מוקדם מדי להעריך איזו מבין תוכניות החירום הכלכליות השפיעה באופן יסודי יותר על כלכלת ישראל: זו של ראש הממשלה שמעון פרס ושר האוצר יצחק מודעי ב-1985, או "התוכנית להצלת המשק" של ראש הממשלה אריאל שרון ושר האוצר בנימין נתניהו ב-2003. מה שברור הוא שפרס זכה בקרדיט על התוכנית הישנה, ונתניהו נושא בגאווה את הקרדיט על החדשה.
בין אם תוכנית 2003 נתפסת כבכייה חברתית לדורות, ובין אם כבלימה על סף התהום, כפי שנתניהו אוהב לדמות אותה, יש כמה דמויות חשובות נוספות בגיבושה של התוכנית ובהכנתה.
ראשית, הממונה על התקציבים באוצר אורי יוגב, ואיתו החשב הכללי ניר גלעד. הם המתכננים העיקריים של התוכנית, על פרטיה ונוסחיה, והם שהתחילו לדחוף לכיוונה כבר ב-2001, בתוך המיתון החריף. שותף בכיר נוסף היה שר האוצר סילבן שלום, שאמנם לא רצה להמשיך בתפקידו לקראת הבחירות בתחילת 2003, אבל נקט צעדים - כולל תחילת הקיצוץ בקצבאות וברפורמות במיסוי (שתי ועדות המסים בראשות יאיר רבינוביץ'). שותף נוסף היה אביגדור יצחקי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שתפקד כציר בין משרדי הממשלה, אנשי המקצוע באוצר והכנסת.
והיה כמובן שרון. הוא היה מעודכן בכל פרטי התוכנית, מתחילת התכנון ב-2001, עבור בעריכתה המלאה ב-2002. שרון הקים קואליציית ימין חברתי בבחירות 2003 לא בגלל שנאת יוסף (טומי) לפיד לש"ס, אלא כדי שלא תהיה לתוכנית התנגדות חברתית פנימית בממשלה.
מבחינה מעשית, בזמן גיבושה הסופי של התוכנית והוויכוח סביבה, היה שרון מעורב בשני היבטים עיקריים: הייתה לו מצד אחד רשימת לאווים, ובמקרים מסוימים הוא שימש כמסלול עוקף נתניהו. נתניהו היה למעשה קבלן הביצוע.
הלאווים העיקריים: כל מי שבא אל שרון עם הצורך לייקר את המים לחקלאות ולצמצם את מכסות הגידול נענה בטפיחה על השולחן: "בשום פנים ואופן". שרון קפץ מהכיסא כששמע על ההצעה לצמצם את השתתפות המדינה בהפריה מלאכותית מעבר לילד הראשון: "לא יקום ולא יהיה". הייתה לו גם חולשה לתקציבי המדען הראשי עוד מהיותו שר התמ"ת, ובהם סירב לגעת. הוא דרש לא לפגוע בקצבאות הזקנה של מי שמקבל השלמת הכנסה, ולא לגעת בתקציבי מעונות נשים מוכות.
בתחום אחד התערב שרון בזמן אמת מאחורי הקלעים, וזה היה המשא ומתן בין נתניהו ליו"ר ההסתדרות עמיר פרץ. שרון חשב ששר האוצר מתעלל בפרץ ללא סיבה, ושאין סיבה להרגיז את פרץ כשחותכים בשכר עובדי המדינה ומלאימים את קרנות הפנסיה. לכן, במקביל למגעים נתניהו-פרץ, התנהל ערוץ שרון-פרץ, בניסיון למנוע את השביתה של סוף אפריל 2003.
האם שרון הבין את ההשלכות החברתיות של התוכנית?
אביגדור יצחקי משחזר: "אריק הבין טוב מאוד את ההשלכות. הוא אמר, 'בהתחלה זה יגרום יותר מצוקה, ואני מאוד מקווה שגם הקדוש ברוך הוא יעזור, ואחר כך הצלחת התוכנית תביא ליותר רווחה כלכלית גם אצל השכבות החלשות'. היה לו ברור לחלוטין שבלי צמיחה ועם אינפלציה ושערי ריבית גבוהים ושער מט"ח חלש - אין שום סיכוי להביא לרווחה של השכבות החלשות. את זה הוא הבין, ולכן לקח את ההחלטה הקשה על הקונספט".
האם שרון איפשר לנתניהו לקחת זכויות יוצרים על התוכנית כי חשש מכישלון וקיווה שידבק בו?
יצחקי: "אהבה גדולה אמנם לא הייתה שם, וייתכן שביבי חשש מגישה כזו, כי הוא ערך בדיקות קפדניות של כל פרט בתוכנית, עם סיעורי מוחות מכאן ועד להודעה חדשה. אריק היה בטוח בנחיצות התוכנית, הוא בהחלט העריך את הגישה המקצוענית-שיווקית, והקפיד להפגין את התמיכה שלו בביבי. מצד שני, ביבי פרגן לאריק לאורך כל הדרך, ואמר שבלי ראש הממשלה לא היה קורה כלום".