הבוקר מפרסם "ידיעות אחרונות" כי גולשים שרצו להוריד את האוסף "עבודה עברית 2" - חידוש לשירים ישראלים ישנים, "זכו" לקבל למחשב האישי תמונות פורנוגרפיה פדופילית.
הגולשים ניסו להוריד ב-Emule את הדיסק, שטרם הגיע למכירה בחנויות, וקיבלו קובץ. וכפי שמצוטט בכתבה אחד ההורים: "הבן שלי סיפר לי שהוא מוריד את הדיסק. רציתי לשמוע כמה שירים וחשכו עיניי. מייד מחקתי את זה". המשטרה כמובן מסרה בתגובה שלה אין דרך להתמודד עם הדבר.
המקרה מעלה שתי סוגיות ששווה להתעכב עליהן: הראשונה - האם עונש שקיבלו בסוף השבוע הפיראטים מגיע להם, והשניה - האם יש דרך לחסום תכנים פורנוגרפיים.
לגבי העונש, אנחנו לא משלים את עצמנו, תעשיית המוזיקה בישראל נכשלת כבר שנים בהפצת מוצריה, והמגמה של מכירת דיסקים בארץ, כמו בשאר העולם, נמצאת בירידה מתמדת, בגלל תוכנות השיתוף השונות.
מטעם זה, אולי באמת מגיע לכל הפושעים שמורידים באופן לא חוקי מוזיקה באינטרנט, לחטוף סטירה פורנוגרפית מדי פעם.
הסוגייה השניה, מעניינת יותר והיא היוזמה לחסימת תכנים פורנוגרפיים באינטרנט, פרי מחשבתם של שר התקשורת אריאל אטיאס וח"כ אמנון כהן. השניים סבורים שחוק שיחסום גישה לאתרים פורנוגרפיים, יצליח למנוע מילדים רכים גישה לחומר פורנוגרפי קשה.
הנה, "ידיעות אחרונות" נותן את התשובה הניצחת ולפיה תוכן פורנוגרפי לא נמצא רק באתרי WWW. אפשר למצוא אותו בכל מקום, אפילו בפיצוציה הקרובה לביתכם. האמנם החוק של אטיאס וכהן ניתן ליישום ואכיפה? כל מי שניסה להוריד את הקובץ "עבודה עברית" בסוף השבוע האחרון, למד על בשרו שלא.
ובכן, הורים יקרים, עזבו אתכם מחוקים פופוליסטיים, ואתה כבוד השר, אל תשקיע משאבי מניעה במה שאי אפשר למנוע.
אם מישהו ירצה למצוא חומר פורנוגרפי, הוא יגיע אליו. לפחות הבה וניתן לו אפשרות להגיע לחומרי הזימה שהוא מבקש באופן ישיר, בלי שחיפש "עבודה עברית" ומצא סרטי תועבה. לפחות תחסך ממנו עוגמת הנפש.
ולגבי ההורדה הבלתי חוקית?
אין תשובה ואין פתרון. עד שלא תתפתח תרבות צריכה של מוזיקה ו/או הוזלת מחירים קיצונית מצד חברות התקליטים, אנשים ימשיכו להוריד מוזיקה באופן בלתי חוקי.
לפחות הפעם, היה גם עונש קל בצד ההורדה הפיראטית. לא מאמין שזה חינך מישהו, אבל הסיפור לפחות זכה ל"כפולה" (כתבה הפרושה על שני עמודים צמודים זה לזה) ב"ידיעות אחרונות".