גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ברחוב אבו-קישק, פינת כיכר העצמאות

אליהו בנימיני עמד לפני 54 שנה בחצר הענקית של אביו, במרכז רמת-השרון, וראה את אריסיו של השייח' נפרדים מאדמותיהם ומרהיטיהם. "נחזור בעוד כמה שבועות", הם אמרו, אבל הם לא חזרו לשום מקום. אין סיבה להתנצל על זה שניצחנו, אבל אין סיבה להשתמט מדיון בטרגדיה

למלים "הוא הכיר את הערבים" יצא במרוצת השנים שם רע. הן שימשו בדרך-כלל את משמיעיהן להצדקת עמדות פוליטיות קיצוניות: כל מי ש"מכיר את הערבים" יודע שאי-אפשר לתת בהם אמון. בארץ, הרבה לפני הקמת המדינה, התהווה והלך מעמד שלם של "מכירי ערבים". ל"מכירי הערבים" היו חברים ערבים רבים, הם ידעו את לשונם, הם ידעו את גינוניהם, הם הנחילו לעברית המודרנית את פתגמיהם - והם הגנו על כל שאר היישוב מפני בורותו. בפרפרזה על אברהם שלונסקי, הם היו "כחיץ לי ביני ובין עולם", או כזכוכית המפויחת במעמד ליקוי-חמה.

אין זאת אומרת שלא היה מה ללמוד מ"מכירי הערבים". לא פעם היה אפילו הרבה מה ללמוד. "מכירי הערבים" לא שנאו ערבים. לעתים קרובות, כבוד ותחושת קרבה עמדו ביסוד התעניינותם. ראשוני "השומר" התלבשו בבגדי ערבים, כי חשבו את הערבים לתושביה האותנטיים של הארץ; והמורה הגדול יצחק אפשטיין, שלימד במושבות הגליל, ניסה להנהיג עברית ב"הגייה גלילית" מיוחדת, שלא תהיה בה בי"ת רפה, כמנהג הערבים. אבל העומק האינטלקטואלי של "מכירי הערבים" פחת והלך במרוצת השנים, ואת מקום הפרספקטיבות ההיסטוריות והתובנות הפסיכולוגיות תפסו הכללות שטחיות.

בחודש שעבר מת ברמת-השרון אדם, שהיה באמת מ"מכירי הערבים" - ואף כי היה איש של הכללות גורפות, ולא תמיד התברך בסובלנות, הנה אשמה אחת מעולם לא היה אפשר לטפול עליו: שטחיות. באוקיינוס העמוק של ידיעותיו ושל ניסיון חייו היו מעט מאוד מים רדודים. שמו היה אליהו בנימיני, הוא היה חקלאי ואיש-ציבור, אבל הוא היה גם היסטוריון, פילוסוף ומורליסט. הוא שנא את השכתוב המסיבי של ההיסטוריה, שנעשה במקומותינו - בייחוד של ההיסטוריה היהודית, אבל גם של ההיסטוריה היהודית-ערבית.

אביו של בנימיני היה ממייסדי רמת-השרון, וראש המועצה הראשון שלה. היה לו בית-מידות עם חצר ענקית, "עשרים דונם", ברחוב אוסישקין בואך כיכר העצמאות. כשפרצה מלחמת העצמאות נאספו כל ערביי הסביבה בחצרו של אבא. "הבאנו להם אוטומובילים - ושילחנו אותם", נזכר בנימיני בשיחה, בערך חודש וחצי לפני מותו. הוא היה שרוי במצב-רוח זועף, והציניות המרה של זקנתו טשטשה הרבה מן האידיאליזם של נעוריו. בניגוד לאביו, שהיה איש דתי, ממתוני היישוב ("ציונים כלליים א'"), הבן היה מ"פועלי ציון שמאל", סיעה של מהפכנים שרצו לשלב את תיקון היהודים בתיקון העולם, ועשו ניסיון מעניין וטרגי למזג מרקסיזם וציונות. אחדים מהם סיימו את הניסיון הזה במחנות הכפייה של סטאלין.

האב והבן היו ביחסים טובים עם האיש, שעל אדמותיו יושבים רבים מתושבי מדינת ישראל. זה היה השייח' המהולל אבו קישק. "קרקעותיו", סיפר בנימיני, "השתרעו מכביש פתח-תקווהרמתיים ועד הים, עד הירקון, עד רעננה. רמת-השרון לבדה סיפחה 17 אלף דונם מאדמותיו". אבו-קישק לא רצה ללכת. אדרבא, הוא ואיכריו השאירו את רהיטיהם בחצר הענקית של הבנימינים. "הם הניחו שהם יחזרו כעבור כמה שבועות. במקומות אחרים בעטו בהם בתחת, למשל, בשייח' מוניס (הלוא-היא רמת-אביב של ימינו)".

בנימיני אמר כי אבו-קישק ואיכריו קיבלו פקודה מן הוועד הערבי העליון -פנות את בתיהם, עד שחילות-הפלישה הערביים יחזירו אותם לשם. מה מעניין היה הפרדוקס: הם התכוונו לחזור כמנצחים וככובשים; אבא בנימיני ידע שהוא יאבד במקרה כזה את כל רכושו - אבל הרהיטים חיכו לבעליהם.

אבו קישק מת ב-1954, עני וחסר-כול. "הרשו לו להישאר בלוד", נזכר בנימיני. "רק לו, לא לפלחים". הוא הספיק לבקר עוד פעם אחת אצל הבנימינים לפני מותו. הם נדהמו לראות את השינוי שחל בו בזמן כל-כך קצר. "מקודם הוא היה גוי גדול וחזק. עכשיו הוא היה רק שלד עצמות", אולי בגלל מחלת הסוכר, אולי מפני שלבו נשבר. הוא היה בסך-הכול בן 60 במותו. הוא השאיר אחריו בת, אבל לא השאיר אף פרוטה אחת למחייתה. בנימיני סיפר כי הבת הזו, "אחר-כך היתה באה אל ג'וש פלמון (מן הידועים שב'מכירי הערבים', י' ק'), וביקשה עזרה".

בנימיני לא התפעל מן המידה שבה יהודים ניסו להבין ערבים, עוד משחר הציונות. "בורוכוב היה מורה שלי", הוא אמר על הפילוסוף הגדול של הציונות המרקסיסטית. "ובורוכוב כתב בספרו 'טריטוריה וציון', שאוסישקין (ממנהיגי ההסתדרות הציונית ומן ה'אקטיביסטים' הגדולים של היישוב) אמר לו: הפלחים הערביים בארץ הם צאצאים של יהודי בית שני, וכשנגיע הנה עם תרבותנו, הם מיד יתבוללו בקרבנו".

בנימיני נשאר מרקסיסט ואינטרנציונליסט עד יום מותו. אבל הוא לא חשב שיש פתרון לסכסוך היהודי-ערבי. "הונאה עצמית", הוא אמר על תהליך אוסלו. "רבין, שהיכרתי היטב, פשוט נקלע למבוך".

הפסימיות של בנימיני היתה אולי בלתי-נמנעת, אצל איש שראה בעיניו כמעט את כל המאה ה-20. המאה הזו לא חיזקה אצלו את האמונה שיצר האדם טוב מנעוריו. בימיו האחרונים הוא ישב בדירתו הצנועה ברמת-השרון, עם רעייתו היפה ברכה, תיעד בשקדנות את חייו לטובת נכדיו ("עיתונים ועיתונאים לא מעניינים אותי", הוא חזר והטעים לעומתי ברוב חן), וכתב על אמונה ועל מטפיזיקה. בין דפי הגמרא לבין ספר יחזקאל, המרקסיסט הזקן התענה בשאלות על ביאת המשיח.

תהיתי השבוע מה היה אליהו בנימיני חושב אילו הספיק לקרוא (ב"הארץ", בידיעה של עקיבא אלדר) את פרטי ההסכם-שלא-הוסכם בין שרידי ממשלת אהוד ברק ובין הפלסטינים, בטאבה, בפברואר 2001. ארבעים אלף פלסטינים נועדו ליהנות מזכות השיבה, בתמורה לוויתור מלא של הפלסטינים על שיבתם של איזה ארבעה מיליון אחרים.

מה בדיוק צריך לחשוב על הקח-ותן הזה, שרקמו שלמה בן-עמי ויוסי ביילין ויוסי שריד (שליווה אותם לטאבה)?

רשע מה הוא אומר, מה לכם השוטים האלה, שלמשמע שמם בלבד יתמלאו הפיות שחוק עד סוף כל הימים. חכם מה הוא אומר, הבה נקווה שלעקיבא אלדר יהיו סקופים כאלה בקרבתזמנים גדולה יותר ליום הבחירות, כדי שמפלגת העבודה תקבל פחות מנדטים מן הרשימות הערביות. תם מה הוא אומר, אתם יודעים מה, אולי דווקא יש בזה משהו.

הרי ברור בהחלט כי זכות השיבה שרוצים הפלסטינים לא תינתן להם כל זמן שיש רוח-חיים באפה של ישראל. אבל גם ברור באותה מידה שישראלים ופלסטינים לא יוכלו לעולם לעבור לפרק הבא, אלא אם כן ינסו תחילה לסגור את הפרק של 1948. זה מסוכן, כפי שראינו בקמפ-דייוויד, אנשים עלולים לצאת בטריקת דלתות ובגלגול רימוני-יד. אבל אי-אפשר להימנע מן הסיכון.

ישראל אינה יכולה להציע שום נוסחת פשרה מתקבלת על הדעת. בוועידת הפיוס הכושלת בלוזאן, מיד אחרי מלחמת העצמאות, ישראל הביעה נכונות לחזור ולקלוט מאה אלף פליטים, שמינית אוכלוסייתם בזמן ההוא. עכשיו, 52 שנה אחר-כך, נציגיה המאוד-לא-מוסמכים הציעו לקלוט פחות מחצי המספר הזה, פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית הפלסטינים (לפי ההערכה האופטימלית של הפלסטינים עצמם).

זו לא פשרה. אז מה זה בכל-זאת? זה סמל. האם סמל חשוב? אולי.

אדוארד סעיד, האינטלקטואל הפלסטיני המזהיר והבלתי-נסבל, אמר פעם כי הוא רוצה לשמוע את ישראל מבקשת סליחה על 1948. אתם יודעים מה - הוא אמר (ואני מצטט מזיכרוני) - שלא תחזיר את הפליטים, שתגיד רק שהיא מצטערת שהיא גירשה אותם. סעיד מעולם לא דיבר בשם עמו, אלא אולי כאשר לקח את בנו לגבול לבנון, וידה אבנים בחיילי צה"ל. אבל ייתכן שבעניין הסליחה הוא דווקא כיוון לדעתם של רבים.

אומות אינן מבקשות סליחה בקלות. אמריקה לא התנצלה בפני האינדיאנים, או בפני השחורים; הבריטים עדיין חייבים סליחה בערך לחצי העולם; הספרדים - לשליש; הרוסים - לרבע; הצרפתים - לחמישית. אבל למזלם הטוב של העמים האלה, לבקשת הסליחה אצלם אין שום משמעויות קיומיות.

פסיכולוגים, כשהם מטפלים בנפגעי טראומה, מדברים על הצורך ב"סגירה", מה שקוראים באנגלית closure. אין זה מספיק שטראומה מגיע אל קצה. כדי שהנפגע יתאושש, צריך לסחוט ממנו כל טיפה של כאב, של כעס, של עצב. טראומה צריכה הכרה ותיחום לפני שאפשר להתרפא ממנה. טראומה גם צריכה לא פעם הכרה מצד מי שגרמו אותה, או מצד מי שצפו בה.

כמובן, שטות תהיה להעמיד פנים שאפשר להניח את המזרח התיכון על ספתו של פסיכותראפיסט, ולרפא אותו באמצעות נסיוב אחד בריא של "גשטאלט". אבל לפעמים לא כל-כך רע לשאול רעיונות מעולם התרפיה, לפחות באותו מובן שתרפיה מחייבת אמפתיה, ואמפתיה היא מצרך כל-כך נדיר במקומותינו.

אמפתיה מחייבת ישראלים להכיר באחריותם לטרגדיה הפלסטינית. לא יועיל שום נפנוף במסמכים היסטוריים, לא יועילו שום קריאות-שבר. ולא, אני לא אתבייש לי שאני אומר את זה. אחריותה של ישראל היא אחריות מוסרית ופוליטית, גם אם אפשר להוכיח שלפחות חלק מן הפליטים - כמו אבו-קישק ואנשיו - התכוונו לחזור בתרועת מנצחים.

אמפתיה כלפיהם אינה מחייבת הצטדקות. ב-1948 הברירה אומנם היתה בין תבוסתם ובין תבוסתנו. התנצלות על הטרגדיה שלהם אינה התנצלות על ניצחונה של ישראל - דווקא טוב מאוד שניצחנו. היא התנצלות על הכאב האנושי שהניצחון הזה גרם. "ומה אתה חושב הם היו עושים לנו" אינה תשובה של בני-תרבות, מפני שכרוכה בה ההנחה של נצחיות הסכסוך, במעגל בלתי-נסגר של נקמות-דם.

אי-אפשר להניב פשרות היסטוריות כגנבים בלילה. אבל אפשר וצריך להעמיד אותן לדיון ציבורי. אקט סמלי של הכרה בטרגדיה הפלסטינית הוא אולי תנאי ולא יעבור להתקדמות לפיוס היסטורי.

התהליך מוכרח להתחיל במחווה היסטורית של צער ושל חמלה. כשלעצמי, אני חושב שבחלק הסמלי של התהליך אפשר לעשות הרבה. למשל, להחזיר שמות ערביים לכל מיני מקומות בארץ (כמו, למשל, ליערות הקרן הקיימת, הקרויים כיום על-שם ארצות באמריקה הלטינית, אף-על-פי שהם מכסים כפרים ערביים חרבים). הם אינם מוכרחים להחליף שמות יהודיים, אבל הם יכולים להתקיים לצדם.

מנחם אוסישקין חשב שכל ערביי הארץ יתייהדו. לאות תודה על עומק חזונו, מועצת רמת-השרון יכולה אולי לקרוא את רחוב אוסישקין על-שם השייח' הטוב אבו-קישק. אפשר אולי לקרוא לו רחוב השייח' אוסישקין, או רחוב מנחם אבו-קישק, או סתם רחוב אוסישקין בעברית ושדרות אבו-קישק בערבית.

אין צורך לפחוד מפני העבר. ישראלים צריכים להיגמל מן ההנחה שהצדק איתם תמיד וללא תנאי; הם צריכים להיגמל מן הפחד שהכרה בקצת אי-צדק תשמוט את כל הקרקע מתחת לרגליהם. חיי אדם אינם עניין של הכול-או-לא-כלום. אפשר להיות צודקים, מבלי להיות צודקים תמיד וללא תנאי. אפשר לפעמים להרכין את הראש גם לנוכח ייסוריו של עם אחר.

בעיקר, צריך להתחיל דינמיקה חדשה. איש אינו יודע איך, אבל לפעמים סמלים עוזרים, ועוזרת גם קצת ענווה.

עוד כתבות

מרכז המיון הארצי של דואר ישראל. שיעורי הרווחיות של החברה נמוכים בהשוואה לעולם / צילום: איל יצהר

מבקר המדינה מצייר תמונה עגומה על מצבו של דואר ישראל

הגירעון בהון החוזר של דואר ישראל ב-2019 הסתכם במעל חצי מיליארד שקל ● עוד מצא מבקר המדינה כי שיעורי הרווחיות של החברה נמוכים בהשוואה לעולם ● דואר ישראל בתגובה: חייבים לשנות את הרגולציה כדי שנוכל להתמודד ביעילות המציאות העסקית המשתנה ● דוח מבקר המדינה

מכוניות טסלה מועמסות בנמל בסין / צילום: SIPG

טסלה ממשיכה "להפציץ": משלוח נוסף של כ-1,600 כלי רכב בדרך לארץ

המשלוח צפוי להביא את סך המכירות של החברה בישראל ב-2021 ל-6,300 ולנתח של יותר מ-70% מסך המכירות בפלח החשמלי ● בשל העומסים על הנמלים בשנחאי, המשלוח צפוי להגיע באיחור של לפחות שבוע - אמצע/סוף נובמבר

קידוח לוויתן / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט

משרד האנרגיה "נרדם" בשמירה, ומאות מיליוני שקלים לא הגיעו לקרן העושר

מבקר המדינה מצא כי למרות שמאגר הגז לוויתן - הגדול בישראל - התגלה ב-2010, חלפו ארבע שנים לקביעת התגלית באופן רשמי ע"י משרד האנרגיה ● המשמעות: קיטון עצום בהכנסות המדינה ודחייה של תשלומים לקרן העושר ● דוח מבקר המדינה

חנות בקניון בקניון K11 בהונג קונג. מייצגת את העקרונות הנדרשים להצלחה / צילום: תמיר בן שחר

עקפו את ת"א: הנתון המפתיע על המרכזים המסחריים בכפר סבא ובאר שבע

בישראל יש יותר מ-500 מרכזי מסחר, ותוך חמש שנים צפויים להיבנות עוד כ-100 חדשים בשטח של כמיליון מ"ר ● התכלית שלהם תהיה שונה מזו שהכרנו: בילוי, פנאי, הסעדה - וגם מסחר ● הלקוח כבר לא יסתפק בחללים וקירות, אלא יחפש את החוויה הרגשית שתחבר אותו למותגים

השופטת דהן קבעה כי נראה שאומד דעתו של האב לעת פטירתו היה, כי בנו יירש את רכושו ולא אחיו / אילוסטרציה: Shutterstock, New Africa

האב נישל את בנו מהירושה לפני 35 שנה; ביהמ"ש קבע שהצוואה בטלה

בפסק דין חריג קבע ביהמ"ש למשפחה כי מאחר שהצוואה נכתבה בעת שהאב לא היה בקשר עם בנו אך בהמשך חודש הקשר, היא אינה משקפת את רצונו

אילוסטרציה - בורסה ת''א / צילום: שלומי יוסף

תל אביב ננעלה בעליות קלות; הדולר נחלש 0.5%

מדד ת"א 35 התקדם ב-0.1%, מדד ת"א 90 עלה 0.5% ומדד ת"א 125 התחזק ב-0.2% ● אל על במגעים למיזוג עם ארקיע ● הדולר ירד ב-0.5% ושערו היציג נקבע על 3.21 שקלים ● וגם: כך משפיע משבר הגז על מחירי הנפט

טל אוחנה, ראשת המועצה ירוחם וצורי דבוש, יו''ר קליל / צילום: מורג ביטן

תרבות ואיזון בין עבודה למשפחה: איך להפוך את ירוחם לאטרקטיבית?

בכירי פורום Superbrands נפגשו עם ראש עיריית ירוחם, טל אוחנה, ודנו איתה באסטרטגיה שיווקית לעיר ● מנכ"ל ומייסד קרן פימי, ישי דוידי, מעריך: "אנחנו הולכים לתקופה מעניינת, שבה הטכנולוגיה והחדשנות תבוא לידי ביטוי בכל סוגי החברות" ● וגם: ישראלי נכנס לרשימת ההאקרים הטובים המובילים בעולם ● אירועים ומינויים

שר הביטחון בני גנץ / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

גנץ: אין שום תוספת בתקציב המוצע עבור פנסיות למשרתי צה״ל

בדיון של ועדת החוץ והביטחון בעניין התקציב אמר שר הביטחון כי בדיונים עם שר האוצר והרמטכ"ל עובדים על תוכנית לתוספת עבור דמי הקיום של החיילים הסדירים ● כמו כן, לפי דיווחים שונים, צה"ל ומשרד הביטחון ישקיעו במאמץ למענה בטחוני לאיום הגרעין האיראני יותר מ-5 מיליארד שקלים מתקציב הביטחון

הופקדה תוכנית התחדשות עירונית הכוללת מגדלים בגובה 25 קומות בנוף הגליל / הדמיה: SO אדריכלים בע''מ

הופקדה תוכנית התחדשות עירונית הכוללת מגדלים בגובה 25 קומות בנוף הגליל

התוכנית שהופקדה בוועדה מחוזית צפון מציעה פינוי של חמישה מבני שיכון ובהם 120 יח"ד, כאשר במקומם ייבנו 8 מגדלים ובהם 758 יח"ד ● לצד תוספת המגורים המשמעותית ייבנו גם מבנה משרדים בשטח של 3600 מ"ר, שטחי מסחר בהיקפים של כ-5000 מ"ר, מבני ציבור ושטחים ירוקים

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן / צילום: שלומי יוסף

מהכשלים בקרן העושר ועד החזרי המס: כל הממצאים מדוח מבקר המדינה

החריגה ביתרות המט"ח, מיליארדי השקלים שהמדינה חייבת לאזרחים, ומה קרה לסכומי העתק שהממשלה השקיעה בנדל"ן? מבקר המדינה חושף שורת כשלים כלכליים

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן / צילום: יוסי זמיר

בחברות הממשלתיות וברשויות נכשלים בהשקעות: הפערים המדהימים אל מול השוק

מבקר המדינה בחן את תיקי ההשקעות של גופים ממשלתיים ועיריות, ומצא כי בחברות הממשלתיות לא נהנים מהגאות בשוק ההון, עד כדי תשואה בגובה מחצית מהתשואה של מדד ת"א 125 • תיק ההשקעות של עיריית ת"א מהווה 50% מסך תיקי ההשקעות של 23 הרשויות שנבדקו ומחזיקות השקעות לטווח ארוך ● דוח מבקר המדינה 

התחליף הטבעוני לטונה של אסם. שוק הטונה בישראל נאמד בכ-700 מיליון שקל בשנה / צילום: אסם-נסטלה

אסם-נסטלה משיקה תחליף טבעוני לדג טונה

בשלב הראשון המותג VUNA יימכר במארז קפוא שמכיל 300 גרם, ובשלב הבא תיתכן גם גרסת שימורים ● רשת בתי הקפה לנדוור תהיה הראשונה לשלב את המוצר בתפריטיה, ולאחר מכן הוא יימכר בחנויות טבע ולבסוף גם ברשתות המזון

בנין ידיעות אחרונות ראשון לציון / צילום: כדיה לוי

קבוצת "ידיעות אחרונות" מקימה חטיבת חדשות מאוחדת ומסתערת על הדיגיטל

העורך הראשי נטע ליבנה הודיע לעובדים על שינויים ארגוניים ופרסונליים הכוללים את הקמת החטיבה החדשה שבראשה יעמוד ניר (שוקו) כהן ● החטיבה תהיה מורכבת משלוש זרועות: דסק החדשות של "ידיעות אחרונות", דסק החדשות של ynet וריכוז כתבים משותף ל"ידיעות" ול-ynet, שבראשו תעמוד שרון ליס

שלמה קרמר / צילום: איל יצהר

הסטארט-אפ השאפתני של שלמה קרמר מזנק לשווי 2.5 מיליארד דולר

קייטו נטוורקס, שמתחרה במקביל מול ספקי תקשורת וענקיות סייבר, גייסה 200 מיליון דולר בשווי גבוה פי 2.5 מאשר לפני שנה ● למרות זאת, קרמר, ממייסדי צ'ק פוינט ואימפרבה, מזהיר: "יש בועה רצינית מאוד. שווי גבוה ולא ריאלי לא טוב לחברה"

מיקי גנור / צילום: כדיה לוי

העליון: מיקי גנור לא יוכל לצאת לחו"ל - "קיים חשש להימלטות מהדין"

"אם יורשע המשיב הוא צפוי לעונש מאסר ממושך. המשיב אוחז באזרחות זרה - אזרחות גרמנית, ואין מחלוקת כי גרמניה אינה נוהגת להסגיר את אזרחיה", הסביר השופט ג'ורג' קרא, וציין: "קשה לקבל טענה כי פגישות עסקיות אינן יכולות להתקיים תוך שימוש באמצעים דיגיטליים"

כשעובד חזק עוזב, גם אחרים שוקלים להתפטר / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי

כשעובד חזק עוזב, גם אחרים שוקלים: איך עוצרים את הסחף?

מחקר חדש מגלה כי התפטרות של עובד עם ביצועים טובים עלולה להיות מידבקת ● איך מונעים התפטרויות נוספות? מומחים מזהירים שהדבר האחרון שארגון צריך לעשות זה להעמיד פנים שהכול בסדר, ומסבירים אילו צעדים כן כדאי לנקוט

נשיא סין, שי ג'ינפינג / צילום: Associated Press, Nicolas Asfouri

נשיא סין משכתב את ההיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית

החלטה היסטורית תשים את המנהיג במדרגה אחת עם מאו ועם דנג שיאופינג, ותציג את כוחו על אף האתגרים הכלכליים והדיפלומטיים איתם מתמודדת המדינה

לונדון. האם בריטניה עומדת בפני גל תחלואה נוסף? / צילום: Shutterstock

הקורונה שלכם חזרה: התחלואה בבריטניה שוב עולה, וזו הסיבה

מספר מקרי הקורונה החדשים בבריטניה עמד אתמול (ב') על 49,156 - הנתון הגבוה ביותר מאז יולי ● נכון לעכשיו הממשלה לא הודיעה על כוונה לשנות את מדיניות "עסקים כרגיל", לפיה אין הגבלות על התקהלויות, אין צורך ב"תו ירוק", חבישת מסכות היא המלצה בלבד ואין הגבלות על העבודה במשרדים

מתוך משחק הדיונון / צילום: באדיבות נטפליקס

המציאות שמאחורי "משחק הדיונון": הצד האפל של סיפור ההצלחה הדרום-קוריאני

איך הפכה "משחק הדיונון" הדרום-קוריאנית מסדרה שאף אחד לא ציפה ממנה ליותר מדי, ללהיט חובק עולם ● עד כמה המציאות של חובות, וקשיים כלכליים שאותה היא מתארת משקפת את החיים הדרום-קוריאנים עצמם ● ואיך נפער פער בין עובדי תאגידי הענק הקוריאנים לכל השאר? ● האזינו

מייסד עיינה פארמה, פרופ' חזי ברנהולץ / צילום: יואב דודקוביץ

החוקר שפיתח תרופה לסרטן, וגם את הגרסה הגנרית שתתחרה בה

פרופ' חזי ברנהולץ מכר לפני 30 שנה את הזכויות לדוקסיל, תרופה שפיתח לטיפול בסרטן ובשיאה גלגלה מיליארדי דולרים ● עכשיו, בגיל 80, אחרי שנוצר מחסור עולמי בתרופה, הוא מתחיל להתחרות בה עם גרסה גנרית שפיתח וקיבלה השבוע את אישור FDA ● "חוץ מאשר לאשתי, אני נשוי גם לדוקסיל מ-1979", הוא אומר לגלובס