באחר צהריים קפוא, בנובמבר האחרון, עזב סגן הנשיא למוצרים דיגיטליים באגף המשפחה והילדים של MTV את משרדו שבטיימס סקוור מוקדם מהרגיל. הוא התלבש חם במיוחד, צעד כמה בלוקים צפונה ועוד כמה מזרחה, ונעמד בקצה תור של כ-500 אנשים, מול חנות הדגל של נינטנדו ברוקפלר סנטר. שאול אולמרט לא הגיע לחנות כדי להתרשם אנתרופולוגית מהשקת ה-Wii, קונסולת המשחקים החדשה של נינטנדו ששלושה מ-25 המשחקים הראשונים שלה פותחו על-ידי האגף שבראשו הוא עומד. הוא הגיע כדי לקנות את הקונסולה. הוא אמנם היה מקבל אותה שבועיים אחר כך, בחינם, במסגרת תפקידו, אבל הוא לא הצליח להתאפק. "אמרתי לעצמי, 'לא יקום ולא יהיה'", מצחקק אולמרט כשהוא משחזר 16 שעות בתור מקפיא, כשהוא מוקף באימהות נואשות ובגיימרים בתחפושות חגיגיות לכבוד האירוע.
"בטח שהיה שווה. מה השאלה בכלל? לקחתי את ה-Wii בידיים קפואות, הגעתי הביתה, חיברתי אותה לטלוויזיה, והבנתי שהמשחקים לעולם לא יהיו שוב אותו דבר".
האגף ב-MTV שבראשו עומד בנו בן ה-32 של ראש הממשלה כולל את ניקלודיאון, שוקווייב, ניאופטס, ניק ג'וניור ועוד כמה מותגים. "בפועל, חמשת התחומים שאני אחראי עליהם הם Wireless - כל מה שאנחנו עושים בתחום הטלפונים הניידים, שזה לא רק משחקים אלא גם התאמה אישית של רקעים, וידאו וטקסט; מסחר אלקטרוני; טלוויזיה אינטראקטיבית; וידאו דיגיטלי ומשחקים. כשהגעתי לפה זה כלל רק משחקי אונליין, אבל היום אני עושה את כל המשחקים לכל הפלטפורמות".
"זה מה שאני אוהב, בגלל זה באתי לפה. כל הדברים האחרים הצטרפו אחר כך, אבל התשוקה שלי זה משחקים. כשאני חוזר הביתה, אני משחק", הוא מצהיר.
המשחקים לא רק קרובים ללבו של אולמרט, הם גם מכונת המזומנים שמכניסה לניקלודיאון יותר כסף מכל אחד מהתחומים האחרים שעליהם הוא אחראי. על-פי נתוני חברת המחקר NPD, ב-2006 הוציאו צרכנים 68 מיליון דולר על משחקיה של ניקלודיאון, וזה סכום שמשקף רק רבע מהמכירות, שכן הוא אינו כולל הכנסות מרשתות דוגמת וולמראט, שבה רוכשים הצרכנים כ-40% ממשחקי הווידאו של החברה.
אולמרט גאה בהצלחה המקצועית שלו, אבל מצהיר שבעוד "שנה-שנה וחצי" הוא יקפל את הפרק הניו יורקי בחייו ויחזור לישראל אחרי כעשר שנים. "זה מפתיע אותך? אתה יודע - ילדים, מרק קובה, בית"ר ירושלים. אני קורא 'הארץ', לא את ה'ניו יורק טיימס'. אני פה בתור תייר. תמיד הייתי. תמיד אהיה".
לאחר שיחזור, הוא מתכוון להקים חברת משחקים או להשתלב בעסק קיים. "קרנות הון סיכון צריכות להיות ערות להזדמנות הזאת ולהתחיל לעבוד בכיוון הזה, וליצור קשרים לא רק עם לוסנט וסיסקו אלא גם עם סוני ונינטנדו", הוא אומר. "מבחינת יכולות פיתוח יש בארץ אנשים שעובדים ברמה הכי גבוהה, אבל גם צריך שתהיה מנטליות מסוימת שאני חושב שכבר יש".
סוניה פרס כמודל
אחד התנאים לראיון הזה, הראשון שאולמרט נותן לכלי תקשורת ישראלי, היה שהייחוס המשפחתי יישאר בצד. אולמרט עוקב מקרוב אחר היחס לאביו, ושמע את הקריאות המפקפקות בלגיטימיות ההחלטות שלו בגלל "ילדיו היורדים". הוא אומר שהבחירה אם להיכנס לקלחת ולהיכוות היא בחירה אישית של כל בן משפחה של פוליטיקאי, ומבחינתו סוניה פרס היא מודל רצוי.
למרות חוסר הרצון להיחשף, בוודאי לא בגלל הייחוס המשפחתי, לפני כשנה התראיין אולמרט, יחד עם אביו ואמו, למפיקת רשת PBS עפרה ביקל. בראיון הוא סיפר שאביו מרגיש לא בנוח עם החשיפה שנכפית מדי פעם ילדיו. שאול, במקרה הזה, נחשף הרבה פחות מאחותו הגדולה דנה, פעילה בקהילה הלסבית שנוהגת להפגין נגד עוולות הכיבוש, שתמונותיה התפרסמו בעיתונים במספר הזדמנויות.
בראיון סיפר שאול שהוא מצטער על כך שהביך את אביו כשחתם לפני שנים על עצומה הקוראת לחיילים לסרב לשרת בשטחים. "אבא שלי לא הופתע. הוא ידע מה העמדות שלי, והוא התנגד להן. זה היה משהו שתמיד דיברנו עליו, והוויכוחים הפוליטיים שלנו תמיד היו פתוחים ומשוחררים. אני לא זוכר שהוא כעס על זה; הוא בעיקר הרגיש אשם על כך ששמו אותי באור הזרקורים ובמצב שלא רציתי בו, רק מפני שאני הבן שלו". אולמרט הצעיר לא מלקה את עצמו על החשיפה הנוספת בעקבות אותו ראיון משפחתי, אבל בדיעבד הוא רומז שהייתה מיותרת.
בראיון הנוכחי הוא, כאמור, סירב להתייחס לנושאים משפחתיים, אבל סיפק הצצה נדירה אל הדרך שעשה מילדותו בירושלים אל התפקיד הבכיר ב-MTV ובעולם המשחקים. "התחלתי לשחק כשהייתי בן שש, על המחשב הראשון שלי, VIC20. את המשחק הראשון תכנתי כבר כשהייתי בן שבע", הוא מספר בחיוך. "זה היה X שזז על המסך, וכשאתה לוחץ על הספייס-בר מופיע במהירות האור - כי לא היה מספיק כוח עיבוד כדי שזה יקרה בהדרגתיות - איזה I קטן שצריך לפגוע בו. הייתי מתכנת וגיימר, ומאוד חזק בעניין במשך היסודי".
בזמן לימודיו בתיכון התרחק אולמרט מהתחום, אבל הוא גילה אותו מחדש במהלך שירותו הצבאי במרכז לפיתוח הדרכה בצריפין. לקראת תום השירות הוא החל ללמוד תכנות בג'אווה וב-C , ואז קיבל עבודה כמתכנת באוניברסיטה העברית.
בספטמבר 1998, שנתיים לאחר השחרור מצה"ל, הוא התקבל לתוכנית חדשנית בעיצוב מדיה בשטוטגרט שבגרמניה. ארבעה חודשים לפני תחילת הלימודים החל ללמוד גרמנית כדי "להסתדר". "הייתי שם לבד, וזה היה מאוד קשה בהתחלה", הוא מעיד. "זו הייתה תוכנית מאוד מיוחדת ומאוד מתקדמת. זו בעצם הייתה תוכנית מחקר, ויצא לי להשתתף בצוות המחקר של MPEG-4 (תקן לדחיסת אודיו ווידאו). זה היה תואר של שנתיים, אבל סיימתי אותו בשנה ועוד קצת צ'יינג'".
אחרי שסיים את הלימודים לא היו לאולמרט תוכניות. הוא לא חשב להישאר באקדמיה, אך גם לא ממש ידע מה הלאה. כאן, הקשרים שיצר הועילו: במקביל ללימודים הוא ייעץ מדי פעם באירופה לקרן הון סיכון STI Ventures שבבעלות Pacific Capital Group ,SoftBank וקבוצת משקיעים מישראל. הקרן הציעה לו עבודה בלונדון והוא נענה, אך עוד לפני תחילת העבודה הצטרף למי שהיה אמור להיות הבוס שלו, לנסיעת עבודה בארמות הברית. "היינו כל הזמן בפגישות וממש לא ראיתי שום דבר, עד שביום האחרון שלנו בניו יורק התקשר חבר. במקרה, הבוס שלי הרים את הטלפון ואמר לו שאני לא יכול לדבר כי אני עובד. החבר ביקש שיעביר לי שניפגש ב-8 בערב באסטור פלייס. הבוס בהתחלה צחק ואמר, 'אז אתה עוזב ב-8?', אבל מיד אחר כך אמר לי, 'אתה יודע מה, לך'. החבר עשה לי סיבוב בעיר שחבל על הזמן, וכשהגעתי למלון בסביבות 4 בבוקר הבוס שלי חיכה לי ער. הוא שאל אם אהבתי את ניו יורק, ואז אמר, מצוין, אתה עובר לפה ולא ללונדון. נסעתי לארץ, ארזתי. ומאז אני פה".
מהתאגידים לווילג'
השנה הייתה 1999, וניו יורק הייתה מרכזה של הבועה האינטרנטית העולמית. הכסף זרם מכל עבר, והעתיד נראה מבטיח מאי פעם. "עבדתי שנתיים בקרן, השנתיים הכי מדהימות בתולדות הטכנולוגיה. עברתי את השנה המשגשגת ביותר בתולדות השוק, ואז את הנפילה הקשה ביותר שלו", נזכר אולמרט בתחילת ימיו בניו יורק. "בסוף התקופה הרגשתי שמיציתי. כבר אי-אפשר היה להשקיע יותר, היה פחות אופק עסקי, והכול הרגיש תקוע. הייתה תקופה מאוד קשה".
בגיל 26, אולמרט החליט לקחת פסק זמן מהעולם העסקי, ונרשם ללימודי תואר שני בתוכנית הטלקומוניקציה האינטראקטיבית של אוניברסיטת ניו יורק.
"זה היה מדהים לעבור מעולם התאגידים והבנקים להיות סטודנט שגר בווילג'. שם גם התחלתי להתפקס על מה שאני רוצה לעשות", הוא אומר. "אחרי כל המסע הזה של שני תארים ושל העבודה בקרן הון סיכון, שזו חשיפה מדהימה לשוק כי אתה עובד עם כל הגורמים, היה לי ברור שזה התחום שלי ושאני צריך למצוא את הזווית שלי. כשגמרתי את הלימודים, היה לי ברור שאני צריך למצוא עבודה במשחקים".
בזמן לימודיו ב-NYU הכיר אולמרט את אשתו, ורדית גרוס (בתו של עורך הדין יוסי גרוס ושל היועצת המשפטית לשעבר של משרד הביטחון צביה גרוס), שבאותה תקופה סיימה את לימודיה באותה אוניברסיטה. בסוף 2002 הם התחתנו, וכיום יש להם שני ילדים - בת שלוש ובן שנה. החתונה וההכנות אליה, מיותר לציין, כיכבו במדורי הרכילות.
אחרי הלימודים, ודרך חברים משותפים, הגיע אולמרט לחברת אוברון, שנחשבת היום לאחת השחקניות הרציניות ביותר בתחום ה-Casual Games - משחקים פשוטים בעלי קהל יעד גדול. בחברה, שייסדו ישראלים, הוא עבד במשך שנה וחצי בתפקיד מנהל השיווק עסקי. "הייתה לי חוויה מדהימה שם. עבדתי קשה מאוד, אבל אחרי הקרן זה לא היה נורא. שם באמת אין יום ולילה. באוברון יכולתי לשבת באמצע היום ולשחק שלוש שעות, אבל גם להישאר עד שלוש לפנות בוקר, ושזה יהיה דבר מובן מאליו לכולם".
ל-MTV הוא הגיע כמעט במקרה, ולא מעט בגלל מה שהוא מכנה "חוצפה ישראלית". "אחד הגורמים שעבדתי מולם כשהייתי באוברון היה MTV. הם פנו אליי כדי למצוא מישהו שיעזור לגדל אצלם את עסק המשחקים, וזה נראה לי כמו הזדמנות של פעם בחיים. אמרתי לעצמי שאם חברה כמו MTV באה אליי ומבקשת ממני לעזור לה לכתוב את תיאור המשרה, אז אולי אני יכול. כתבתי להם את תיאור המשרה, ואז שאלתי אם אני יכול להגיש מועמדות".
אולמרט החל את דרכו ב-MTV כאחראי על תחום המשחקים. "מאוחר יותר הם הגיעו למסקנה שאם אני כבר עושה את תחום המובייל גיימס, שאני אעשה כבר את כל השאר במובייל כי זה עבודה עם אותם גורמים, והעבירו את צוות המובייל לעבוד תחתיי. אז היו שינויים וקיבלתי קידום, ומדירקטור נהייתי סגן נשיא, ואז צירפו לי גם את הדברים האחרים".
התיאור הזה של דרכו לצמרת חלקי מאוד, כמובן. לאולמרט הצעיר יש כריזמה, ישירות וקסם אישי שעזרו לו להעפיל למעלה. הוא יודע, כמו פוליטיקאי מיומן וקשה להימלט מההשוואה הזאת, לגרום לבן שיחו - עובד שלו, שומר בחניון שתוהה לאן הוא מתחמק עם בובת בוב ספוג, או הבוס שמתקיף בכמה שאלות דחופות - להרגיש שהוא זוכה למלוא תשומת לבו. במקביל הוא חושב מהר ומדויק ורהוט, ולא מתבייש להתעקש כדי להביע את דעתו במטרה לשכנע.
יום עבודה
יום העבודה של אולמרט, כשהוא לא נמצא בנסיעות, עניין של שבועיים בכל חודש, מתחיל לפני שמונה בבוקר. במשרד שלו בקומה ה-41 של בניין MTV בטיימס סקוור הוא מבלה לפחות 12 שעות ביום. לזכותה של סביבת העבודה שלו אפשר לומר שנעשה מאמץ גדול שאלפי העובדים המאכלסים יומיום את הבניין העצום לא ישימו לב שהם עובדים בהתגלמות המושלמת של אמריקה התאגידית - חברת ויאקום.
בחלל העבודה הפתוח שוררת אווירת לונה פארק צבעונית: בכל פינה ועל כל מדף מונחות בובות של גיבורי תרבות כמו בוב ספוג, משחקי מחשב פזורים על השולחנות, והקירות צבועים בצבעי פסטל. גם משרדו של אולמרט משדר את אותה הרוח: במקום שולחן מנהלים כבד, הוא עובד על עמדת מחשב ארגונומית על גלגלים, שאפשר מן הסתם לרכוש באופיס דיפו ב-100 דולר. שולחן הפגישות שבמרכז החדר עגול, והכיסאות שסביבו צבעוניים וילדותיים. בפינת החדר, מתחת לפוסטר של דמויות מהסדרה המצוירת "ראגראטס", ניצבת טלוויזיה ומתחתיה קונסולות הפלייסטיישן 2, ה-Xbox והגיימקיוב. בבית יש לו בנוסף שלוש הקונסולות החדשות יותר.
"שוק המשחקים נמצא כרגע במצב טוב", אומר אולמרט, אבל הוא מהסס לומר אם כדאי לקנות מניות של חברות משחקים. "הסקטור עולה ויורד עם כל השוק. החברות צלחו מאוד יפה את שנת המעבר של 2006 (בין קונסולות הדור הקודם לחדשות, ש' ס'). השנה הנוכחית היא יותר טריקית, אבל משום שהפלייסטיישן 2 וה-Game Boy Advance עדיין איתנו, המעבר יהיה הרבה יותר איטי ומדורג מאשר בדורות הקודמים". במעבר הנוכחי בין הדורות, הוא אומר, לא העריכו האנליסטים "עד כמה הוזלת המחירים (של קונסולות הדור המתיישן, ש' ס') תחזיק את השוק".
השקת קונסולות המשחקים החדשות של מייקרוסופט (Xbox 360), סוני (פלייסטיישן 3) ונינטנדו (Wii) מיטיבה בעקיפין עם חטיבת המשחקים של ניקלודיאון, דווקא בגלל מה שקרה לקונסולות הישנות יותר, ובמיוחד לפלייסטיישן 2, שנמכרה ברחבי העולם ביותר מ-100 מיליון יחידות. "ברגע שמוציאים משהו חדש, הגרסה הקודמת בדרך כלל הולכת לאחים היותר צעירים במשפחה. מבחינתנו זה אומר שלקהל היעד שלנו (ילדים מגיל שנתיים ועד 14) תהיה גישה הרבה יותר נרחבת לקונסולות שהם יקבלו מהאחים הגדולים. זה אומר שיש לנו פלטפורמה עם בסיס משתמשים מטורף, וזה מצוין", הוא מסביר. "חשבנו להפסיק לתמוך בפלייסטיישן 2 ב-2008, ודוחים את זה כרגע ל-2009".
פיתוח המשחקים אינו נעשה ב-MTV אלא מועבר לבתי פיתוח משחקים חיצוניים. עם זאת, אולמרט ואנשיו מפקחים מקרוב על התהליך. "אנחנו אלה שנותנים את הטון לגבי המשחקים שלנו, איך בדיוק הם ייראו, מה בדיוק הם יעשו. אנחנו עובדים עם מפתחים מכל העולם, ואני מקווה מאוד שבקרוב גם עם ישראל". אולמרט נמנע בשלב זה מלהיכנס לפרטים, אך מדווח ש-MTV מנהלת מגעים מתקדמים עם שתי חברות ישראליות על פיתוחים בתחום הטלפונים הסלולריים והמשחקים.
בלי קשר לתוכניות הללו, בתחילת אפריל יבוא אולמרט לישראל כדי לנאום בכנס מפתחי המשחקים הישראלי. בשנים האחרונות הוא מוזמן לכנסים החשובים ביותר של תעשיית המשחקים העולמית, אבל זו תהיה הפעם הראשונה שבה הוא ידבר בפורום מקצועי מול קהל ישראלי לחלוטין.
אולמרט מתרגש מהביקור המקצועי, אבל ניתן להניח שלא רק בגלל האפשרות לחלוק עם קולגות מישראל את ניסיונו האישי. כמו אראל מרגלית מקרן הון סיכון JVP, שהחל בשנה האחרונה לפעול בתחום, אולמרט משוכנע שבשנים הקרובות תהפוך ישראל לכוח משמעותי בתעשייה העולמית, ורואה את עצמו משתלב בה לאחר שובו לכאן. את העובדה שעד היום לא נוצרה בארץ תעשיית משחקים רצינית, הוא מסביר בכך שיש בישראל "בועה טכנולוגית" שמשכה לכיוונים מסוימים כמו שבבים, אנטי-וירוס או מנגנונים לניהול רשתות. "האנרגיה לא הלכה לכיוון היצירתי, וחבל". עכשיו, הוא סבור, המציאות משתנה. "יש חזון של כמה קרנות ואנשים, ויש פוקוס והבנה אמיתית שאנחנו יכולים להיות שחקן בתחום המדיה".
גורם תרבותי
כשאולמרט מתייחס לתעשיית המשחקים, הוא מדבר במהירות ובאנרגטיות, ותוך שימוש בתנועות הידיים האקספרסיביות שמזכירות את אלה של אביו. מבחינתו, המשחקים כבר מזמן אינם רק שעשוע אלא הרבה יותר מזה - גורם תרבותי חשוב ובעל משמעות, שבין היתר תורם להתפתחות המוח אצל ילדים ומבוגרים. המונולוג הבא מספר את רוב הסיפור.
"הדבר הכי מעניין שקורה היום בתעשיית המשחקים זה שהיא הפכה לחלק לגיטימי מתעשיית הבידור. אנחנו לא פחות גדולים מהוליווד, אנחנו לא פחות גדולים מספורט, אנחנו לא פחות גדולים ממוזיקה. וכמו שלא היית צריך להגדיר עד הסוף אם מייקל ג'קסון הוא רוקסטאר או מוביסטאר, אתה לא חייב להגדיר לאיזה תחום שייך משחק כמו 'סימס'. זה הופך להיות תחום שהוא חלק אינטגרלי מחיי היומיום. הדוגמה הכי טובה היא ששיעור המשחקים שנמכרים בחנויות שמתמחות במשחקים ממש טריוויאלי; רוב המשחקים נמכרים ברשתות כמו וולמראט, בסט-ביי וטארגט".
"אנשים מבינים את התרומה שיש למשחקים בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים, אבל גם בחשיבות שלהם לתרגול תהליכי חשיבה ואזורים לא פעילים במוח. תרומה אחרת של המשחקים היא לבניית ז'רגון תרבותי. היום, מי שלא יודע מה זה ה"סימס" או סופר מאריו, נמצא בבעיה. הוא לא מחובר. אלה דברים שצריך להכיר וצריך לדעת. הרינגטון הכי נמכר בארצות הברית ב-2006 היה הרינגטון של סופר מאריו".
"מעצבי משחקים מעצבים את סדר היום של מיליוני אנשים בעולם. השאלה מה יקרה באפיזודה הבאה של World of Warcraft משמעותית בדיוק כמו השאלה מה יקרה בפרק הבא של עקרות בית נואשות".
לפני כמה שנים, כשהתברר כי קהל היעד למשחקים מצוי בטווח הגילאים שבין 18 ל-35, האאוטסיידרים לתעשייה הופתעו. הסברה הרווחת עד אז הייתה שמשחקי מחשב מיועדים לילדים, והממצאים נחשבו לבשורות טובות; אנשי התעשייה קיוו כי הגיימרים ימשיכו לצרוך את המשחקים אל תוך שנות הארבעים שלהם. זה לא קרה. אולמרט, שנשאל על כך, שולף קלסר עבה מלא בגרפים ובטבלאות, ומצביע על עקומה שמתרסקת בהחלטיות. "הגבר הממוצע משנה באופן מהותי את סגנון החיים שלו בין גיל 30 ל-35, אז טבעי שיהיו שינויים גם בהרגלי הצריכה שלו. יכול להיות שהירידה בעתיד תהיה פחות חדה, אבל זה מה שאנחנו רואים עכשיו".
אולמרט לא אוהב להניח הנחות ומעדיף להתבסס על נתונים קשים לפני שהוא קובע משהו. "אחד הדברים הגדולים שאתה מקבל מעבודה בחברה אמריקאית גדולה היא משמעת של עבודה. כישרון לא חסר בארץ. אנשים פה לא יותר חכמים מאנשים בארץ. באמת לא". וכאן הוא מגיע להשוואה הבלתי נמנעת: "יש משהו בתרבות הסמוך הישראלי שאומר, 'אני פיקדתי על 250 איש בצבא, אז אני לא יכול לנהל חברה? בטח שאני יכול'. אני לא רוצה שזה יישמע כמשהו שלילי, אבל לצד הברק הזה, של אינדיבידואליסטים שעושים את הלא ייאמן ומנצחים את מלחמות ישראל, ישנו גם העניין הזה של איך מקבלים החלטות עסקיות ואיך מנהלים תהליכים עסקיים". אחרי זה אולמרט ממהר להוסיף שהוא חסיד של שתי השיטות - של המתודולוגיה האמריקאית ואינדיבידואליזם הישראלי.
סקנד לייף לילדים
קשה לחמוק במהלך הריאיון מהתחושה שאולמרט נתפר לתפקיד שהוא ממלא. כשהוא מדבר על משחקים הוא נע במהירות - לעתים במשפט אחד - בין מעמדו כבכיר בחברת ענק שרוכשת חברות אחרות בעשרות מיליוני דולרים, לבין ההתלהבות הגייימרית שמפעפעת ממנו. אבל כשמדברים על מגמות עתידיות בתעשייה, בולט אולמרט הבכיר באמריקה התאגידית, זה שמנתח בהתבסס על מחקרים וסקרים.
אחד ההבדלים בהשוואה לעבר, הוא אומר, הוא ש"ילדים מוכנים לשלם הרבה יותר על משחקים, או ליתר דיוק - ההורים שלהם מוכנים לשלם. הילדים גם יודעים לזהות מה הם רוצים. הם אומרים לנו דברים מדהימים כמו, 'תראה, אתה לא יכולת לצפות ממני לשלם על זה, כי יש כאן כל האלמנטים (במשחקים) שמקבלים חינם; אם תוסיף משהו, למשל יכולת למשחק מרובה משתתפים, אני אשלם על זה'. הם באמת מבינים מה מוכרים להם ומה הייחוד של כל משחק ומשחק. הנה דוגמה אחרת: ילד בן 8 בקבוצת מיקוד בטנסי שאל אותי למה ניקלודיאון לא הולכת לכיוון מסוים במשחקים, ואמר, 'כשמסתכלים על המותגים שלכם זה ממש מתבקש''".
אחת מתוצאות המחקרים וקבוצות המיקוד שעושה ניקלודיאון, שנועדו לגלות איך ילדים רוצים לשחק, היא "ניקטרופוליס", שהושק לפני כחודש. כמו Second Life, שמיקד אליו תשומת לב תקשורתית עצומה בחצי השנה האחרונה, ואף הוכתר ל"עתיד של האינטרנט", ניקטרופוליס הוא עולם וירטואלי מקוון שנועד לילדים חובבי זהויות אלטרנטיביות.
בניגוד ל-Second Life, סדום וירטואלית שבה שירותים מיניים דיגיטליים נמכרים לכל דורש, ניקטרופוליס הוא חלק ממגמה מתחזקת של עולמות וירטואליים בטוחים לילדים. "לדוגמה, יש שם מערכת כמו באאוטלוק, שמראה לך את כל האופציות של מילים שאתה מקליד, אבל אם תקליד H-E-L זה ישלים ל-HELLO ולא ל-HELL כי HELL זו מילה פסולה. זו מטפורה טובה לגישה שלנו שהחוויה של הילדים צריכה להיות בטוחה ומפוקחת, אבל למשתמש יש אשליית חופש. הוא מרגיש שהוא זה שמחליט, עד הרגע שבו הוא מתחיל להפר את הכללים".
אולמרט לא נלהב במיוחד מההיסטריה סביב Second Life. "אני חושב שהוא מרכז סביבו הרבה תשומת לב ציבורית, אף שתופעות שמעניינות ב-SL מתרחשות בצורה הרבה יותר מסיבית במקומות אחרים גם כן, אבל זוכות ליחסי ציבור פחות טובים".
אולמרט גם חושב שהטענה שיקומים וירטואליים יחליפו את האינטרנט המוכר לנו מוגזמת, וכי אין צורך בעולם וירטואלי בעבור היישומים הפופולריים ביותר ברשת, כמו דואר אלקטרוני. "להגיד את זה, זה להבין לא נכון את חוויית המשתמש. כל מי שחוזה את הדברים הקיצוניים האלה מפספס דבר מאוד בסיסי - מה המשתמש שלך רוצה ומה הוא מחפש".
משתמש אחר, שדווקא רוצה מאוד להבין מה בדיוק שאול אולמרט עושה, הוא ראש הממשלה. "אבא שלי פעם ישב איתי לשחק סים סיטי, וכשהראיתי לו איך אני בונה את העיר הוא הסביר לי כמה גדול המרחק בין לשחק משהו על המחשב לבין לעשות את זה באמת. הוא לא משחק, אבל הוא נורא מנסה להבין", צוחק שאול. "הוא מבין שיש פה משהו שהוא צריך לקלוט, משהו שהוא Beyond him, אז הוא נורא מתעניין, 'איך זה עובד? ולמה זה עובד ככה? תראה לי'". "