מספר שניות גורליות שינו את חייו של חנוך בודין, אז חייל גולני, רק בן 20. במהלך אחד מקרבות מלחמת 'שלום הגליל' התפוצץ לידו פגז אויב, ידו הימנית נקטעה עד מתחת למרפק והוא הפך לנכה צה"ל. למרות שבודין השתקם במהירות והפך לספורטאי, שזכה במדליות רבות בשש אולימפיאדות נכים, וניהל קריירה מקצועית מרשימה, הוא נתקל בדרכו בהרבה קשיים. "ישראלים, גם שאינם מכירים אותך, שואלים מיד 'מה קרה?' "ונותנים נקודות זכות לחייל שנפצע. מצד שני ברור לי, שבגלל נכותי הרבה מקומות עבודה דחו מראש את מועמדותי".
עד תחילת 2002 ניהל בודין, 43, קריירות מקבילות בתחומי השחייה והביטוח. "אחרי שנפצעתי הגעתי ל'בית-הלוחם'. כחלק מתהליך השיקום התחלתי לשחות. מהר מאוד הבנתי, כי אני, שלא שחיתי מעולם, יכול להגיע להישגים ארציים ובין-לאומיים". במקביל לעשרת אימוני השחייה השבועיים למד בודין במכון וינגייט חינוך גופני, והפך למורה ולמאמן.
ב-1990 החליט לעשות הסבה והפך למנהל מכירות של סוכנות ביטוח. "זו הייתה עבודה נוחה מבחינת השעות, כך שיכולתי לעבוד בלי להפסיד את אימוני הבוקר (שהחלו בשעה 05:00) והערב". במקביל, יצא לתחרויות שונות בארץ ובעולם, וחזר עם שלל גדול של שיאים ומדליות.
שש שנים חלפו ובודין מונה למנהל קרן הפנסיה 'שילוב', שהייתה בבעלות הבנק הבינלאומי וחברת מנורה. בשלב זה הוא סיים גם את לימודי התואר השני במנהל עסקים ולא הפסיק לשחות. כשהתמזגה קרן שילוב עם בית הביטוח הפנסיוני קלי, התפטר בודין.
בשנת 1999 מונה בודין למנהל הפיתוח העסקי בחברת הביטוח AIG . "אלה היו שנים נפלאות. תפקידי היה ליזום שיתופי-פעולה עם גורמים גדולים במשק, תוך מציאת פתרונות יצירתיים למגבלה החוקית, שאינה מאפשרת מתן עמלות למי שאינו סוכן ביטוח. כך למשל מכרנו פוליסות רבות למנויי שח"ל, שחברות ביטוח שונות מסרבות לבטח את רובם, ללקוחות כרטיסי-אשראי שונים ועוד". שלוש שנים אחר-כך, ב-2002 החליט בודין לצאת לעצמאות.
"את הרעיון של פי.סי.קלאב גלגלתי בראש כמעט שמונה שנים לפני שיצא לפועל", אומר בודין. "הכול התחיל מתוך צורך פרטי שלי. השתמשתי הרבה במחשב, וגיליתי שלמרות שאני אדם אינטליגנטי שאינו טכנופוב, אני נתקל לעיתים קרובות בבעיות שאין לי פתרון להן. עם הזמן גיליתי שאני לא היחיד. תקלה במחשב מעמידה אדם מן היישוב מול שוקת שבורה. חשבתי לעצמי, כי נחוץ פתרון ידידותי, זול ונוח למשתמש. כתובת קבועה, שתאפשר לקבל שירות מקצועי מטכנאי מוכר במחיר הגיוני, והכי חשוב: שירות בבית הלקוח".
בתחילת 2004 הקים בודין יחד עם שחר דקל - במימון עצמי - את חברת פי.סי.קלאב, המאפשרת ללקוח לקנות מנוי שנתי קבוע לטיפול במחשב. "הקפדנו שמחירי המנוי - הנעים בין 20-49 שקל לחודש - יהיו שווים לכל נפש". המנוי מאפשר פנייה בלתי מוגבלת למוקד טלפוני הפועל במשך כל שעות היום. אם הבעיה לא נפתרת, יישלח טכנאי לבית הלקוח.
"מחיר שעת טכנאי הוא 99 שקל בלבד" אומר בודין. "ועבור כל בעיה, גם אם פתרונה אורך יומיים, לא יגבה מחיר גבוה משעתיים עבודה. לרשות הלקוח עומדת גם מעבדת החברה. אנו משתדלים לשלוח אותו טכנאי בכל פעם, כי גם להיכרות אישית עם מי שנכנס אליך הביתה, יש ערך מוסף ומרגיע".
את מרכולתם מוכרים בודין ודקל בעזרת מחלקת טלמרקטינג ופרסום אינטנסיבי באינטרנט, שהחליף קמפיין יקר של שלטי חוצות.
500 בתי-אב כבר רשומים כחברי 'מועדון פי.סי' ועוד 100 לקוחות עסקיים קטנים ובינוניים. "את הלקוחות שלנו ניתן להגדיר כ-עם ישראל", אומר בודין. "משפחות עם ילדים, רווקים צעירים, וגם מבוגרים ש'גילו' את המחשב. חשוב להבין, שגם איש היי-טק שחוזר הביתה אחרי יום עבודה, לא בהכרח רוצה, או יודע, להתעסק עם המחשב של הילדים. כל הלקוחות מנצלים את המנוי מסיבה פשוטה: אין מחשב נטול תקלות. אבל רוב הבעיות נפתרות לשמחתנו בטלפון.
" ואיזה עתיד אתה צופה לחברה?
"כיוון שמחשב הפך למאסט בכל בית, וכיוון שמספר השימושים בו רק הולך וגדל, אין לי ספק כי שירות כמו שלנו יהפוך לחלק בלתי נפרד מניהול משק הבית. כך שבצד המנוי לתיאטרון או לקאנטרי, יהיה למשפחה גם מנוי לטיפול במחשב". "