקון, עד רעננה. רמת-השרון לבדה סיפחה 17 אלף דונם מאדמותיו". אבו-קישק לא רצה ללכת. אדרבא, הוא ואיכריו השאירו את רהיטיהם בחצר הענקית של הבנימינים. "הם הניחו שהם יחזרו כעבור כמה שבועות. במקומות אחרים בעטו בהם בתחת, למשל, בשייח' מוניס (הלוא-היא רמת-אביב של ימינו)".

בנימיני אמר כי אבו-קישק ואיכריו קיבלו פקודה מן הוועד הערבי העליון -פנות את בתיהם, עד שחילות-הפלישה הערביים יחזירו אותם לשם. מה מעניין היה הפרדוקס: הם התכוונו לחזור כמנצחים וככובשים; אבא בנימיני ידע שהוא יאבד במקרה כזה את כל רכושו - אבל הרהיטים חיכו לבעליהם.

אבו קישק מת ב-1954, עני וחסר-כול. "הרשו לו להישאר בלוד", נזכר בנימיני. "רק לו, לא לפלחים". הוא הספיק לבקר עוד פעם אחת אצל הבנימינים לפני מותו. הם נדהמו לראות את השינוי שחל בו בזמן כל-כך קצר. "מקודם הוא היה גוי גדול וחזק. עכשיו הוא היה רק שלד עצמות", אולי בגלל מחלת הסוכר, אולי מפני שלבו נשבר. הוא היה בסך-הכול בן 60 במותו. הוא השאיר אחריו בת, אבל לא השאיר אף פרוטה אחת למחייתה. בנימיני סיפר כי הבת הזו, "אחר-כך היתה באה אל ג'וש פלמון (מן הידועים שב'מכירי הערבים', י' ק'), וביקשה עזרה".

בנימיני לא התפעל מן המידה שבה יהודים ניסו להבין ערבים, עוד משחר הציונות. "בורוכוב היה מורה שלי", הוא אמר על הפילוסוף הגדול של הציונות המרקסיסטית. "ובורוכוב כתב בספרו 'טריטוריה וציון', שאוסישקין (ממנהיגי ההסתדרות הציונית ומן ה'אקטיביסטים' הגדולים של היישוב) אמר לו: הפלחים הערביים בארץ הם צאצאים של יהודי בית שני, וכשנגיע הנה עם תרבותנו, הם מיד יתבוללו בקרבנו".

בנימיני נשאר מרקסיסט ואינטרנציונליסט עד יום מותו. אבל הוא לא חשב שיש פתרון לסכסוך היהודי-ערבי. "הונאה עצמית", הוא אמר על תהליך אוסלו. "רבין, שהיכרתי היטב, פשוט נקלע למבוך".

הפסימיות של בנימיני היתה אולי בלתי-נמנעת, אצל איש שראה בעיניו כמעט את כל המאה ה-20. המאה הזו לא חיזקה אצלו את האמונה שיצר האדם טוב מנעוריו. בימיו האחרונים הוא ישב בדירתו הצנועה ברמת-השרון, עם רעייתו היפה ברכה, תיעד בשקדנות את חייו לטובת נכדיו ("עיתונים ועיתונאים לא מעניינים אותי", הוא חזר והטעים לעומתי ברוב חן), וכתב על אמונה ועל מטפיזיקה. בין דפי הגמרא לבין ספר יחזקאל, המרקסיסט הזקן התענה בשאלות על ביאת המשיח.

תהיתי השבוע מה היה אליהו בנימיני חושב אילו הספיק לקרוא (ב"הארץ", בידיעה של עקיבא אלדר) את פרטי ההסכם-שלא-הוסכם בין שרידי ממשלת אהוד ברק ובין הפלסטינים, בטאבה, בפברואר 2001. ארבעים אלף פלסטינים נועדו ליהנות מזכות השיבה, בתמורה לוויתור מלא של הפלסטינים על שיבתם של איזה ארבעה מיליון אחרים.

מה בדיוק צריך לחשוב על הקח-ותן הזה, שרקמו שלמה בן-עמי ויוסי ביילין ויוסי שריד (שליווה אותם לטאבה)?

רשע מה הוא אומר, מה לכם השוטים האלה, שלמשמע שמם בלבד יתמלאו הפיות שחוק עד סוף כל הימים. חכם מה הוא אומר, הבה נקווה שלעקיבא אלדר יהיו סקופים כאלה בקרבתזמנים גדולה יותר ליום הבחירות, כדי שמפלגת העבודה תקבל פחות מנדטים מן הרשימות הערביות. תם מה הוא אומר, אתם יודעים מה, אולי דווקא יש בזה משהו.

הרי ברור בהחלט כי זכות השיבה שרוצים הפלסטינים לא תינתן להם כל זמן שיש רוח-חיים באפה של ישראל. אבל גם ברור באותה מידה שישראלים ופלסטינים לא יוכלו לעולם לעבור לפרק הבא, אלא אם כן ינסו תחילה לסגור את הפרק של 1948. זה מסוכן, כפי שראינו בקמפ-דייוויד, אנשים עלולים לצאת בטריקת דלתות ובגלגול רימוני-יד. אבל אי-אפשר להימנע מן הסיכון.

ישראל אינה יכולה להציע שום נוסחת פשרה מתקבלת על הדעת. בוועידת הפיוס הכושלת בלוזאן, מיד אחרי מלחמת העצמאות, ישראל הביעה נכונות לחזור ולקלוט מאה אלף פליטים, שמינית אוכלוסייתם בזמן ההוא. עכשיו, 52 שנה אחר-כך, נציגיה המאוד-לא-מוסמכים הציעו לקלוט פחות מחצי המספר הזה, פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית הפלסטינים (לפי ההערכה האופטימלית של הפלסטינים עצמם).

זו לא פשרה. אז מה זה בכל-זאת? זה סמל. האם סמל חשוב? אולי.

אדוארד סעיד, האינטלקטואל הפלסטיני המזהיר והבלתי-נסבל, אמר פעם כי הוא רוצה לשמוע את ישראל מבקשת סליחה על 1948. אתם יודעים מה - הוא אמר (ואני מצטט מזיכרוני) - שלא תחזיר את הפליטים, שתגיד רק שהיא מצטערת שהיא גירשה אותם. סעיד מעולם לא דיבר בשם עמו, אלא אולי כאשר לקח את בנו לגבול לבנון, וידה אבנים בחיילי צה"ל. אבל ייתכן שבעניין הסליחה הוא דווקא כיוון לדעתם של רבים.

אומות אינן מבקשות סליחה בקלות. אמריקה לא התנצלה בפני האינדיאנים, או בפני השחורים; הבריטים עדיין חייבים סליחה בערך לחצי העולם; הספרדים - לשליש; הרוסים - לרבע; הצרפתים - לחמישית. אבל למזלם הטוב של העמים האלה, לבקשת הסליחה אצלם אין שום משמעויות קיומיות.

פסיכולוגים, כשהם מטפלים בנפגעי טראומה, מדברים על הצורך ב"סגירה", מה שקוראים באנגלית closure. אין זה מספיק שטראומה מגיע אל קצה. כדי שהנפגע יתאושש, צריך לסחוט ממנו כל טיפה של כאב, של כעס, של עצב. טראומה צריכה הכרה ותיחום לפני שאפשר להתרפא ממנה. טראומה גם צריכה לא פעם הכרה מצד מי שגרמו אותה, או מצד מי שצפו בה.

כמובן, שטות תהיה להעמיד פנים שאפשר להניח את המזרח התיכון על ספתו של פסיכותראפיסט, ולרפא אותו באמצעות נסיוב אחד בריא של "גשטאלט". אבל לפעמים לא כל-כך רע לשאול רעיונות מעולם התרפיה, לפחות באותו מובן שתרפיה מחייבת אמפתיה, ואמפתיה היא מצרך כל-כך נדיר במקומותינו.

אמפתיה מחייבת ישראלים להכיר באחריותם לטרגדיה הפלסטינית. לא יועיל שום נפנוף במסמכים היסטוריים, לא יועילו שום קריאות-שבר. ולא, אני לא אתבייש לי שאני אומר את זה. אחריותה של ישראל היא אחריות מוסרית ופוליטית, גם אם אפשר להוכיח שלפחות חלק מן הפליטים - כמו אבו-קישק ואנשיו - התכוונו לחזור בתרועת מנצחים.

אמפתיה כלפיהם אינה מחייבת הצטדקות. ב-1948 הברירה אומנם היתה בין תבוסתם ובין תבוסתנו. התנצלות על הטרגדיה שלהם אינה התנצלות על ניצחונה של ישראל - דווקא טוב מאוד שניצחנו. היא התנצלות על הכאב האנושי שהניצחון הזה גרם. "ומה אתה חושב הם היו עושים לנו" אינה תשובה של בני-תרבות, מפני שכרוכה בה ההנחה של נצחיות הסכסוך, במעגל בלתי-נסגר של נקמות-דם.

אי-אפשר להניב פשרות היסטוריות כגנבים בלילה. אבל אפשר וצריך להעמיד אותן לדיון ציבורי. אקט סמלי של הכרה בטרגדיה הפלסטינית הוא אולי תנאי ולא יעבור להתקדמות לפיוס היסטורי.

התהליך מוכרח להתחיל במחווה היסטורית של צער ושל חמלה. כשלעצמי, אני חושב שבחלק הסמלי של התהליך אפשר לעשות הרבה. למשל, להחזיר שמות ערביים לכל מיני מקומות בארץ (כמו, למשל, ליערות הקרן הקיימת, הקרויים כיום על-שם ארצות באמריקה הלטינית, אף-על-פי שהם מכסים כפרים ערביים חרבים). הם אינם מוכרחים להחליף שמות יהודיים, אבל הם יכולים להתקיים לצדם.

מנחם אוסישקין חשב שכל ערביי הארץ יתייהדו. לאות תודה על עומק חזונו, מועצת רמת-השרון יכולה אולי לקרוא את רחוב אוסישקין על-שם השייח' הטוב אבו-קישק. אפשר אולי לקרוא לו רחוב השייח' אוסישקין, או רחוב מנחם אבו-קישק, או סתם רחוב אוסישקין בעברית ושדרות אבו-קישק בערבית.

אין צורך לפחוד מפני העבר. ישראלים צריכים להיגמל מן ההנחה שהצדק איתם תמיד וללא תנאי; הם צריכים להיגמל מן הפחד שהכרה בקצת אי-צדק תשמוט את כל הקרקע מתחת לרגליהם. חיי אדם אינם עניין של הכול-או-לא-כלום. אפשר להיות צודקים, מבלי להיות צודקים תמיד וללא תנאי. אפשר לפעמים להרכין את הראש גם לנוכח ייסוריו של עם אחר.

בעיקר, צריך להתחיל דינמיקה חדשה. איש אינו יודע איך, אבל לפעמים סמלים עוזרים, ועוזרת גם קצת ענווה.

עוד כתבות

אלי בז'רנו, מנכ''ל ומייסד בורסת הקריפטו Bit2C / צילום: ביטוסי בעמ

"כולם מסביב אמרו לי 'הביטקוין מת, אתה מבזבז את הזמן שלך'. אבל מי שצחק עלינו בעבר, היום רוצה להצטרף"

אלי בז'רנו, מנכ"ל ומייסד בורסת הקריפטו Bit2C, ראשון לציון ● בן 42, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בחולון ● החברה מעסיקה 15 עובדים ● "כשהתחלנו הצעתי לעורך הדין שלנו לקחת שכר-טרחה בביטקוין. היום הוא אומר שאם היה מסכים, היום הוא לא היה צריך לעבוד יותר" ● גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז  

ניצן הורביץ / צילום: אורון בן חקון

הבידוד בישראל מתקצר ל-5 ימים. ומה קורה בעולם?

ראש הממשלה בנט ושר הבריאות הורוביץ החליטו לקצר את הבידוד למאומתים משבעה ימים לחמישה ● גם בעוד מדינות בעולם מקצרים את הבידוד, בגלל החשש למשק ולמערכות הבריאות

יהונתן כהן ויוסי לוי / צילום: יח''צ אינפין קפיטל

בחצי שנה: החתם יונתן כהן יצר לעצמו תשואה של 100% על רכישת השליטה בגיבוי אחזקות

כהן חולש על מניות חברת המימון החוץ-בנקאי, שאותן רכש מהאחים פרדו בדיסקאונט של כ-30% על מחיר השוק, בשווי נוכחי של כ-110 מיליון שקל ● והוא לא החתם היחיד שהרחיב בתקופה האחרונה את עסקיו בשוק ההון

פרופ' אמנון שעשוע, מנכ''ל מובילאיי, בתערוכת CES / צילום: אינטל

הדרך להנפקה עוברת בתערוכה: כך מנסה מובילאיי לשכנע שהיא שווה עשרות מיליארדים

תערוכת CES הייתה תחנה חשובה בדרכה של החברה להנפקה הגדולה ביותר בתולדות ההייטק הישראלי ● כיצד מתכוונת מובילאיי לשכנע קרנות ענק ובתי השקעות שהיא שווה פי עשרה מאשר בהנפקה הקודמת? ● ומדוע זה מאיים עבור הרבה חברות אוטוטק צעירות?

מוכרי הדירות שמשנים את המחיר במהלך המו''מ / איור: גיל ג'יבלי

זו כבר תופעה: העסקה כמעט נחתמה, ואז המוכרים מודיעים - הדירה התייקרה במאות אלפי שקלים

הסחרור במחירים גורם למוכרי הדירות לנסות להעלות מחירים גם תוך כדי המשא-ומתן וגם אם כבר סגרו עם הקונים על סכום לעסקה ● איך זה נראה מהצד של הקונים, ומה אומר החוק

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, במוסקבה, החודש / צילום: Associated Press

שפל ביחסים הבינלאומיים: צעדי פוטין מערערים את השכנות האירופיות של רוסיה

ארה"ב מנסה לשכנע את בנות בריתה באירופה ללכת בעקבות הגישה המדינית שלה, אלא שלפחות לגבי חלקן וושינגטון עלולה לגלות שקשה לשכנע אותן ● ומעל הכל מרחפת התלות האנרגטית של אירופה ברוסיה, ממנה היא מקבלת שליש מהגז שלה

שלמה אליהו, בעל השליטה במגדל / צילום: תמר מצפי

פינוי הבמה או מהלך טקטי: מה עומד מאחורי פרישת אליהו מתפקיד יו"ר מגדל

בעל השליטה במגדל, שיחגוג השבוע 86, החליט לפנות את תפקיד יו"ר דירקטוריון החברה האם, מגדל אחזקות, וצפוי להיות מוחלף על ידי שופט העליון בדימוס חנן מלצר • השאלה: האם הוויתור על התפקיד יסלול את דרכו חזרה למעורבות ישירה בחברת הביטוח

ח''כ אפרת רייטן / צילום: שלומי אמסלם

בשורה לעסקים? חוק ימי בידוד לעצמאים עבר בקריאה ראשונה

יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ אפרת רייטן, מקיימת כבר מאחורי הקלעים שיחות עם שר האוצר אביגדור ליברמן ועם אגף תקציבים כדי להרחיב את התשלום עבור ימי הבידוד לימים נוספים וכן כדי להעלות את גובה התשלום

הנשיא ביידן והסגנית האריס באטלנטה, בשבוע שעבר / צילום: Associated Press, Patrick Semansky

מדמם פופולריות ומפסיד בכלכלה: השנה שג'ו ביידן היה מעדיף לשכוח

בימים האחרונים של שנתו הראשונה בבית הלבן, נשיא ארה"ב סופג סדרה מדהימה של מכות והשפלות, המקרבות את נשיאותו אל סוף האפקטיביות שלה ● פרשן אוהד מתאר את ביידן כנוסע "פול גז בניוטרל"; פרשן עוין קורא לקמלה האריס לתפוס יוזמה ● הגיע הזמן לעשות ריסטארט, אבל מאיפה ולאן ועם מי?

אבנר מימון, ESET ישראל / צילום: מושיק ברין

בעלי ESET ישראל, רונן מואס, מסיים את תפקידו כמנכ"ל החברה. זה המחליף

חברת ההפצה קומסקיור, הנציגה והמפיצה של ESET בישראל, יצרנית האנטי וירוס Nod32 ו-ESET Internet Security - מחליפה את העומד בראשה אחרי שנים ● אבנר מימון נכנס לתפקיד עם ניסיון מחברות כמו אסם, יישום וחברת קאבאו ● "נתמקד בהרחבה של ערכי הליבה", אמר בתגובה על המינוי החדש

קנצלר אוסטריה, קרל ניהאמר / צילום: Associated Press, Michael Gruber

אוסטריה הציגה חוק לחובת חיסון נגד קורונה; קנס של 3,600 אירו למסרבים

לפי הצעת החוק, כל מי שמבוגר מגיל 18 יהיה מחויב להתחסן, כאשר נשים בהריון ומי שאינם יכולים להתחסן מסיבות רפואיות יוחרגו מהחובה ● אוסטריה היא המדינה הראשונה באירופה הנוקטת צעד זה, על רקע מיעוט גדול יחסית של מתנגדי חיסונים במדינה

אבו דאבי / צילום: Reuters, Ahmed Jadallah

איחוד האמירויות: שלושה הרוגים במתקפה באבו דאבי

מדובר במתקפה של המורדים החות'ים מתימן, שפועלים בגיבוי איראני ● במתקפה נורו טילים על שדה התעופה של אבו דאבי וכן על מתקנים של תעשיית הדלק ● המתקפה מפתיעה מעט שכן חיילי האמירויות כבר לא משתתפים בלחימה נגד החות'ים בתימן וההערכה היא כי איראן משגרת מסר מאיים לכל מדינות האזור

מטוס ארקיע / צילום: תמר מצפי

בית הדין לעבודה נגד טייסי ארקיע שסירבו להטיס בדיקות אנטיגן מדרום קוריאה

ביה"ד לעבודה הוציא צו מניעה המורה לוועד טייסי ארקיע להשתבץ ל-6 טיסות מטען שאמורות להמריא לסיאול כדי להביא לארץ ערכות של בדיקות קורונה ● העובדים טענו כי אינם נוקטים עיצומים, אך ביה"ד קבע כי מדובר בפעולה קיבוצית מתואמת

פרנקפורט, גרמניה / צילום: Shutterstock

ירידות קלות בקריפטו, נעילה ירוקה בבורסות אירופה; יוניליוור צנחה 7%

דאקס עלה ב-0.3%, פוטסי הוסיף 0.9% וקאק התקדם 0.8% ● היום לא יתקיים מסחר בניו יורק לרגל יום מרטין לות'ר קינג ● יוניליוור צנחה לאחר שחברת הפארמה GSK דחתה את הצעתה לרכישת חטיבת הבריאות הצרכנית שלה בתמורה ל-50 מיליארד פאונד ● הכלכלה בסין התרחבה ב-8.1% בשנת 2021, לעומת צפי כלכלנים לצמיחה של 8.4%

מליאת הכנסת, 15.12 / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

אושרה הקמת ועדת משנה לנגישות עירונית בראשות חברת הכנסת שירלי פינטו

הוועדה תעסוק בהנגשה ובהצעות חוק בנושא הנגשה בכלל תחומי החיים לבעלי מוגבלויות ● מנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2019 עולה כי 17% מהאוכלוסייה בישראל הם אנשים עם מוגבלויות

אייל מליס, מנכ''ל קבוצת תנובה / צילום: רפי קוץ

תנובה שוכרת את שירותי חברת הלובינג של פורשות פוליסי

חברת תנובה (בשר) הצטרפה בסוף השבוע האחרון כלקוחה לחברת "נהלה ייעוץ ואסטרטגיה", שהקימו פורשות פוליסי עידית שבתאי סידיס, עדן קנובסקי ודפנה פביאן. תנובה הייתה מיוצגת על ידי פוליסי עד שהחברה נסגרה בדצמבר האחרון ● חברת שמיר אופטיקה חתמה על מיזם משותף עם מעבדת האופטיקה השבדית אופטילקס (Optileks) ● אירועים ומינויים

לשכת התעסוקה בת''א. להעניק אבטלה לתקופה מוגבלת / צילום: שירות תעסוקה

לפני השפעת האומיקרון: שיעור האבטלה בדצמבר 2021 ירד ל-4.1%

שיעור האבטלה הרחב בסיכום הרבעון הרביעי אשתקד: 6.5% - טוב יותר מהתחזיות של בנק ישראל לרבעון האחרון של 2021

אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות

המחיר האישי כבד, אבל הסדר הטיעון עם נתניהו נחוץ למדינת ישראל

האם הסדר הטיעון הנרקם טוב לבנימין נתניהו, ועד כמה הוא טוב ליועמ"ש אביחי מנדלבליט? ● איש לא ימחא למנדלבליט כפיים על ההסדר - לא אלה ששבו לכנותו "היועץ המשפחתי", ולא חסידי נתניהו שלעולם לא יסלחו לו על שלשיטתם הפיל והשפיל את ראש הממשלה שלהם ● אבל למדינת ישראל - ההסדר טוב, ואפילו מאוד

טראוויס קלניק, מייסד אובר, אדם נוימן, מייסד wework, אליזבת הולמס, מייסדת ת'ראנוס, ג'יימס מונסיס, ממייסדי ג'ול / צילום: שאטרסטוק,  AP-Susan Walsh, מתוך ויקיפדיה Heisenberg Media

"חדי הקרן צברו כוח רב מדי, צריך לרסן אותם": חוקרים מישראל ומארה"ב קוראים למהפכה

כוחם של חדי הקרן בשוק גדל בקצב מסחרר, בעוד שנתוני הביצועים מוסתרים מהציבור ● ניסיון השנים האחרונות מראה שחוסר השקיפות עשוי להוביל למהלכים פסולים עד כדי מעשי הונאה של ממש ● עם ריבוי הסקנדלים, החוקרים קוראים לשים קץ להתנהלות החשאית ולהחיל את כללי השקיפות על החברות

בני גנץ נואם במליאה, הערב / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

למרות תמיכת רע"ם: חוק הגיוס נפל

54 בעד, 54 נגד: חוק הגיוס נפל בקריאה ראשונה, לאחר שח"כ ג'ידא רינאווי זועבי ממרצ הצביעה נגדו ונגד המשמעת הקואליציונית ● לפי החוק, יעודכנו יעדי הגיוס בקרב החברה החרדית ויוצב יעד עלייה שנתי והגדרת השלכות כלכליות במקרה של אי עמידה בו ● ביום רביעי הקרוב הקואליציה תניח את הצעת חוק הגיוס מחדש עם בקשה לפטור מחובת הנחה