בעת ימי חג הסוכות, במהלכם יגורו ויבקרו מעצבי המדיניות בלא מעט סוכות ארעיות, אולי יתנו להם הזדמנות לחשוב לעומק על פתרונות דיור זולים לטווח הרחוק, שיסייעו לאוכלוסיות צעירות שאינן יכולות לרכוש דירה במחירים הנוכחיים. אותם זוגות צעירים שעדיין חשים - ובצדק - שחלום הדירה רחוק מהישג ידם, שכן הם מתקשים כעת לעמוד גם במחירי הנדל"ן הגבוהים וגם בתנאי המשכנתא שהוקשחו לפני מספר חודשים.
הצעירים מתפכחים
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף הרבעון השני של 2010 עמד מחירה הממוצע של דירת 4 חדרים על 1.5 מיליון שקל בירושלים, 2.1 מיליון שקל בתל אביב, ו-1.3 מיליון שקל בשרון - פי שניים מהמחיר החציוני של דירה בארה"ב. המחיר הממוצע של דירות 3.5-4 חדרים בכל הארץ עומד על 1.05 מיליון שקל.
בפועל, מרבית הצעירים אינם מוכנים להוציא יותר ממיליון שקל על דירה או שאינם שוקלים לרכוש דירה בכלל בתקופה הקרובה - כך עולה ממחקר חדש של מכון המחקר "פאנלס" וחברת הפרסום והשיווק לצעירים "לעומק התודעה", שתוצאותיו מתפרסמות לראשונה ב"גלובס". על השאלה "מהו הסכום אותו תסכים לשלם בעבור דירה" ענו 36% ממדגם מייצג של 500 בני 18 עד 35 מהאוכלוסיה היהודית "עד מיליון שקל". עוד 21% ענו כי "אינם מתכוונים לרכוש דירה". במילים אחרות, 57% מצעירי המדינה אינם רוצים או יכולים לרכוש דירה בעבור יותר ממיליון שקל.
ובחזרה לנתוני הלמ"ס: לאותו רוב דומם, שממעט לצאת להפגנות ולהשמיע את מחאתו, אין הרבה תקווה לגור במרכז הארץ, שכן דירת 4 חדרים (המוצר השכיח בתחום המגורים, "הביג מאק" של שוק הנדל"ן, כפי שכינה אותה לאחרונה הסטטיסטיקן הממשלתי) בפחות ממיליון שקל ניתן לרכוש רק בחיפה (בעבור 867 אלף שקל), במחוז הדרום (719 אלף שקל), במחוז הצפון (571 אלף שקל), ובקריות (629 אלף שקל). אז תשכחו מהמרכז, גוש דן, השרון, ירושלים ותל אביב.
ואכן, לפי ממצאי המחקר, נראה שהצעירים של היום התפכחו: רק עשירית מהם היו רוצים בחלומם הנדל"ני לגור בתל אביב; 15% חולמים לגור בבית במושב באזור ירושלים; וקרוב ל-28% ציינו שהם היו קונים דירה עם נוף לים אם לא היתה להם מגבלה של כסף. לעומתם, 9% מנשאלים היו רוצים לגור בקיסריה.
מעדיפים התנחלות על פני מגדלי אקירוב
אבל הצעירים של ימינו אינם רק נהנתנים שחושקים בוילה בקיסריה או בפנטהאוז בתל אביב. 9% מהנשאלים חולמים לגור, תחזיקו חזק, בחווה על רמת הגולן, כ-4% רוצים לגור בהתנחלות וכ-2% מעדיפים לגור בצמוד-קרקע בנגב.
לעומת הצעירים שמוכנים להתיישב בגולן, בשטחים או בנגב, בכל אחד מהישובים רמת השרון, כפר שמריהו וגבעתיים היו רוצים להתגורר 5% מהצעירים, וכ-4% חולמים לגור בישוב ארסוף האולטרה-יוקרתי שעל רצועת החוף שבין הרצליה לשפיים.
שני פרויקטי יוקרה בתל אביב הם מושא חלומותיהם של כ-4% מהצעירים: מגדלי אקירוב (3%) ברחוב פנקס, שהפכו כבר מזמן למושבת המאיון העליון, ומגדל מאייר (1%) שיוקם בשדרות רוטשילד.
רבים מהישובים בהם חולמים הצעירים לגור ידרשו מהם להשיל כמה מיליוני שקלים, לכל הפחות, על מנת לרכוש דירה. במציאות, הצעירים מוכנים להוציא הרבה פחות על בית: 36%, כאמור, מוכנים להוציא עד מיליון שקל; 26% ישלמו בין מיליון ל-1.2 מיליון שקל; ו-12% מוכנים לשלם 1.2 מיליון שקל עד 1.5 מיליון שקל לדירה. רק 4% מוכנים לשלם 1.5 מיליון שקל עד 2 מיליון שקל על דירה (סכום שאינו מספיק לרכישת דירת 4 חדרים בתל אביב, כאמור), ורק כאחוז אחד מהנשאלים יסכים לשלם למעלה מ-2 מיליון שקל. השאר - לא מתכוונים כלל לרכוש דירה.
לא מוכנים להצטמצם
האם הצעירים מוכנים להתפשר על דירות קטנות יותר על מנת לשלם פחות? התשובות לשאלה זו עלולות לאכזב את שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, שפועל על מנת לקדם מכרזים לדירות קטנות. מהסקר עולה אמנם כי צעירים בין הגילאים 18-25 יסתפקו בדירות קטנות יותר, בנות שלושה חדרים ופחות (76%), בעוד שרוב בני ה-25 עד ה-35 מעוניינים בדירות בנות ארבעה חדרים ומעלה (54%).
ואם בהתפשרות עסקינן: הצעירים ששוכרים דירות, מסרבים אף הם להוציא סכומי עתק על דיור: רובם המכריע של הצעירים לא משלמים ולא מוכנים לשלם שכר דירה בגובה של 2,500 שקל לחודש ומעלה (56%), אך ראוי לציין שכמעט רבע מהנשאלים בקבוצת הגיל הצעירה יותר (18-24), שבה מקובל לגור עם שותפים, משלמים עד 1,500 שקל בחודש בלבד.
בהקשר זה, יובהר כי שכר הדירה הממוצע בישראל עמד בסוף הרבעון השני על 2,883 שקל לחודש, וכי הדירות היחידות שמושכרות ב-1,500 שקל לחודש או פחות הן דירות 1.5-2 חדרים בחיפה (1,434 שקל לחודש) ובקריות (1,399 שקל לחודש).
מחפשים שקט ובטחון
שוכרים או קונים, מה שחשוב לצעירים בבואם לבחור מקום מגורים הוא בראש ובראשונה שתהיה זו שכונה שקטה (26%) ובטוחה (כ-17%). הקרבה למקום העבודה ולמקום מגוריהם של ההורים מדורגות שלישית (15%) ורביעית (13%), בהתאמה. באופן טבעי, קרבה לגני ילדים ובתי ספר חשובה פי ארבעה לקבוצת הגיל הבוגרת (25-35) מאשר לקבוצת הגיל הצעירה (18-24).
מעניין שבתחתית סדר העדיפויות - של כל הצעירים - נמצאת הקרבה לרכבת (0.8%), דווקא בזמן שקובעי המדיניות מנסים "לפזר" את האוכלוסיה לפריפריה תוך שהם מדגישים את היתרונות שבתשתיות תחבורה מהירות כגון רכבת, שבעולם כבר מזמן הפנימו את יתרונותיה.
אין חברת נדל"ן שמזוהה עם צעירים
ואם הממשלה לא בהכרח קוראת נכון את "מפת הצעירים", מי כן יוכל? לדברי זיו פופלבסקי, מנכ"ל ובעלים משותף ב"לעומק התודעה", לחברת בנייה שתתמקד בשוק הצעירים קיימת הזדמנות לקבל נתח שוק לא מבוטל. "הצעירים הם שוק גדול ורציני, מכיוון שרוב הזוגות הצעירים בסופו של דבר מעוניינים ומתכננים לרכוש דירה", אומר פופלבסקי. "כיום אין בישראל חברת נדל"ן המזוהה עם צעירים באופן מוחלט; חברה שתפנה אליהם באופן ישיר, תמתג את עצמה כחברה המתמחה בצעירים ותיתן להם מענה הוליסטי המתחשב בצרכיהם, תזכה בנתח שוק גדול ונאמן".
פופלבסקי מציין, כי בפרויקטים כגון "מגדלי הצעירים" בתל אביב רואים לאחרונה "ניצנים של טיפול ממוקד בקהל ועלייה במודעות לדיור של זוגות צעירים, מתוך הבנה שזוגות צעירים מחפשים לרכוש דירה ולא יכולים להרשות לעצמם לעמוד בעליית מחירי הדיור הבלתי ריאלית בשנים האחרונות".