"בשנים האחרונות הפכתי לסוג של יוצר שוליים", טוען המחזאי יהושע סובול המעלה השבוע מחזה מקורי חדש פרי עטו בשם "דארפור בבית" דווקא במסגרת האינטימית של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב.
"המחזות האחרונים שלי לא זכו להצלחה גדולה בתיאטרון הרפרטוארי המקומי. אולי בגלל שאני מציג מראה שלא נעים להתבונן בה, אבל תמיד האמנתי שזה תפקידו החשוב ביותר של התיאטרון. להביא אמירה, לפעמים נוקבת ולא מחמיאה. לא לטמון ראש בחול ולהתעלם".
בדרך לאוסטריה. "דארפור בבית"
מחפש שחקנים רעבים
סובול (70), מחדש את שיתוף הפעולה רב השנים בינו ובין הבמאית נולה צ'לטון (שהחל בשנת 71' במחזה "הימים הבאים" בתיאטרון חיפה, והמשיך ב"ליל העשרים", "דבש", "זרים", "זמן אמת" ועוד), בסאטירה חברתית נוקבת שבמרכזה חייל נמוך דרגה בשם אלי אלקושי, המכונה "קושי" בפי מפקדיו בגלל נטייתו הבעייתית לחשיבה עצמית במקום מילוי אוטומטי של פקודות.
כאשר הוא מקבל הוראה לגרש אל מעבר לגבול המצרי משפחה של פליטים מדארפור, המנסה למצוא מקלט בישראל, הוא מחליט להסתיר את הפליטים במקלט בביתו וסוחף את כל דיירי הבניין למאבק איתנים החושף את הצביעות ודו-הפרצופיות של המעוניינים לראות בסבלות העולם סוג של תוכנית ריאליטי מבדרת, אך מסרבים להתמודד איתה פנים אל פנים במתחם הבטוח של ביתם.
*נדיר שמחזאי במעמדך כותב במיוחד לחוג תיאטרון, שבמקרה הטוב מציג מספר מוגבל של פעמים באולם קטן יחסית. לא היית מעדיף, בכל זאת, לפנות עם כתב היד לתיאטרון רפרטוארי? אם לא בארץ, אז באירופה שם אתה זוכה להערכה והצלחה מזה שנים?
"הרגשתי שדווקא מחזה כזה ראוי להפקיד, לפחות בשלב הראשון, בידי שחקנים צעירים ורעבים שייגשו לחומרים האלה בלהט ובאמונה של דור חדש, המאמין בשינוי ובעתיד טוב יותר. לא סתם שתי הדמויות היחידות המגלות אמפתיה לפליטים הן צעירות.
"אני רואה בדור הזה תקווה, וזו נקודת האור היחידה במחזה. בלי קשר, אני מתכוון להזמין להצגות שיועלו נציגים מהתיאטראות הרפרטואריים, ובאחת החזרות נכחה חברה קרובה שלי, מנהלת תיאטרון בווינה, המעוניינת לבחון אפשרות להעלות את 'דארפור בבית' באוסטריה שם בעיית ההגירה היא נושא חם על סדר היום הציבורי".
*המחזה הוא על פליטים, סטירה מוסרית, ביקורת על המערכת הצבאית האטומה או מחאה נגד תופעת הריאליטי? על פניו, כל התשובות נכונות.
"נכון. נושא הפליטים תמיד היה קרוב לליבי. חלק עיקרי מעם ישראל הוא משפחות ניצולות שואה, והיחס לנושא חייב להיות שונה אצלנו משאר מדינות העולם.
"התחלתי לכתוב את המחזה לפני כמה חודשים, עוד לפני שהועלתה סוגיית ילדי העובדים הזרים שאותם מעוניין השר אלי ישי לגרש מהארץ, אבל אפשר לומר שהמציאות התגלתה שוב כעולה על כל דמיון.
"שר בממשלת ישראל מדבר בגלוי על גירוש ילדים בחזרה למדינות שבהן צפויים להם חיים בגיהינום עלי אדמות? הרי אם גירוש כזה של כ-1,500 ילדים אכן יתבצע, בסופו של דבר, זה יהיה עוול שאין להעלות על הדעת".
"שיקומו, יצעקו, ימחו"
דארפור הוא חבל ארץ במערב סודן, שבו מתקיים בשש השנים האחרונות רצח המוני של מאות אלפי תושבים נוצרים בידי חיילי הג'נג'אוויד - מיליציות מוסלמיות שהוכשרו וחומשו בידי השלטון לדכא מרד שפרץ באזור, אך הפכו את המאבק לאתני-גזעני וזורעים מאז הרס, אונס, ביזה ומוות.
רבבות פליטים המנסים לברוח מסודן ולמצוא מקלט במצרים נכלאים, מגורשים או נורים אך רבים שרדו את המסע וחצו את הגבול לשטח ישראל בניסיון למצוא מקלט כעובדים זרים. מיותר לציין שהסתרה או הענקת עבודה לפליטים אלה בארץ היא עבירה על החוק.
*המחזה "דארפור בבית" לא מציע בפועל פיתרונות.
"לא, הוא נועד לחשוף מציאות כואבת ולשאול שאלות נוקבות. ברור לי שהיינו יכולים לקלוט בארץ בין 15 ל-20 אלף פליטים מדארפור בלי בעיות. אפשר היה למצוא להם מקום בטוח, והיינו הופכים מופת לשאר מדינות העולם".
*באחת הסצנות הטעונות ביותר במחזה אומר אלי אלקושי לדיירי הבניין: "אתם הוכחה שהשואה לא התרחשה באמת כי לא הפנמתם כלום".
"זו אכן אמירה קשה אבל אני עומד מאחוריה. אנחנו בעיצומו של תהליך עולמי, לא רק מקומי, שבו הטלוויזיה ועידן הריאליטי הם חלק נכבד ממנו. סבלם של אחרים הפך סוג של בידור להמונים. לראייה ההתלהבות שבה התקשורת רומסת אותה צעירה אומללה שהודחה מבית האח הגדול, וברור שמלכתחילה לא היה לה מה לחפש שם. איבדנו יכולת להתייחס לכאב אנושי כמשהו אמיתי שאפשר לעשות מעשה ולשנות אותו.
"אנחנו יודעים, רואים, שומעים, אבל מעדיפים לא לחשוב ולכן גם לא לפעול. לכן, כאשר אותו חייל המכונה 'קושי' הופך מאייטם במהדורת חדשות למשהו שכבר לא נעלם ברגע שבו מכבים את הטלוויזיה - דיירי הבניין, בהם הוריו, לא מסוגלים להתמודד עם זה".
*אתה מאמין שהנהלת תיאטרון רפרטוארי מוביל בישראל, שצריכה בכל זאת למכור הצגות למנויים, תסכים לכלול סצנה כזו במחזה שהיא מחליטה להעלות?
"זוהי חובתם. אם קהל יתקשה לעמוד בזה, אדרבא. שיקומו, יצעקו, ימחו. לפחות ירגישו משהו. יצאו מאדישותם. יביעו דעה. זוהי, בסופו של דבר, המטרה העיקרית מאחורי כתיבת מחזות".
*כלומר "דארפור בבית" הוא תרומתך לפיתרון עתידי של בעיית הפליטים?
"גם, אבל לא רק. אני מעוניין, למשל, לארגן באביב הפגנה המונית של ילדים בכיכר רבין בתל-אביב נגד כוונת הממשלה לגרש את ילדי העובדים הזרים בסיום שנת הלימודים.
"אם מדובר בילדים אותם מתכוונים לגרש, אז ילדים ישראלים יהיו אלו שיובילו את המחאה נגד מעשה כזה בצורה היעילה ביותר. אני מאמין בטוהר המידות של ילדים ויודע שאם יסבירו להם את חשיבות העניין הם בהחלט ירצו להגיע". *
המחזה "דארפור בבית" יועלה החל מהערב ה-8 בחודש, ויוצג באולם שוטלנד בבניין גילמן באוניברסיטת תל-אביב (כניסה משער 8 ברחוב חיים לבנון בתל אביב) עד ה-18 בחודש. מחיר כרטיס: 60 שקלים