"תבוא, אני כאן", עונה לי הבחור הצעיר מצדו השני של הקו. אחר הצהריים אני מתקשר שוב, רק כדי להיות בטוח. בכל זאת, יום שישי, שיא עונת הבציר, ועוד ביקב כשר. "עד שעה לפני כניסת השבת אני כאן, תבוא". הוא מזהה כבר את הנודניק מהבוקר, אבל מזמין אותי שוב. אחרי דקות ארוכות בין הכרמים המוריקים ועמוסי הפרי, אני מבין שאולי הלכתי לאיבוד, ומתקשר שוב. עכשיו כבר קצת לא נעים לי, אבל לבחור יש המון סבלנות והוא מדריך אותי אל היקב. אחרי חצי דקה על הכביש ההיקפי של ספסופה אני מגיע סוף-סוף ליקב.
יקב לוריא מתגלה כשני חדרים לא גדולים וצריף אירוח קטן, התחובים בתוך בית אריזה לתפוחים. שעה קלה אחר כך, כשגידי סיידא יפרוס לפניי את תוכניותיו מרחיקות הלכת, אבין מדוע הוא לא התרגש מכמה טלפונים מעצבנים. קטן עליו.
אף שעולם היין הישראלי הולך וגדל, לא קל ליפול על הפתעה מושלמת. אף אחד אינו מספיק לטעום כל יין שיוצא לשוק, אבל כולם יודעים מיהם היקבים הטובים באמת. או לפחות זה מה שחשבתי. נכון, שמעתי כבר על יקב לוריא, אבל בין זה לבין מה שמזג לי סיידא לפני כמה שבועות באותו אחר הצהריים מופלא, המרחק עוד גדול.
אבל חכו שנייה. סיידא מכניס אותי לאולם הייצור, ומזמין את אביו יוסי למזוג לנו יין מהמכלים. אנחנו טועמים גוורצטרמינר באמצע התסיסה, שיראז במצב דומה, ושרדונה שסיים תסיסה אלכוהולית ומחכה למלולקטית - זו ההופכת את חומצת התפוח (מלית) החמוצה יותר, לחומצת חלב (לקטית) רכה ונעימה יותר. אני מביט מסוקרן בחבית העץ הישנה בת אלף הליטרים. הכול קורה כאן, מסביר לי סיידא; כל התסיסות, וגם ההתיישנות. סיידא הניח את החבית על מתקן מתכת שמאפשר לו להטות אותה מדי פעם וכך לעזור למשקעים לצנוח אל קרקעיתה. מרתק.
יוסי סיידא, אביו של גידי, הוא כורם בן כורם. כבר למעלה מעשרים שנה הוא מוכר ענבי יין איכותיים במיוחד ("אנחנו הכי יקרים בשוק, 8 שקלים לקילוגרם", מתגאה גידי) למיטב יקבי הבוטיק בארץ. עם לקוחותיו בעבר ובהווה אפשר למנות יקבי בוטיק מיוחסים כמו פלטר, טוליפ ואחרים. לא פחות ממאתיים דונמים יש לו ולבנו; המגדלים הפרטיים הגדולים בארץ, לטענתם.
כמו לא מעט מגדלים רציניים, החליטו גם הם לעשות לביתם. גידי הלך ללמוד ביקב שורק ובמכללת אוהלו. הם ממשיכים למכור את רוב הענבים, אבל מפרישים חלק ליקב הפרטי שלהם, יקב לוריא; לוריא - לכבוד רבי יצחק לוריא, הלא הוא האר"י הקדוש, גדול מקובלי צפת השכנה. לאט אבל בטוח הם גדלים, ובבציר הנוכחי ייצרו כבר לא פחות מ-40 אלף בקבוקי יין. אנחנו מסיימים את הסיור הקצר ביקב, וגידי מעלה אותי על הטנדר. אנחנו יוצאים לכרמים שבהם הלכתי לאיבוד קודם.
ראיתי כבר לא מעט כרמים בארץ. הכרמים של משפחת סיידא הם מהיפים שיצא לי לבקר בהם. שתי וערב של כרמי שיראז, קברנה, שרדונה, סנג'ובזה ועוד, בין מטעי תפוחים על מדרון מול הר מירון. אדמתם שילוב יוצא דופן של בזלת עם טרה רוסה ועם גיר. אנחנו עוצרים בלב הכרמים, ובתוך סוכת האירוח היפה שלו מספר לי גידי על מרכז המבקרים השאפתני שיפתח כאן בקרוב, ליד האגם הקטן שחפר כאן מסביב לנביעה הטבעית מהמעיין. בצמוד לביתו ולצימרים שלו הוא חופר בימים אלה גם מרתף יין. בינתיים הוא חולץ פקקים מבקבוק אחרי בקבוק, ומפגיש אותי עם כמה מהיינות הכי מפתיעים וטעימים שפגשתי בזמן האחרון. אחר הצהריים של פורענות מושלמת. פורענות יין שהייתי חוזר עליה בכל שבוע.
יקב לוריא. מושב ספסופה, ימינה לפני השער על הכביש ההיקפי עד שמגיעים. כדאי להתקשר לפני שבאים. טל' 04-6980105, 052-5254570.
טיפה
אוקטוברפסט בישראל
אוקטובר הוא חודש הבירה במקומות רבים בעולם, ובראשם גרמניה, מולדת האוקטוברפסט, פסטיבל הבירה המפורסם. במהלך החודש כולו יתקיים בבית הבירה Porter & Sons פסטיבל בירה ואוכל בווארי, שבמסגרתו
יוגש מבחר גדול של בירות גרמניות ובירות ישראליות בסגנון בווארי. יוצע גם מסלול טעימות בירה בכוסות מוקטנות במחיר 64 שקלים (למסלול כולו). הארבעה 14 תל אביב, טל' 6244355-03