יש אירועים שעדיף שהמצלמה לא תהיה נוכחת בהם. יש אנשים שעדיף לא לצלם. אולי זה המשפט הכי לא עיתונאי שאפשר להגיד - אבל הוא פשוט אנושי.
ערוץ 10 חטא אתמול ובגדול בשידור כתבה, בת שתי דקות בסך הכל, על אסי דיין ומצבו. בסוף השבוע התראיין דיין ל"7 ימים" של "ידיעות אחרונות" עם תמונות מביכות בלשון המעטה. אתמול, כמו בשביל להוסיף חטא על פשע, ערוץ 10 עשה אייטם על דיין במהדורה המרכזית.
אסי דיין, בנו של משה דיין, הוא אחד הבמאים המוכשרים שגדלו אצלנו, סופר איכותי ועוד לא מעט סופרלטיביים. בעבר היה מעורב בלא מעט פרשיות - מעצר על סמים, וידויים על מחלות נפש, אך אתמול היה השיא.
אתמול "זכינו", שלא באשמתנו, לראות את דיין על מזרן מלא פשפשים (כפי שתיאר זאת בדרמתיות הכתב), חצי עירום, מראה לנו את הצלקות על גבו מניתוח הגב האחרון שעבר, וצילום קלוז-אפ על פניו המאובקות קמעא. בכתבה נאמר שדיין הוא זה שיזם את הכתבה, אבל לפעמים מותר גם להגיד לא ולוותר על אייטם עיתונאי, אם בכלל ניתן להגדיר זאת כך.
"אין לי מה להפסיד יותר", אמר דיין, "מצבי אנוש". עוד אמר דיין כי כל דבר שלקח תמיד הוא נחשד כיצד זה הגיע אליו "ואולי בכלל עישנתי את זה".
ולסיום, כמובן, מצביע דיין על שקית שרופה של פופקורן להכנה במיקרוגל, ואומר כי זו היא "הסעודה האחרונה".
שאלה אחת עולה מהכל: מה היתה מטרת הכתבה? לחשוף בפנינו את מצבו העגום של דיין? קראנו על זה. להראות לנו את שפל המדרגה אליו הגיע? אנחנו מתארים לעצמנו. אין צורך לבזות כך את האיש ולטשטש את כל פועלו בכתבה אחת דוחה של שתי דקות.
חבל שכל פועלו של אדם מתגמד לאייטם אחד, שלא מעורר דבר מלבד חלחלה.
