בקומת הכניסה של הבניין עוד הולמים פועלי הבניין בפטישי אוויר ומניחים מרצפות, אבל בקומה השנייה כבר שורר שקט וניקיון, והעין יכולה למצוא מנוחה בחלל הגלריה החדשה "רוטשילד פיין ארט".
מן הקירות ניבטים בעיקר קנבסים קטני מידות, לא מאיימים, ועל גביהם תמונות נוף עדינות במכחולה של יעל סקלייה הישראלית-אמריקנית, אשתו של הרב-אמן ישראל הרשפלד; ציורי שמן של סטוארט שילס האירי, הנמצאים "על קו התפר המטושטש שבין ייצוג והפשטה", או עבודות ריאליסטיות של גיא ינאי הצעיר מהם, שמציג סדרת אביזרים יומיומיים שכמו נלכדו בעין הצייר וזכו לעלות מדרגה לדרגת "טבע דומם: שטר של עשרים שקל, פחית שימורים שמהדהדת בזיכרון פחיות מרק קמבל של וורהול, אך מציגה לו ניגוד מוחלט בטכניקה ובמידות המינימליסטיות.
הגלריה התמקמה בבניין הפינתי על שדרות רוטשילד ורחוב מרמורק בתל-אביב, מול כיכר הבימה הנבנית והולכת. הבניין ההיסטורי, שבעשורים האחרונים שכנו בו פרסום אריאלי ומשרדי עורכי דין, עבר שיפוץ ושימור יסודי, וכעת שוכנת בו סוכנות שחקנים, חברת אחזקות ובקומת הקרקע אמור להתמקם בית קפה שיתמחה בקינוחים - כך מגלה ענבר כהן, שפתחה את הגלריה יחד עם איתן, בעלה. "כשתושלם הבנייה של הבימה זה יהיה מרכז התרבות של העיר", היא מדגישה את חשיבות המיקום שבו בחרו.
היא באה בכלל מתחום הכלכלה והניהול המסחרי, ואילו הוא ניהל בעבר את גלריה ICE Collection בניו-יורק, שאותה הקים אחיו המנוח לפני כעשור. הגלריה נסגרה כשנתיים מאוחר יותר, בעקבות מותו של האח. "איתן חשב הרבה על פתיחת גלריה, ואני הגעתי לשלב בקריירה שבו אמרתי שאם כבר לעבוד כל-כך קשה, אני מעדיפה לעשות את זה בשביל עצמי - וכך הצטרפתי אליו. חשבנו שנתכנן לאט-לאט, אבל ההזדמנות לשכור את החלל הזה האיצה את התהליך", מספרת ענבר.
השניים, אספני אמנות בעצמם ומגובים בידידות רבת שנים עם הרשפלד, ראש הסדנה ללימודי אמנות בירושלים (Jerusalem Studio School), החליטו להקדיש את החלל ל"אמנות יפה", במשמעות של אמנות שמרנית יותר, ולא להתחרות בסצנת האמנות העכשווית האוונגרדית. הרשפלד, מצדו, לדבריהם, סבור כבר מזמן שיש צורך בחלל שייתן ייצוג הולם לבוגרי בית הספר ולאנשי האסכולה שלו - העוסקים ב"ציור פרופר".
"לא נציג צילום, וידיאו, ניו-מדיה או מיצבים. זו יותר גלריה לציור, אולי יהיה גם פיסול", מבהיר איתן. "נכון שיש קו שמרני יותר בהגדרת העבודה וסוג האמנות, אבל ציור זה גם ציור מודרני וגם מופשט, לא רק פיגורטיבי".
הבירה בעבודות קטנות מידות לתערוכת הפתיחה הקבוצתית נועדה "כדי שלא להאפיל על הכישרונות השונים. יש לנו גם עבודות יותר גדולות בחדר האחורי, אבל כאן רצינו לתת את הבמה באופן שלא ייצור דומיננטיות לאחד האמנים על פני האחרים", מסבירה ענבר. בין האמנים המוצגים יש מבוגרים וצעירים, ישראלים וזרים. "האמנים הזרים שנציג הם בעיקר אמריקנים ומוכרים מאוד בארצות-הברית. כאן הם נמכרים במחירים הרבה יותר נמוכים מאשר בחו"ל, פשוט בהתאמה לשוק המקומי", היא אומרת.
בין אלה בולטת סדרת עבודות של קן קיולי, אמן אמריקני שהגיע השנה לחנוך כיתות אמן בסדנה בירושלים. סטוארט שילס עשה זאת בשנה שעברה, מציין איתן, ובכך מדגיש את הקשר לאג'נדה של בית הספר.
בין עבודותיו של קיולי יש ציורי שמן וסדרה יפה של תמונות בחיתוכי נייר "בעקבות מאטיס", אולם בקנה מידה קטן.
התערוכה הבאה, בקצב תחלופה דו-חודשי, תהיה של מאיר אפלפלד, אף הוא מזרם הציור הפיגורטיבי-ריאליסטי. אחריו תוצג תערוכת יחיד של גיא ינאי. אפלפלד הציג בשנה שעברה בגלריה גולקונדה, עובדה המעלה את השאלה על תגובות המתחרים בשוק.
"בינתיים לא שמענו תגובות, אבל קהל דווקא בא והיו מכירות גם בערב הפתיחה", אומר כהן. "אנחנו מקווים שיש כאן מקום לכולם. הקשרים שלנו בחלקם בארץ ובחלקם בניו-יורק. - שם למשל יש גלריות בלי סוף ואף אחת לא באה על חשבון השנייה".