גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ברחוב אבו-קישק, פינת כיכר העצמאות

אליהו בנימיני עמד לפני 54 שנה בחצר הענקית של אביו, במרכז רמת-השרון, וראה את אריסיו של השייח' נפרדים מאדמותיהם ומרהיטיהם. "נחזור בעוד כמה שבועות", הם אמרו, אבל הם לא חזרו לשום מקום. אין סיבה להתנצל על זה שניצחנו, אבל אין סיבה להשתמט מדיון בטרגדיה

למלים "הוא הכיר את הערבים" יצא במרוצת השנים שם רע. הן שימשו בדרך-כלל את משמיעיהן להצדקת עמדות פוליטיות קיצוניות: כל מי ש"מכיר את הערבים" יודע שאי-אפשר לתת בהם אמון. בארץ, הרבה לפני הקמת המדינה, התהווה והלך מעמד שלם של "מכירי ערבים". ל"מכירי הערבים" היו חברים ערבים רבים, הם ידעו את לשונם, הם ידעו את גינוניהם, הם הנחילו לעברית המודרנית את פתגמיהם - והם הגנו על כל שאר היישוב מפני בורותו. בפרפרזה על אברהם שלונסקי, הם היו "כחיץ לי ביני ובין עולם", או כזכוכית המפויחת במעמד ליקוי-חמה.

אין זאת אומרת שלא היה מה ללמוד מ"מכירי הערבים". לא פעם היה אפילו הרבה מה ללמוד. "מכירי הערבים" לא שנאו ערבים. לעתים קרובות, כבוד ותחושת קרבה עמדו ביסוד התעניינותם. ראשוני "השומר" התלבשו בבגדי ערבים, כי חשבו את הערבים לתושביה האותנטיים של הארץ; והמורה הגדול יצחק אפשטיין, שלימד במושבות הגליל, ניסה להנהיג עברית ב"הגייה גלילית" מיוחדת, שלא תהיה בה בי"ת רפה, כמנהג הערבים. אבל העומק האינטלקטואלי של "מכירי הערבים" פחת והלך במרוצת השנים, ואת מקום הפרספקטיבות ההיסטוריות והתובנות הפסיכולוגיות תפסו הכללות שטחיות.

בחודש שעבר מת ברמת-השרון אדם, שהיה באמת מ"מכירי הערבים" - ואף כי היה איש של הכללות גורפות, ולא תמיד התברך בסובלנות, הנה אשמה אחת מעולם לא היה אפשר לטפול עליו: שטחיות. באוקיינוס העמוק של ידיעותיו ושל ניסיון חייו היו מעט מאוד מים רדודים. שמו היה אליהו בנימיני, הוא היה חקלאי ואיש-ציבור, אבל הוא היה גם היסטוריון, פילוסוף ומורליסט. הוא שנא את השכתוב המסיבי של ההיסטוריה, שנעשה במקומותינו - בייחוד של ההיסטוריה היהודית, אבל גם של ההיסטוריה היהודית-ערבית.

אביו של בנימיני היה ממייסדי רמת-השרון, וראש המועצה הראשון שלה. היה לו בית-מידות עם חצר ענקית, "עשרים דונם", ברחוב אוסישקין בואך כיכר העצמאות. כשפרצה מלחמת העצמאות נאספו כל ערביי הסביבה בחצרו של אבא. "הבאנו להם אוטומובילים - ושילחנו אותם", נזכר בנימיני בשיחה, בערך חודש וחצי לפני מותו. הוא היה שרוי במצב-רוח זועף, והציניות המרה של זקנתו טשטשה הרבה מן האידיאליזם של נעוריו. בניגוד לאביו, שהיה איש דתי, ממתוני היישוב ("ציונים כלליים א'"), הבן היה מ"פועלי ציון שמאל", סיעה של מהפכנים שרצו לשלב את תיקון היהודים בתיקון העולם, ועשו ניסיון מעניין וטרגי למזג מרקסיזם וציונות. אחדים מהם סיימו את הניסיון הזה במחנות הכפייה של סטאלין.

האב והבן היו ביחסים טובים עם האיש, שעל אדמותיו יושבים רבים מתושבי מדינת ישראל. זה היה השייח' המהולל אבו קישק. "קרקעותיו", סיפר בנימיני, "השתרעו מכביש פתח-תקווהרמתיים ועד הים, עד הירקון, עד רעננה. רמת-השרון לבדה סיפחה 17 אלף דונם מאדמותיו". אבו-קישק לא רצה ללכת. אדרבא, הוא ואיכריו השאירו את רהיטיהם בחצר הענקית של הבנימינים. "הם הניחו שהם יחזרו כעבור כמה שבועות. במקומות אחרים בעטו בהם בתחת, למשל, בשייח' מוניס (הלוא-היא רמת-אביב של ימינו)".

בנימיני אמר כי אבו-קישק ואיכריו קיבלו פקודה מן הוועד הערבי העליון -פנות את בתיהם, עד שחילות-הפלישה הערביים יחזירו אותם לשם. מה מעניין היה הפרדוקס: הם התכוונו לחזור כמנצחים וככובשים; אבא בנימיני ידע שהוא יאבד במקרה כזה את כל רכושו - אבל הרהיטים חיכו לבעליהם.

אבו קישק מת ב-1954, עני וחסר-כול. "הרשו לו להישאר בלוד", נזכר בנימיני. "רק לו, לא לפלחים". הוא הספיק לבקר עוד פעם אחת אצל הבנימינים לפני מותו. הם נדהמו לראות את השינוי שחל בו בזמן כל-כך קצר. "מקודם הוא היה גוי גדול וחזק. עכשיו הוא היה רק שלד עצמות", אולי בגלל מחלת הסוכר, אולי מפני שלבו נשבר. הוא היה בסך-הכול בן 60 במותו. הוא השאיר אחריו בת, אבל לא השאיר אף פרוטה אחת למחייתה. בנימיני סיפר כי הבת הזו, "אחר-כך היתה באה אל ג'וש פלמון (מן הידועים שב'מכירי הערבים', י' ק'), וביקשה עזרה".

בנימיני לא התפעל מן המידה שבה יהודים ניסו להבין ערבים, עוד משחר הציונות. "בורוכוב היה מורה שלי", הוא אמר על הפילוסוף הגדול של הציונות המרקסיסטית. "ובורוכוב כתב בספרו 'טריטוריה וציון', שאוסישקין (ממנהיגי ההסתדרות הציונית ומן ה'אקטיביסטים' הגדולים של היישוב) אמר לו: הפלחים הערביים בארץ הם צאצאים של יהודי בית שני, וכשנגיע הנה עם תרבותנו, הם מיד יתבוללו בקרבנו".

בנימיני נשאר מרקסיסט ואינטרנציונליסט עד יום מותו. אבל הוא לא חשב שיש פתרון לסכסוך היהודי-ערבי. "הונאה עצמית", הוא אמר על תהליך אוסלו. "רבין, שהיכרתי היטב, פשוט נקלע למבוך".

הפסימיות של בנימיני היתה אולי בלתי-נמנעת, אצל איש שראה בעיניו כמעט את כל המאה ה-20. המאה הזו לא חיזקה אצלו את האמונה שיצר האדם טוב מנעוריו. בימיו האחרונים הוא ישב בדירתו הצנועה ברמת-השרון, עם רעייתו היפה ברכה, תיעד בשקדנות את חייו לטובת נכדיו ("עיתונים ועיתונאים לא מעניינים אותי", הוא חזר והטעים לעומתי ברוב חן), וכתב על אמונה ועל מטפיזיקה. בין דפי הגמרא לבין ספר יחזקאל, המרקסיסט הזקן התענה בשאלות על ביאת המשיח.

תהיתי השבוע מה היה אליהו בנימיני חושב אילו הספיק לקרוא (ב"הארץ", בידיעה של עקיבא אלדר) את פרטי ההסכם-שלא-הוסכם בין שרידי ממשלת אהוד ברק ובין הפלסטינים, בטאבה, בפברואר 2001. ארבעים אלף פלסטינים נועדו ליהנות מזכות השיבה, בתמורה לוויתור מלא של הפלסטינים על שיבתם של איזה ארבעה מיליון אחרים.

מה בדיוק צריך לחשוב על הקח-ותן הזה, שרקמו שלמה בן-עמי ויוסי ביילין ויוסי שריד (שליווה אותם לטאבה)?

רשע מה הוא אומר, מה לכם השוטים האלה, שלמשמע שמם בלבד יתמלאו הפיות שחוק עד סוף כל הימים. חכם מה הוא אומר, הבה נקווה שלעקיבא אלדר יהיו סקופים כאלה בקרבתזמנים גדולה יותר ליום הבחירות, כדי שמפלגת העבודה תקבל פחות מנדטים מן הרשימות הערביות. תם מה הוא אומר, אתם יודעים מה, אולי דווקא יש בזה משהו.

הרי ברור בהחלט כי זכות השיבה שרוצים הפלסטינים לא תינתן להם כל זמן שיש רוח-חיים באפה של ישראל. אבל גם ברור באותה מידה שישראלים ופלסטינים לא יוכלו לעולם לעבור לפרק הבא, אלא אם כן ינסו תחילה לסגור את הפרק של 1948. זה מסוכן, כפי שראינו בקמפ-דייוויד, אנשים עלולים לצאת בטריקת דלתות ובגלגול רימוני-יד. אבל אי-אפשר להימנע מן הסיכון.

ישראל אינה יכולה להציע שום נוסחת פשרה מתקבלת על הדעת. בוועידת הפיוס הכושלת בלוזאן, מיד אחרי מלחמת העצמאות, ישראל הביעה נכונות לחזור ולקלוט מאה אלף פליטים, שמינית אוכלוסייתם בזמן ההוא. עכשיו, 52 שנה אחר-כך, נציגיה המאוד-לא-מוסמכים הציעו לקלוט פחות מחצי המספר הזה, פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית הפלסטינים (לפי ההערכה האופטימלית של הפלסטינים עצמם).

זו לא פשרה. אז מה זה בכל-זאת? זה סמל. האם סמל חשוב? אולי.

אדוארד סעיד, האינטלקטואל הפלסטיני המזהיר והבלתי-נסבל, אמר פעם כי הוא רוצה לשמוע את ישראל מבקשת סליחה על 1948. אתם יודעים מה - הוא אמר (ואני מצטט מזיכרוני) - שלא תחזיר את הפליטים, שתגיד רק שהיא מצטערת שהיא גירשה אותם. סעיד מעולם לא דיבר בשם עמו, אלא אולי כאשר לקח את בנו לגבול לבנון, וידה אבנים בחיילי צה"ל. אבל ייתכן שבעניין הסליחה הוא דווקא כיוון לדעתם של רבים.

אומות אינן מבקשות סליחה בקלות. אמריקה לא התנצלה בפני האינדיאנים, או בפני השחורים; הבריטים עדיין חייבים סליחה בערך לחצי העולם; הספרדים - לשליש; הרוסים - לרבע; הצרפתים - לחמישית. אבל למזלם הטוב של העמים האלה, לבקשת הסליחה אצלם אין שום משמעויות קיומיות.

פסיכולוגים, כשהם מטפלים בנפגעי טראומה, מדברים על הצורך ב"סגירה", מה שקוראים באנגלית closure. אין זה מספיק שטראומה מגיע אל קצה. כדי שהנפגע יתאושש, צריך לסחוט ממנו כל טיפה של כאב, של כעס, של עצב. טראומה צריכה הכרה ותיחום לפני שאפשר להתרפא ממנה. טראומה גם צריכה לא פעם הכרה מצד מי שגרמו אותה, או מצד מי שצפו בה.

כמובן, שטות תהיה להעמיד פנים שאפשר להניח את המזרח התיכון על ספתו של פסיכותראפיסט, ולרפא אותו באמצעות נסיוב אחד בריא של "גשטאלט". אבל לפעמים לא כל-כך רע לשאול רעיונות מעולם התרפיה, לפחות באותו מובן שתרפיה מחייבת אמפתיה, ואמפתיה היא מצרך כל-כך נדיר במקומותינו.

אמפתיה מחייבת ישראלים להכיר באחריותם לטרגדיה הפלסטינית. לא יועיל שום נפנוף במסמכים היסטוריים, לא יועילו שום קריאות-שבר. ולא, אני לא אתבייש לי שאני אומר את זה. אחריותה של ישראל היא אחריות מוסרית ופוליטית, גם אם אפשר להוכיח שלפחות חלק מן הפליטים - כמו אבו-קישק ואנשיו - התכוונו לחזור בתרועת מנצחים.

אמפתיה כלפיהם אינה מחייבת הצטדקות. ב-1948 הברירה אומנם היתה בין תבוסתם ובין תבוסתנו. התנצלות על הטרגדיה שלהם אינה התנצלות על ניצחונה של ישראל - דווקא טוב מאוד שניצחנו. היא התנצלות על הכאב האנושי שהניצחון הזה גרם. "ומה אתה חושב הם היו עושים לנו" אינה תשובה של בני-תרבות, מפני שכרוכה בה ההנחה של נצחיות הסכסוך, במעגל בלתי-נסגר של נקמות-דם.

אי-אפשר להניב פשרות היסטוריות כגנבים בלילה. אבל אפשר וצריך להעמיד אותן לדיון ציבורי. אקט סמלי של הכרה בטרגדיה הפלסטינית הוא אולי תנאי ולא יעבור להתקדמות לפיוס היסטורי.

התהליך מוכרח להתחיל במחווה היסטורית של צער ושל חמלה. כשלעצמי, אני חושב שבחלק הסמלי של התהליך אפשר לעשות הרבה. למשל, להחזיר שמות ערביים לכל מיני מקומות בארץ (כמו, למשל, ליערות הקרן הקיימת, הקרויים כיום על-שם ארצות באמריקה הלטינית, אף-על-פי שהם מכסים כפרים ערביים חרבים). הם אינם מוכרחים להחליף שמות יהודיים, אבל הם יכולים להתקיים לצדם.

מנחם אוסישקין חשב שכל ערביי הארץ יתייהדו. לאות תודה על עומק חזונו, מועצת רמת-השרון יכולה אולי לקרוא את רחוב אוסישקין על-שם השייח' הטוב אבו-קישק. אפשר אולי לקרוא לו רחוב השייח' אוסישקין, או רחוב מנחם אבו-קישק, או סתם רחוב אוסישקין בעברית ושדרות אבו-קישק בערבית.

אין צורך לפחוד מפני העבר. ישראלים צריכים להיגמל מן ההנחה שהצדק איתם תמיד וללא תנאי; הם צריכים להיגמל מן הפחד שהכרה בקצת אי-צדק תשמוט את כל הקרקע מתחת לרגליהם. חיי אדם אינם עניין של הכול-או-לא-כלום. אפשר להיות צודקים, מבלי להיות צודקים תמיד וללא תנאי. אפשר לפעמים להרכין את הראש גם לנוכח ייסוריו של עם אחר.

בעיקר, צריך להתחיל דינמיקה חדשה. איש אינו יודע איך, אבל לפעמים סמלים עוזרים, ועוזרת גם קצת ענווה.

עוד כתבות

טל רז / צילום: סיון פרג'

עוזב ומוכר: טל רז מימש מניות שיכון ובינוי ב-1.3 מיליון שקל

לאחר המכירה, נותרו בידיו של רז מניות בשווי נוכחי המתקרב ל-2.5 מיליון שקל ● לפני הצטרפותו לאפקון משו"ב שימש בין היתר כמנכ"ל עיתון מעריב וכמנכ"ל כלל פיננסים

מפגש פורום משאבי אנוש /  צילום:  איל יצהר

תפקידיו החדשים של הממונה על משאבי אנוש

פורום של כ-20 אנשי משאבי אנוש וייעוץ ארגוני בכירים התכנסו כדי לדבר על האתגרים החדשים שלהם בעולם העבודה: מדוע זה לגיטימי שעובד יבקש לעבוד מהבית או במשרה חלקית, איך נערכים לעולם של סוגים שונים של חוזי העסקה ומה היתרון של התנסות של עובדים בתפקידים שהם ממש לא מכירים

שופטי בית הדין הארצי לעבודה./  צילום: שלומי יוסף

החברה שהואשמה באחריות להטרדה מינית ברילוקשיין: לבטל את פסק הדין בשל "טעות עובדתית"

לטענת החברה, שחויבה לשלם רבע מיליון שקל לעובדת שהוטרדה, בעוד שבית הדין קבע כי ההטרדה בוצעה במשרדי החברה, ההטרדה בוצעה במלון אקראי מרוחק • התובעת: קביעות בית הדין תואמות את עובדות האירוע

איציק ברוך, בעלים של קבוצת יובלים / צילום: כפיר זיו

קולנוע אורות ברעננה ימכר ב-165 מיליון שקל; במקומו: פרויקט מגורים ומשרדים

חברת "רמות בעיר", בשליטת איציק ברוך וישראל לוי, חתמה על אופציה לרכישת המתחם ● התב"ע הקיימת על הקרקע, בשטח של 5.6 דונם, מיועדת למגורים, מסחר ומשרדים בשטח כולל של כ-21 אלף מ"ר

ניר צוק. ירידה חדה בשכר / צילום: תמר מצפי

החברות הכי שוות: פאלו אלטו, טבע ואלטיס בין מקומות העבודה הטובים ללהט”בים

כך לפי סקר שערך ארגון Human Rights Campaign הפועל לזכויות הלהט"ב בארה"ב ● מקומות עבודה טובים אחרים לקהילה כוללים את אמזון, אפל, וולמארט ולא מעט חברות תרופות

נפגעי הקורקינטים והאופניים החשמליים - 22 בינואר

אתמול באיכילוב: 7 נפגעים בתאונות קורקינט ואופניים חשמליים

מדי יום "גלובס" ובית החולים איכילוב מדווחים על מספר הנפגעים מתאונות שבהן מעורבים כלי רכב חשמליים: אופניים וקורקינטים

מפגעי הפסולת שתועדו במטמנת עברון  / צילום: דוברות המשרד להגנת הסביבה

השופט פלאח: "הסבלנות שהנהיגו בתי המשפט כלפי מזהמי הסביבה פקעה"

בית משפט השלום בחיפה הטיל על מטמנת עברון, קיבוץ עברון ומנהליו קנס של מיליון שקל, התחייבות כספית של 2 מיליון שקל לשלוש שנים, ומאסר מותנה על המנכ"ל ● "ידע כל נושא משרה בתאגיד, שאל לו לפגוע באיכות הסביבה, אחרת עלול הוא למצוא את מקומו, מהיום והלאה, מאחורי סורג ובריח"

תיירים מצלמים ליד מקדש לוקסור במצרים / צילום: Mohamed Abd El Ghany, רויטרס

המלחמה במזרח התיכון שלא הכרתם: למה ישראל עדיין נופלת משכנותיה ביכולת למשוך תיירים

ישראל נהנתה בשנה החולפת ממספר שיא של תיירים, אבל ביחס למדינות הקרובות אליה - ירדן, מצרים, לבנון וקפריסין - לא מדובר במספר פנומנלי ● אז מי שיאנית האזור, ועם אילו תוכניות עתידיות שלהן משרד התיירות יצטרך להתמודד?

בני הזוג נתניהו עם הנשיא פוטין / צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

ראש הממשלה והנשיא פוטין חנכו את האנדרטה לזכר מגיני לנינגרד

בטקס השתתפו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, הנשיא ראובן ריבלין, שרי ממשלה, ראש עיריית ירושלים משה ליאון ונציגי ארגוני וטרנים

חן ליכטנשטיין  / צילום: תמר מצפי

ירידה של עד 20% ברווח המתואם של אדמה ב-2019 למרות הכנסות שיא של קרוב ל-4 מיליארד דולר

הרווח החשבונאי של חברת מוצרי ההדברה ב-2019 צפוי להיות נמוך בהרבה בשל הפחתות בעלות אופי חד פעמי ● לדברי החברה השלמת שדרוג והעתקת אתרים ישנים יביאו לחיסכון שנתי מהותי בעלויות החברה של 34-47 מיליון דולר לפני מס, החל מ-2020

רוגל אלפר  / צילום: איל יצהר, גלובס

רוגל אלפר: "אני אמות בתפקיד הזה - לא רואה כלי תקשורת אחר שיעסיק אותי"

טרול? "יש כיבוש, יש אפרטהייד, יש פשיזם. אני אומר את הדברים כפשוטם" ● מה ישראלי בעיניך? "אני הישראלי היפה" ● ומה לאלו ולביקורת טלוויזיה? "חובתי המוסרית והמקצועית" ● מבקר הטלוויזיה של "הארץ" סוגר 5 שנים בתפקיד ומסביר בפודקאסט "אוף דה רקורד" למה הוא לא פרובוקטור ● האזינו

נחום ביתן / צילום: שלומי יוסף

"הבשורות הטובות" של נחום ביתן: במגעים עם עדי צים לקבלת הלוואת ענק תמורת שעבוד על מניותיו בחברה

בעל השליטה ביינות ביתן שנקלע לקשיים בישר הערב במכתב לעובדים כי בקרוב צפויות בשורות טובות לחברה. ל"גלובס" נודע כי מדובר במגעים עם חברת המימון החוץ בנקאי של עדי צים בתיווך רוסאריו קפיטל

 סוחרים בבורסתNYSE/  צילום: רויטרס  .rendan McDermid

המסחר בוול סטריט ננעל במגמה מעורבת לאחר אות הרגעה מארגון הבריאות העולמי

אינטל זינקה אחרי הסגירה בעקבות דוחות טובים ● ארגון הבריאות העולמי: "מוקדם לדבר על אירוע חירום בריאותי ברמה בינלאומית" ● נטפליקס זינקה 7% ● נעילה שלילית בבורסות אירופה בצל החשש מהתפרצות נגיף הקורונה שגרר עד כה 17 מקרי מוות

עמנואל מקרון בביקורו בישראל / צילום: Atef Safadi, רויטרס

מקרון גער בשוטרים הישראלים; בצרפת מבקרים אותו על חוסר תכנון

נשיא צרפת גער בשוטרים הישראלים שרצו ללוות אותו לתוך כנסיית סנטה אנה בירושלים ● התקרית סוקרה בהרחבה בתקשורת הצרפתית, שביקרה את הנשיא על החלטתו "לצאת לטיול מאולתר" בעיר העתיקה

טראמפ בעצרת בחירות במישיגן / צילום:  Leah Millis : צילום

מה גרם לדונלד טראמפ לצייץ 142 פעם ביום אחד?

הרוב המוחלט של ציוצים התמקד במשפט ההדחה וכללו ציוצים מקוריים לצד שיתופים (ריטוויט) של ציוצים אחרים ● השיא הקודם בבית הלבן עמד 123 ביום אחד ● לטראמפ 71 מיליון עוקבים בטוויטר

שדה תעופה/  צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

ערעור שהתקבל במחוזי הסיר אחריות מחברת הנסיעות בגין רישום יתר שביצעה חברת התעופה

בית משפט לתביעות קטנות קבע כי סוכנות הנסיעות תפצה נוסעים שטסו דרכה בגין רישום יתר שביצעה חברת התעופה – ועכשיו בית המשפט המחוזי פסל את ההחלטה וקבע כי הנוסעים ישיבו לחברת התיירות פגסוס סכום של כ-2,400 שקל שקיבלו כפיצוי

חזי בצלאל בהשקת WE4G של אקספון \ צילום: איל יצהר

משרד התקשורת קבע שאקספון נדרשת לשלם מיליוני שקלים לבזק

לדברי המשרד, בזק ביצעה עבודות טכנאים לאקספון במסגרת השוק הסיטונאי שעליהם היא נדרשת לשלם בהתאם לתיק השירות. אקספון הבהירה שהיא מוכנה לשלם אך בהתאם למה שנקבע במקור בתיק השירות ולא לפי דרישות בזק. הנושא ככל הנראה הולך להכרעת בית המשפט

ביל אבוט, מנכ"ל הולמרק הפורש / צילום: FayesVision/WENN.com, רויטרס

מנכ"ל חברת האם של ערוץ המשפחה האמריקאי פורש בגלל שידור פרסומת חתונת לסביות

ביל אבוט, המנכ"ל הפורש, אמר בנובמבר שערוץ הולמארק יהיה פתוח לתוכניות להט"ביות, וגרם בכך לכמה צופים למתוח ביקורת על האפשרות הזו

 

מייק פנס / צילום: קרלוס באריה, רויטרס

סגן נשיא ארה"ב מייק פנס: השואה - הכתם הגדול ביותר בהיסטוריה

פנס נאם בטקס המרכזי של 'פורום השואה' ביד ושם ואמר: "אי אפשר לבקר באושוויץ, ולחצות ולראות את הנעליים, את המשרפות, את קרון הרכבת ואת תצלומי הנשים, גברים וילדים מובלים לתוך המוות בלי לשאול 'איך הם יכלו לעשות זאת'"

כריסטין לגארד / צילום: שאטרסטוק

ההחלטה הראשונה השנה של לגארד: הריבית באירופה ללא שינוי

הריבית על הפיקדונות נותרה על מינוס 0.5%, והבנק צופה כי הריביות ישארו בטווח הנוכחי ואף יירדו עד אשר האינפלציה תעלה ל-2% ● הבנק הודיע על בחינה מחודשת של המדיניות המוניטרית לראשונה מאז 2003