כיף לחיות בדמוקרטיה. אפשר להביע דעות, אפשר לסמוך על מערכת המשפט, ואפשר לצאת מנקודת ההנחה שהשלטון דואג לכל האזרחים, וזהו רק קצה הקרחון.
לפעמים דמוקרטיה היא לא כיפית - הממשלה פועלת בשרירות לב, פועלת בצורה סקטוריאלית, מתנהגת באי-יעילות, ועוד ביזיונות כיד המלך. במקרה כזה דמוקרטיה הופכת לבעיה, ודבר זה קורה בעיקר כשבשלטון עומדת ממשלה שלא אנחנו בחרנו בה. אז כל העניין הזה של לחיות בשלום עם דעות של אחרים הופך למעיק ממש, שהרי כלל ידוע הוא שאנשים שלא מסכימים איתנו, טיפשים הם.
כך מתנהלת לה הדמוקרטיה הישראלית כבר לא מעט שנים, כשאנו בזים זה לדעות זה, צורחים אחד על השני בדיונים פוליטיים, כמעט שלא מצליחים ליצור קונצנזוס סביב נושא כלשהו ופרות קדושות של כל הצדדים הפוליטיים נשחתות יום-יום על מזבח הדמוקרטיה. הספקנו אפילו לרצוח ראש ממשלה במסגרת השיח הפוליטי הקלוקל שלנו.
כבר היה נראה שדבר לא יצליח לאחד את תושבי המדינה הזאת ליישות לאומית קוהרנטית - לא האיום הפלשתיני, לא האיום האיראני, לא האידיאולוגיה הציונית ובוודאי שלא אהבת הזולת גרידא.
ובכל זאת, הנה צצה לנו תקווה גדולה. קם לישראל אויב גדול מבית, שהצליח לאחד את השורות. ממש גייס חמישי, האשם בכל התחלואים שלנו. ישראלים מכל צבעי הקשת הפוליטית, וכמובן גם נציגיהם הפוליטיים, התאחדו סוף-סוף כדי למצוא מזור לצרותינו. והאשם הוא כמובן "השיטה".
כך גילינו שהשיטה הדמוקרטית הישראלית, שהתאימה לנו במשך כמעט 60 שנה, ושסטינו ממנה רק לתקופה קצרה בצורת חוק לבחירה ישירה לראשות הממשלה וגם זאת רק כדי לחזור לשיטה הישנה והטובה, אינה מתאימה לנו.
מי שאינו מאמין שיש לנו בעיה ב"שיטה" של השלטון, יכול להסתמך, למשל, על אותה יוזמה של אנשי עסקים, עמותת "יש תקווה", שמסבירה לנו שיש בישראל בעיית "ניהול" ושצריך לשנות את השיטה. שהרי מה היא מדינה - אם לא עסק גדול (אגב, היא לא).
נכווינו פעם ברותחין, אך לא למדנו דבר
בין כל שיטות הממשל החדשות שמסתובבות כיום בשטח, זאת שזכתה להצלחה הגדולה ביותר, היא הצעתו למשטר נשיאותי של ח"כ אביגדור ליברמן, שעברה אתמול בממשלה. אם נאמין ליוזמי ההצעה, אז בידם הפיתרון לתחלואי הממשל בישראל. רק כמה חבל, שכדי להעביר את הצעתם הם השתמשו בכל הכלים הקלוקלים של השיטה הנוכחית, וזאת עוד לפני שנכנסו למהות ההצעה. כל דיון מעמיק על השיטה המוצעת, הנוגעת ליסודות הדמוקרטיה הישראלית, נזנח לטובת ניצול מצוקה פוליטית נקודתית כדי להצטרף לממשלה. לא פעם מה שנולד בחטא, נגמר כחטא. כך גם ההצעה הנוכחית לשינוי שיטת הממשל.
כבר נכווינו פעם ברותחין, אך לא למדנו דבר. כבר שינינו פעם את שיטת הממשל, וזאת נחלה כישלון חרוץ. שינוי השיטה עדיין מטריף את דעתם של הישראלים, אשר שבעו כבר משחיתות ואימפוטנציה שלטונית. עם זאת, צריך לזכור שישראל לא לבד ומצבנו לא באמת רע ממדינות מתוקנות רבות בעולם. כלל לא בטוח שמצב הפוליטיקה הישראלית רע מזאת האמריקנית, הצרפתית או הגרמנית.
נכון שהדמוקרטיה שלנו לא מושלמת ונכון שלעיתים אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים מולה כועסים או נבוכים, אך האם הברירות האחרות עדיפות? באנגלית אומרים "עדיף השד שאתה מכיר", וכך גם שיטתנו הדמוקרטית. אם היא רשלנית, מושחתת, תחמנית, הרי שהיא רק דומה לנו, האזרחים. בקיצור זה מה שמגיע לנו.
הסכנה האמיתית היא דווקא חוסר האמון הציבורי והרצון העז לשנות. כך נולדים משטרים מסוכנים. כדאי שכל מי שמקננת בו כמיהה לשלטון יותר סמכותי יזכור את הבעיה בדמוקרטיה - אנשים שאינם מסכימים איתי הם טיפשים. ואם אותם טיפשים עולים לשלטון, כבר עדיף שהמשטר יהיה אימפוטנטי.