מי יצא ונטיל

כך אבד אתמול נכס כלכלי בשווי של מיליוני שקלים. אם נספור גם את חצי הגמר, הסכום גבוה בהרבה

משחק הכדורסל הנפלא של מכבי תל אביב אתמול בערב הוא אבן דרך זוהרת בדרכו התועה של השידור הציבורי בישראל. במדינה עם מתכונת שידורים הגיונית אירוע דוגמת הפיינל פור היה יכול להיות חגיגה אמיתית - לא רק לשחקנים, לאוהדים ולצופים, אלא גם לגופים המשדרים ולחברות המפרסמות.

אירוע המייצר רייטינג של 50% ויותר הוא דבר נדיר מאוד, ויקר מאוד. הוא מניב לחברת הטלוויזיה הכנסה גדולה מאוד. בכך "מפרנס" הרייטינג הגבוה הרבה שידורים אחרים, ומשפיע באופן ממשי על רווחיות המשדרים. רייטינג כזה חשוב גם לחברות המפרסמות, המסוגלות להעביר מסר לקהל צופים גדול מאוד בעת ובעונה אחת. ללא ספק, מדובר במצרך כלכלי רב ערך.

ואצלנו? המשחק המשובח של מכבי תל אביב שודר בערוץ הראשון. הערוץ הראשון ממומן ברובו בכספי הציבור - אגרת הטלוויזיה. הערוץ הראשון, לכן, אינו רשאי למכור זמן פרסומת; הוא מסתפק בחסויות ובתשדירי שירות משונים של גופים לא מסחריים, דוגמת המוסד לבטיחות וגהות, מפעל הפיס, משרד התחבורה והמועצה הלאומית למניעת תאונות.

הערוץ הראשון רכש את זכויות השידור של מכבי תל אביב למשחקי מכבי בגביע אירופה, כולל הפיינל-פור. הוא בוודאי שילם על כך כמה מיליוני דולרים. והתמורה? מומחים לדבר מעריכים כי על דקות החסות שהוא מכר לגמר, הצליח הערוץ הראשון לקבל בין 50 ל-80 אלף דולר. אילו היה המשחק משודר בערוץ 2, למשל, הוא היה מייצר, לפי הערכה, הכנסה של בין 500 ל-750 אלף דולר. בשקלים, מדובר בפער של מיליונים.

גרוע מכך: בשעה ששודר המשחק בערוץ הראשון, גם נגרע ערכן הכלכלי של הפרסומות אשר שודרו באותה שעה בערוצים המסחריים, כי הרייטינג שלהן היה זניח לגמרי. כולם היו בערוץ הראשון, ובין הגנת ברזל להתקפה מתפרצת, שמעו שוב את וידויו המרתק של צמיג המכונית בנושא עומק החריצים שלו.

כך אבד אתמול נכס כלכלי בשווי של מיליוני שקלים. אם נספור גם את חצי הגמר, הסכום גבוה בהרבה. הנכס הזה התאדה לענן מייגע של תשדירי שירות בנאליים. אלה בינינו שהם ירושלמים מן העבר, אולי נזכרו בשקופיות הפרסומת מלוות הקריינות, אשר הקדימו את הקרנת הסרטים בירושלים לפני שנים: "הפרסום על מסך הכסף עולה כסף אך שווה זהב. נסה ותיווכח. פרטים: פרסום ריבלין, בניין סנסור". פתטי.

למה זה כל כך מרגיז? הערוץ הראשון ממומן בכספי אגרת הטלוויזיה, שהיא מס מעצבן במיוחד. מטילים אגרה (מס) למימון ערוץ טלוויזיה ציבורי, בכדי למנוע תלות תקציבית של מנהליו בהחלטות פוליטיות. מימון ישיר מהציבור, אומרים לנו חכמי השידור הציבורי, מבטיח אי-תלות וחסינות מלחצים פוליטיים. נו, באמת. אין ערוץ טלוויזיה שבמבנהו חשוף יותר ללחצים ולהשפעות פוליטיות מאשר הערוץ הראשון.

יותר מכך: מכבי תל אביב חייבת לפעול כגוף עסקי, ולמכור למרבה במחיר. זה בסדר. אבל למה צריך הערוץ הראשון להיות המרבה במחיר, בכסף שהציבור משלם? מה ההיגיון לבזבז מיליונים מכספי הציבור, בכדי לרכוש שידורי ספורט יקרים שאת ערכם הכלכלי לא ניתן לממש, ושאותם היה ערוץ מסחרי משדר בשמחה?

בקיצור: גם ביזבזו כספי ציבור לרכוש משחקים שמקומם בערוץ שידורים מסחרי, גם גרמו לאובדן ערך כלכלי, וגם הלעיטו אותנו בתשדירים שרובם לעוסים לעייפה. הנה עוד תזכורת: הגיע הזמן לרפורמה בשידור הציבורי. יצאנו וונטיל.

ד"ר תדמור, שותף בכיר במשרד כספי ושות', היה הממונה על ההגבלים העסקיים