התקינה הבינלאומית קובעת כי יש לדווח על עסקה בדו"חות הכספיים על בסיס המהות הכלכלית, בלי להביא בחשבון את המבנה הצורני של העסקה, המושפע לעיתים מתופעת "ניהול הרווחים" של הצדדים לעסקה.
עסקאות רבות נרשמות לפי "גישת שתי העסקאות", גישה הבוחנת את העסקה שבוצעה דרך משקפי האינטרס הכלכלי של הצדדים לעסקה.
ניקח לדוגמה חברה שמוכרת נכס תמורת מזומנים בסך 100 שקל בחלוף שנה ממועד מסירת הנכס. התקינה הבינלאומית קובעת, כי יש לרשום הכנסות לפי השווי ההוגן של התמורה שהחברה זכאית לקבל. מובן, כי אילו היה התשלום מבוצע במזומן, היה זוכה הקונה להנחה מסוימת, נניח בסך 10 שקלים לפי שיעור ריבית של 11%.
נקבע, כי נדרש להוון את התמורה לערכה הנוכחי ביום המכירה, כלומר, לסך של 90 שקל, לעניין רישום ההכנסות ממכירות, וכיוון שהעסקה כוללת למעשה גם עסקת מימון, ההפרש בסך 10 שקלים יוכר כהכנסות מימון לאורך השנה שבה ניתן האשראי ללקוח.
גישת שתי העסקאות
הניתוח דלעיל מבוסס בעיקרו על גישת שתי העסקאות. ראשית, החברה עשתה עסקת מכר תמורת 90 שקלים ששולמו במזומן, ורגע אחר-כך הלוותה החברה את סכום המזומן שהתקבל בחזרה לקונה. זאת למשך שנה בשיעור ריבית של 11%. כך שבחלוף שנה על הקונה לפרוע את ההלוואה - קרן בסך 90 שקל וריבית בסך 10 שקלים, ובסך-הכל 100 שקל, שהם התמורה שנוסחה בחוזה.
אמנם ביום מסירת הנכס לא עוברים מזומנים מיד ליד, אולם יישום גישה זו משקף נאמנה את התכלית הכלכלית של העסקה, שכן ברור כי מרכיב המימון גלום בעסקת המכר. וכך גם מצד הקונה - עלות הרכישה של הנכס בספריו אינה 100 שקל, כי גם הוא מתמחר, כלכלית, את הוצאות הריבית שיירשמו בדוחותיו הכספיים בסעיף מימון במהלך תקופת האשראי.
התקינה הבינלאומית דורשת ליישם את הטיפול המתואר לעיל הן לגבי מלאי והן ברכוש קבוע, בנדל"ן להשקעה ובנכס בלתי-מוחשי. יתרה מזו, גם כאשר שולמה מקדמה מראש לרכישת הנכס, נדרש לפצל את הסכום ולהעביר את חלקו לסעיף המימון, שכן גם במקרה זה תמחרו הצדדים את מרכיב הריבית במחיר עסקת המכר. אולם כאן התפקידים התהפכו: המוכר ירשום הוצאות מימון, והקונה הכנסות מימון.
יודגש, כי השפעות מהלך זה הן ניכרות: השפעה על שיעור הרווח הגולמי, דחיית או הקדמת הוצאות והכנסות, ותיתכן גם השפעה על שיעור מס החברות ועיתוי תשלומו.
* מאמר שני בסדרה. הכותב הוא ממשרד שיף הזנפרץ ושות' רואי-חשבון.