גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ברחוב אבו-קישק, פינת כיכר העצמאות

אליהו בנימיני עמד לפני 54 שנה בחצר הענקית של אביו, במרכז רמת-השרון, וראה את אריסיו של השייח' נפרדים מאדמותיהם ומרהיטיהם. "נחזור בעוד כמה שבועות", הם אמרו, אבל הם לא חזרו לשום מקום. אין סיבה להתנצל על זה שניצחנו, אבל אין סיבה להשתמט מדיון בטרגדיה

למלים "הוא הכיר את הערבים" יצא במרוצת השנים שם רע. הן שימשו בדרך-כלל את משמיעיהן להצדקת עמדות פוליטיות קיצוניות: כל מי ש"מכיר את הערבים" יודע שאי-אפשר לתת בהם אמון. בארץ, הרבה לפני הקמת המדינה, התהווה והלך מעמד שלם של "מכירי ערבים". ל"מכירי הערבים" היו חברים ערבים רבים, הם ידעו את לשונם, הם ידעו את גינוניהם, הם הנחילו לעברית המודרנית את פתגמיהם - והם הגנו על כל שאר היישוב מפני בורותו. בפרפרזה על אברהם שלונסקי, הם היו "כחיץ לי ביני ובין עולם", או כזכוכית המפויחת במעמד ליקוי-חמה.

אין זאת אומרת שלא היה מה ללמוד מ"מכירי הערבים". לא פעם היה אפילו הרבה מה ללמוד. "מכירי הערבים" לא שנאו ערבים. לעתים קרובות, כבוד ותחושת קרבה עמדו ביסוד התעניינותם. ראשוני "השומר" התלבשו בבגדי ערבים, כי חשבו את הערבים לתושביה האותנטיים של הארץ; והמורה הגדול יצחק אפשטיין, שלימד במושבות הגליל, ניסה להנהיג עברית ב"הגייה גלילית" מיוחדת, שלא תהיה בה בי"ת רפה, כמנהג הערבים. אבל העומק האינטלקטואלי של "מכירי הערבים" פחת והלך במרוצת השנים, ואת מקום הפרספקטיבות ההיסטוריות והתובנות הפסיכולוגיות תפסו הכללות שטחיות.

בחודש שעבר מת ברמת-השרון אדם, שהיה באמת מ"מכירי הערבים" - ואף כי היה איש של הכללות גורפות, ולא תמיד התברך בסובלנות, הנה אשמה אחת מעולם לא היה אפשר לטפול עליו: שטחיות. באוקיינוס העמוק של ידיעותיו ושל ניסיון חייו היו מעט מאוד מים רדודים. שמו היה אליהו בנימיני, הוא היה חקלאי ואיש-ציבור, אבל הוא היה גם היסטוריון, פילוסוף ומורליסט. הוא שנא את השכתוב המסיבי של ההיסטוריה, שנעשה במקומותינו - בייחוד של ההיסטוריה היהודית, אבל גם של ההיסטוריה היהודית-ערבית.

אביו של בנימיני היה ממייסדי רמת-השרון, וראש המועצה הראשון שלה. היה לו בית-מידות עם חצר ענקית, "עשרים דונם", ברחוב אוסישקין בואך כיכר העצמאות. כשפרצה מלחמת העצמאות נאספו כל ערביי הסביבה בחצרו של אבא. "הבאנו להם אוטומובילים - ושילחנו אותם", נזכר בנימיני בשיחה, בערך חודש וחצי לפני מותו. הוא היה שרוי במצב-רוח זועף, והציניות המרה של זקנתו טשטשה הרבה מן האידיאליזם של נעוריו. בניגוד לאביו, שהיה איש דתי, ממתוני היישוב ("ציונים כלליים א'"), הבן היה מ"פועלי ציון שמאל", סיעה של מהפכנים שרצו לשלב את תיקון היהודים בתיקון העולם, ועשו ניסיון מעניין וטרגי למזג מרקסיזם וציונות. אחדים מהם סיימו את הניסיון הזה במחנות הכפייה של סטאלין.

האב והבן היו ביחסים טובים עם האיש, שעל אדמותיו יושבים רבים מתושבי מדינת ישראל. זה היה השייח' המהולל אבו קישק. "קרקעותיו", סיפר בנימיני, "השתרעו מכביש פתח-תקווהרמתיים ועד הים, עד הירקון, עד רעננה. רמת-השרון לבדה סיפחה 17 אלף דונם מאדמותיו". אבו-קישק לא רצה ללכת. אדרבא, הוא ואיכריו השאירו את רהיטיהם בחצר הענקית של הבנימינים. "הם הניחו שהם יחזרו כעבור כמה שבועות. במקומות אחרים בעטו בהם בתחת, למשל, בשייח' מוניס (הלוא-היא רמת-אביב של ימינו)".

בנימיני אמר כי אבו-קישק ואיכריו קיבלו פקודה מן הוועד הערבי העליון -פנות את בתיהם, עד שחילות-הפלישה הערביים יחזירו אותם לשם. מה מעניין היה הפרדוקס: הם התכוונו לחזור כמנצחים וככובשים; אבא בנימיני ידע שהוא יאבד במקרה כזה את כל רכושו - אבל הרהיטים חיכו לבעליהם.

אבו קישק מת ב-1954, עני וחסר-כול. "הרשו לו להישאר בלוד", נזכר בנימיני. "רק לו, לא לפלחים". הוא הספיק לבקר עוד פעם אחת אצל הבנימינים לפני מותו. הם נדהמו לראות את השינוי שחל בו בזמן כל-כך קצר. "מקודם הוא היה גוי גדול וחזק. עכשיו הוא היה רק שלד עצמות", אולי בגלל מחלת הסוכר, אולי מפני שלבו נשבר. הוא היה בסך-הכול בן 60 במותו. הוא השאיר אחריו בת, אבל לא השאיר אף פרוטה אחת למחייתה. בנימיני סיפר כי הבת הזו, "אחר-כך היתה באה אל ג'וש פלמון (מן הידועים שב'מכירי הערבים', י' ק'), וביקשה עזרה".

בנימיני לא התפעל מן המידה שבה יהודים ניסו להבין ערבים, עוד משחר הציונות. "בורוכוב היה מורה שלי", הוא אמר על הפילוסוף הגדול של הציונות המרקסיסטית. "ובורוכוב כתב בספרו 'טריטוריה וציון', שאוסישקין (ממנהיגי ההסתדרות הציונית ומן ה'אקטיביסטים' הגדולים של היישוב) אמר לו: הפלחים הערביים בארץ הם צאצאים של יהודי בית שני, וכשנגיע הנה עם תרבותנו, הם מיד יתבוללו בקרבנו".

בנימיני נשאר מרקסיסט ואינטרנציונליסט עד יום מותו. אבל הוא לא חשב שיש פתרון לסכסוך היהודי-ערבי. "הונאה עצמית", הוא אמר על תהליך אוסלו. "רבין, שהיכרתי היטב, פשוט נקלע למבוך".

הפסימיות של בנימיני היתה אולי בלתי-נמנעת, אצל איש שראה בעיניו כמעט את כל המאה ה-20. המאה הזו לא חיזקה אצלו את האמונה שיצר האדם טוב מנעוריו. בימיו האחרונים הוא ישב בדירתו הצנועה ברמת-השרון, עם רעייתו היפה ברכה, תיעד בשקדנות את חייו לטובת נכדיו ("עיתונים ועיתונאים לא מעניינים אותי", הוא חזר והטעים לעומתי ברוב חן), וכתב על אמונה ועל מטפיזיקה. בין דפי הגמרא לבין ספר יחזקאל, המרקסיסט הזקן התענה בשאלות על ביאת המשיח.

תהיתי השבוע מה היה אליהו בנימיני חושב אילו הספיק לקרוא (ב"הארץ", בידיעה של עקיבא אלדר) את פרטי ההסכם-שלא-הוסכם בין שרידי ממשלת אהוד ברק ובין הפלסטינים, בטאבה, בפברואר 2001. ארבעים אלף פלסטינים נועדו ליהנות מזכות השיבה, בתמורה לוויתור מלא של הפלסטינים על שיבתם של איזה ארבעה מיליון אחרים.

מה בדיוק צריך לחשוב על הקח-ותן הזה, שרקמו שלמה בן-עמי ויוסי ביילין ויוסי שריד (שליווה אותם לטאבה)?

רשע מה הוא אומר, מה לכם השוטים האלה, שלמשמע שמם בלבד יתמלאו הפיות שחוק עד סוף כל הימים. חכם מה הוא אומר, הבה נקווה שלעקיבא אלדר יהיו סקופים כאלה בקרבתזמנים גדולה יותר ליום הבחירות, כדי שמפלגת העבודה תקבל פחות מנדטים מן הרשימות הערביות. תם מה הוא אומר, אתם יודעים מה, אולי דווקא יש בזה משהו.

הרי ברור בהחלט כי זכות השיבה שרוצים הפלסטינים לא תינתן להם כל זמן שיש רוח-חיים באפה של ישראל. אבל גם ברור באותה מידה שישראלים ופלסטינים לא יוכלו לעולם לעבור לפרק הבא, אלא אם כן ינסו תחילה לסגור את הפרק של 1948. זה מסוכן, כפי שראינו בקמפ-דייוויד, אנשים עלולים לצאת בטריקת דלתות ובגלגול רימוני-יד. אבל אי-אפשר להימנע מן הסיכון.

ישראל אינה יכולה להציע שום נוסחת פשרה מתקבלת על הדעת. בוועידת הפיוס הכושלת בלוזאן, מיד אחרי מלחמת העצמאות, ישראל הביעה נכונות לחזור ולקלוט מאה אלף פליטים, שמינית אוכלוסייתם בזמן ההוא. עכשיו, 52 שנה אחר-כך, נציגיה המאוד-לא-מוסמכים הציעו לקלוט פחות מחצי המספר הזה, פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית הפלסטינים (לפי ההערכה האופטימלית של הפלסטינים עצמם).

זו לא פשרה. אז מה זה בכל-זאת? זה סמל. האם סמל חשוב? אולי.

אדוארד סעיד, האינטלקטואל הפלסטיני המזהיר והבלתי-נסבל, אמר פעם כי הוא רוצה לשמוע את ישראל מבקשת סליחה על 1948. אתם יודעים מה - הוא אמר (ואני מצטט מזיכרוני) - שלא תחזיר את הפליטים, שתגיד רק שהיא מצטערת שהיא גירשה אותם. סעיד מעולם לא דיבר בשם עמו, אלא אולי כאשר לקח את בנו לגבול לבנון, וידה אבנים בחיילי צה"ל. אבל ייתכן שבעניין הסליחה הוא דווקא כיוון לדעתם של רבים.

אומות אינן מבקשות סליחה בקלות. אמריקה לא התנצלה בפני האינדיאנים, או בפני השחורים; הבריטים עדיין חייבים סליחה בערך לחצי העולם; הספרדים - לשליש; הרוסים - לרבע; הצרפתים - לחמישית. אבל למזלם הטוב של העמים האלה, לבקשת הסליחה אצלם אין שום משמעויות קיומיות.

פסיכולוגים, כשהם מטפלים בנפגעי טראומה, מדברים על הצורך ב"סגירה", מה שקוראים באנגלית closure. אין זה מספיק שטראומה מגיע אל קצה. כדי שהנפגע יתאושש, צריך לסחוט ממנו כל טיפה של כאב, של כעס, של עצב. טראומה צריכה הכרה ותיחום לפני שאפשר להתרפא ממנה. טראומה גם צריכה לא פעם הכרה מצד מי שגרמו אותה, או מצד מי שצפו בה.

כמובן, שטות תהיה להעמיד פנים שאפשר להניח את המזרח התיכון על ספתו של פסיכותראפיסט, ולרפא אותו באמצעות נסיוב אחד בריא של "גשטאלט". אבל לפעמים לא כל-כך רע לשאול רעיונות מעולם התרפיה, לפחות באותו מובן שתרפיה מחייבת אמפתיה, ואמפתיה היא מצרך כל-כך נדיר במקומותינו.

אמפתיה מחייבת ישראלים להכיר באחריותם לטרגדיה הפלסטינית. לא יועיל שום נפנוף במסמכים היסטוריים, לא יועילו שום קריאות-שבר. ולא, אני לא אתבייש לי שאני אומר את זה. אחריותה של ישראל היא אחריות מוסרית ופוליטית, גם אם אפשר להוכיח שלפחות חלק מן הפליטים - כמו אבו-קישק ואנשיו - התכוונו לחזור בתרועת מנצחים.

אמפתיה כלפיהם אינה מחייבת הצטדקות. ב-1948 הברירה אומנם היתה בין תבוסתם ובין תבוסתנו. התנצלות על הטרגדיה שלהם אינה התנצלות על ניצחונה של ישראל - דווקא טוב מאוד שניצחנו. היא התנצלות על הכאב האנושי שהניצחון הזה גרם. "ומה אתה חושב הם היו עושים לנו" אינה תשובה של בני-תרבות, מפני שכרוכה בה ההנחה של נצחיות הסכסוך, במעגל בלתי-נסגר של נקמות-דם.

אי-אפשר להניב פשרות היסטוריות כגנבים בלילה. אבל אפשר וצריך להעמיד אותן לדיון ציבורי. אקט סמלי של הכרה בטרגדיה הפלסטינית הוא אולי תנאי ולא יעבור להתקדמות לפיוס היסטורי.

התהליך מוכרח להתחיל במחווה היסטורית של צער ושל חמלה. כשלעצמי, אני חושב שבחלק הסמלי של התהליך אפשר לעשות הרבה. למשל, להחזיר שמות ערביים לכל מיני מקומות בארץ (כמו, למשל, ליערות הקרן הקיימת, הקרויים כיום על-שם ארצות באמריקה הלטינית, אף-על-פי שהם מכסים כפרים ערביים חרבים). הם אינם מוכרחים להחליף שמות יהודיים, אבל הם יכולים להתקיים לצדם.

מנחם אוסישקין חשב שכל ערביי הארץ יתייהדו. לאות תודה על עומק חזונו, מועצת רמת-השרון יכולה אולי לקרוא את רחוב אוסישקין על-שם השייח' הטוב אבו-קישק. אפשר אולי לקרוא לו רחוב השייח' אוסישקין, או רחוב מנחם אבו-קישק, או סתם רחוב אוסישקין בעברית ושדרות אבו-קישק בערבית.

אין צורך לפחוד מפני העבר. ישראלים צריכים להיגמל מן ההנחה שהצדק איתם תמיד וללא תנאי; הם צריכים להיגמל מן הפחד שהכרה בקצת אי-צדק תשמוט את כל הקרקע מתחת לרגליהם. חיי אדם אינם עניין של הכול-או-לא-כלום. אפשר להיות צודקים, מבלי להיות צודקים תמיד וללא תנאי. אפשר לפעמים להרכין את הראש גם לנוכח ייסוריו של עם אחר.

בעיקר, צריך להתחיל דינמיקה חדשה. איש אינו יודע איך, אבל לפעמים סמלים עוזרים, ועוזרת גם קצת ענווה.

עוד כתבות

אובך באילת / צילום: רשות שדות התעופה

שיא צריכת חשמל בימי שישי נשבר היום בצהריים

אחרי שבקיץ נשבר השיא לקיץ (12,921 מגה וואט) ובחורף נשבר השיא עד כה, היום בצהריים נשבר שיא הצריכה לחודש מאי ושיא הצריכה לימי שישי בכלל - צריכת החשמל הגיעה ל-12,036 מגה-וואט

שריפות ענק בכפר אוריה, גיזו, ויער הנשיא

גל השריפות: לאור מאמצי כוחות הכיבוי - רוב מוקדי האש תחת שליטה

מטוסי כיבוי ולוחמים עדיין פועלים להשתלט על שריפות ביישובים טלכיד שבבקעת הירדן ופדואל שבשומרון ● שלושה בני אדם נעצרו בחשד להצתות באזור ירושלים ● תושבי יכיני שבשער הנגב פונו מבתיהם עקב אש שפרצה מבלון תבערה

ביטקוין / צילום: רויטרס

מה מזניק את שוק הקריפטו? הביטקוין שוב עולה

שער הביטקוין טיפס השבוע ביותר מ-13%, לאחר שרק לפני 8 ימים רשם שיא של יותר מ-9 חודשים, כשזינק מעל ל-8,300 דולר ● בראיון למגזין האמריקאי ״פורצ׳ן״ הסביר השבוע אחד המשקיעים הבולטים בתחום המטבעות הדיגיטליים כי אפשר לראות מתאם בין עלייה במחיר הביטקוין לבין המשבר בשיחות הסחר בין ארה״ב לסין

קרייזלר פסיפיקה / צילום: יחצ

בית על גלגלים: המיניוואן של קרייזלר מותאם בעיקר למציאות האמריקאית

המיניוואן המסוגנן של קרייזלר מתאים במיוחד למשפחות גדולות ופעילות שמחפשות שפע של מרחב ● הוא מציע הרבה אבזור וטכנולוגיה ונוחות נסיעה טובה, אבל ממדיו וצריכת הדלק שלו מותאמים יותר למציאות האמריקאית ופחות לכבישים עירוניים וצרים

ספינת המגן הראשונה מסוג סער 6, ״אח״י מגן״ / צילום: דובר צה"ל

בצל פרשת הצוללות: הושקה ספינת המגן סער 6 בגרמניה

את קיום הטקס המתוכנן בגרמניה חשף "גלובס" בשבוע ● דובר צה"ל: "לספינות הסער 6 אמצעים ויכולות שוברי שוויון באמצעותן יוכלו הספינות לתמוך במאמץ מבצעי התקפי במסגרת ההגנה המרחבית"

בנימין נתניהו בקלפי / צילום: חיים צח-לעמ"

כשבג"ץ משבש את עבודת הממשלה, פסקת ההתגברות הכרחית

פסקת ההתגברות היא "קץ הדמוקרטיה"? ממש לא ● השיח הציבורי מתמקד בחוקים שנפסלו, אבל בג"ץ משבש לא פעם את עבודת הממשלה, בין היתר גם בהחלטות כלכליות ● פרשנות

פנינה דבורין /  צילום: כפיר זיו

פנינה דבורין: "קץ הדמוקרטיה? החזון הזה בא מאנשים שמגזימים בכל דבר"

אחרי שהייתה עורכת דין בולטת בפרקליטות ובמגזר הפרטי, מנחת שעשועון טלוויזיה וחברה בדירקטוריונים גדולים, פנינה דבורין מגיעה לראשונה גם אל בימת התיאטרון • "כשהבמאי הציע לי את התפקיד, אמרתי לו מיד - אל תמשיך, אני באה"

פרופ' סנג'איי סוברהמניאם ופרופ' קנת' פומרנץ / צילום: ענבל מרמרי, Shutterstock

ההיסטוריה לא כמו שלימדו אותנו: הכירו את החוקרים שקוראים אחרת את אירועי העבר

זה רק מקרה שמהפכת הקיטור התרחשה במערב, וההתעשרות האירופית בכלל התאפשרה הודות לסין ● פרופ' קנת' פומרנץ ופרופ' סנג'איי סוברהמניאם, זוכי פרס דן דוד לשנת 2019, מבקשים לספר את ההיסטוריה מזווית אחרת, וטוענים שמה שחשבנו על חלוקת העושר, הטכנולוגיה וההשפעה בעולם פשוט לא נכון

מאזדה CX3 / צילום: יחצ

הג'יפון המחודש של מאזדה CX3 נאה אך לא נועז מספיק

הג'יפון המחודש של מאזדה ממשיך להיות נאה, איכותי ומהנה לנהיגה אבל החידושים מינוריים והמתחרים יותר אגרסיביים ● מנגד, החומרה והתוכנה המוגבלות יחסית של מערכת המולטימדיה מתקשה לישר קו עם מערכות הקישוריות המחוכמות

איימן עודה/ צילום: רפי קוץ

על נבחר הציבור שהודר מהפגנה כדי לא להפחיד מצביעי ימין

בימים האחרונים התנהלו מאבקי כוח בין בכירים ב"כחול לבן" על רשימת הדוברים שינאמו הערב בהפגנה נגד חוק החסינות ופסגת ההתגברות ● ח"כ איימן עודה, שבהתחלה הוזמן לנאום בעצרת, קיבל בהמשך השבוע ביטול בשל "מחסור במקום" ברשימת הדוברים ● בסופו של דבר לאחר לחצים שהפעילו מפלגות השמאל הציוניות ינאם עודה בהפגנה שתתקיים הערב בכיכר המוזיאון

בנימין נתניהו בקלפי / צילום: חיים צח-לעמ"

נתניהו מאיים על ליברמן באקדח ללא כדורים | פרשנות

מן ההודעה של ליברמן אתמול בלילה לפיה "ישראל ביתנו תתנגד בתוקף לממשלת הלכה, ממשלת 60" עולה שהוא לא ירים את אצבעותיו באמון בעד כינון הממשלה, והפוך: הוא יצביע נגדה ● פרשנות

כנס חרום עורכי דין/ צילום: שלומי יוסף

מכתב פתוח לאליטה המשפטית: כך נראית הדמוקרטיה ביומיום

בכירי המשפטנים מתגייסים למען הדמוקרטיה אבל עיוורים למציאות המעוותת של האזרחים במערכת המשפט ● כך, למשל, ממצאי הסנגוריה הציבורית על תנאי המאסר והמעצר של האסירים מזעזעים, אך האם בכירי המשפטנים בישראל יתגייסו גם למענם? ● פרשנות

נטע ברזילי בהופעה בחצי גמר האירוויזיון / צילום: Ronen Zvulun, רויטרס

תוכן כחול לבן בסכנה: תעשיית ההפקות המקוריות בטלוויזיה גוססת. איך ממשיכים מכאן?

תאגיד השידור הציבורי משמש מאז הקמתו צינור חמצן לתעשיית ההפקה, אבל ההוצאות של האירוויזיון והאיומים לקצץ בתקציבו עלולים לסגור את הברז • זאת לא הסיבה היחידה למשבר: הצופים נודדים לטלוויזיה האינטרנטית שלא מחויבת להשקיע בהפקות, קשת ורשת מתמודדות עדיין עם הפיצול והמיזוג, והפורמטים שנמכרים לחו"ל מביאים יותר תהילה מכסף • קווים לגסיסת תעשיית התוכן הישראלית

גרארד קושנר דונלד טראמפ / רויטרס

מהסמינר הכלכלי למחאת אמזון - כמה אתם שולטים בחדשות?

כמה עלה כל פרק בעונה האחרונה של משחקי הכס, מה קרה לתחזית הצמיחה של ישראל ומי אמר שהוא לא רלוונטי? 10 שאלות מהסיפורים החדשותיים של השבוע שחלף

הארווי ויינשטיין הסגיר את עצמו לרשויות / צילום: רויטרס

דיווח: הארווי ויינסטין ישלם 44 מיליון דולר לקורבנותיו

ה"וול סטריט ג'ורנל": הכסף יגיע מחברות ביטוח ולא ישפיע על תביעה פלילית המתנהלת נגד ויינשטיין במנהטן, במסגרתה הוא מואשם באונס ופשעי מין נוספים

אווירת רמאדן / צילום: יותם יעקובסון

לילות רמדאן: בואו לגלות את הרחוב המוסלמי המקומי

טיולי רמדאן נערכים בימים אלה בכפרים ובערים מוסלמיות ברחבי הארץ, וחשים את הדופק הלא מוכר של הרחוב המוסלמי ● מבקרים במסגדים, בשווקים ובבתים פתוחים

נשיא צרפת, עמנואל מקרון / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

צרפת: לפחות שמונה פצועים בפיצוץ בליון; מקרון: "זו מתקפה"

הרשויות במדינה דיווחו כי שמונה בני אדם נפצעו כתוצאה מהפיצוץ במרכז העיר ● הנשיא מקרון תיאר את התקרית "מתקפה ללא קורבנות" ● המשטרה המקומית פתחה בחקירת נסיבות האירוע

אביגדור ליברמן / צילום: יוסי גמזו

ליברמן: "גם היום לא נמליץ על אף אחד חוץ מנתניהו"

יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ממשיך במתקפת הנגד כלפי הליכוד בעקבות ההאשמות שהוא יגרום לבחירות חדשות ולאי הקמת קואליציית הימין ● יחד עם זאת הבהיר ליברמן כי נתניהו יהיה ההמלצה של מפלגתו והבהיר כי חוק הגיוס הוא המכשול העיקרי העומד בין שתי המפלגות ● ביום ה' ליברמן לא נכחסי בפגישת חירום שכינס נתניהו עם ראשי סיעות הימין והחרדים

בני גנץ ויאיר לפיד / צילום: שלומי יוסף

מבחן ראשון לזוגיות של גנץ ולפיד: האם יצליחו לסחוף את ההמונים?

במוצ"ש יעלו לבמה בכיכר המוזיאון בכירי האופוזיציה במטרה לעורר את המאבק בשינויים המשפטיים שמקדם נתניהו ● לא בטוח שיש להם את היכולת להלהיב את ההמונים ● בינתיים במגעים הקואליציוניים: הולכות ומתגבשות ההסכמות שיבצעו מהפך חוקתי במערכת המשפט - מהפך שייטיב עם ראש הממשלה ● פרשנות

העיירה לה אורטבה/ צילום: איור: Shutterstock/א.ס.א.פ קרייטיב

אי של הפתעות: טנריף הוא לא רק יעד של בטן-גב

לטנריף יצא שם של "יעד בטן-גב", אבל זה יהיה בזבוז משווע, כי יש בו הרבה יותר: נופים מסעירים, לועות געשיים, נתיב נדידה של דולפינים ולווייתנים, כפרים קטנים וצבעוניים ואפילו פירמידות מסתוריות, שלא ברור מי בנה אותן