אירועי השבוע האחרון יכולים להוות את אחד ההסברים לסיבה לפיה הפערים בין עשירים לבין עניים בעולם הולך וגדל.
מה עשה העני
העניים (משקיעים רגילים) ראו שהשוק נופל, נבהלו מהכותרות שבישרו על כך "שהולך להיות הרבה יותר גרוע" ומיהרו למכור. למכור כתבתי? ליתר דיוק: למכור עצמם לדעת.
מניות הבנקים נמכרו תוך שהן נסחרות בעשרות אחוזים מתחת להון העצמי, מאגרות החוב המדורגות נפטרו בתשואה ממוצעת הגבוהה מ-10%, ואפילו אגרות החוב הממשלתיות סבלו מנחת זרועו של המשקיע הישראלי (למען הדיוק, יש לכנותו: "מחזיק ניירות הערך הישראלי").
היו שנבהלו כל כך עד שמשכו את כספם במזומן מחשבונות הבנק שלהם והחביאו בבלטה המפורסמת שנשכחה מאז שנות השמונים שבהם אוכסנו תחתיה את הדולרים האסורים.
מה עשה בן המלך
העשירים לעומת זאת, הביטו על המסך, ראו את שוויים צולל ולא האמינו שהם שווים כל כך מעט. חלק לא קטן מהם מיהרו להתקשר למנהל ההשקעות ורכשו את אותה סחורה שכולם מיהרו להיפטר ממנה בהיקפים גדולים.
בקיצור, הפער בין עשירים לעניים גדל מאוד השבוע.
טקסט לאופטימיים בלבד
עיתות משבר הן הזמן הגרוע ביותר לקבלת החלטות. מי שמניח שאנו ניצבים לפני חידלון כלכלי, כדאי שיוותר על קריאת השורות הבאות. מי שנשארה בו מעט אופטימיות, מוזמן להישאר.
למעשה, זה אינה שאלה של אופטימיות ופסימיות, אלא דבר פשוט בהרבה: לא יתכן שהמצב הנוכחי ישרור בשוק לאורך זמן, המשבר חייב לבוא לידי פתרון. השאלה היא רק מה המחיר וכמה זמן ייקח עד שנחזור לשגרה.
אין שום דרך לקיים את הכלכלה כאשר התשואה הממוצעת במדד תל בונד 40 עומדת על כ 10%, הבנקים נסחרים בעשרות אחוזים מתחת להונם העצמי, לא רק בארץ, אלא בבורסות ברחבי העולם, והפער בין ריבית הליבור לריבית הפד נמצא בשיא.
היום שבו נצטרך למשוך את הכסף, במזומן, מהבנק
הפתרון צריך להגיע מארה"ב. משם הגיעה הרעה, ורק משם תגיע הטובה. התוכנית שאותה הציג האוצר האמריקאי אמורה להיות התרופה האולטימטיבית לפתרון הפלונטר. במילים אחרות, אם זה לא יעבוד, באמת נצטרך למשוך את כספנו במזומן מהבנק.
לפי תוכנית האוצר האמריקני, הממשל ירכוש מהבנקים את הנכסים הבעייתיים שלהם, דבר שיוביל תהליך של ניקוי מאזנים שיאפשר להם לחזור ולתת אשראי שיסייע לכלכלה לשוב למצב נורמלי. תוכנית זו היא המוצא האחרון, ויישום שלה יכול לסמן את תחילתו של סוף המשבר.
לעת עתה, ידועה רק התבנית הבסיסית של התוכנית (הממשל ירכוש את הנכסים "המסוכנים" שבידי הבנקים), והפרטים המדויקים לא פורסמו. הוצאת הנכסים המסוכנים והלא סחירים ממאזני הבנקים תאפשר להם לשוב ולתת אשראי ולהזרים דם חדש בעורקי הכלכלה.
התוכנית האמריקאית תומכת במשקי העולם כולו
באופן אבסורדי, המרוויחים הגדולים והמיידיים של התוכנית יהיו משקי העולם ולא המשק האמריקני. התוכנית תרגיע ככל הנראה את השווקים בעולם, אבל עד שהאמריקנים ייהנו מפירותיה יחלפו כמה רבעונים.
לפי הדיווחים, עלותה של התוכנית עשויה להגיע לכמה מאות מיליארדי דולרים (המצטרפים לגירעון הקיים), מה שיאלץ את הממשל הבא להדק את החגורה ולבצע קיצוץ תקציבי גדול מאוד.
בנוסף, הטראומה של אירועי השנה האחרונה תגרום לכל המערכת הבנקאית להקשיח באופן דרסטי את הקריטריונים למתן אשראי וכל שעלינו לקוות הוא שה"האנג אובר" שבו שרויה הכלכלה האמריקאית לא ייארך זמן רב.
זהו התרחיש הסביר ולו רק בשל העובדה שאין ברירה אחרת. כל תרחיש אחרת משמעו כאוס מוחלט. אפשר להאמין שגם זה יכול לקרות, אנחנו מעדיפים להאמין שהעולם ישרוד גם את המשבר הזה, שהוא ללא ספק החמור ביותר בהיסטוריה המודרנית.
מי שטוען שהסיכון בשוק גבוה, צודק. אבל, שוק ההון מעולם לא נתן פיצוי כל כך גדול על הסיכון כמו שהוא נותן היום.
דבר הגורו
באפט אמר פעם על וול סטריט ש"זה המקום היחיד שבו אנשים שנוסעים ברולס רויס מקבלים עצות מאנשים שנוסעים ברכבת התחתית". אירועי השבוע שעבר מספקים הזדמנות יוצאת דופן להשוואת אמצעי התחבורה בין המעמדות...
שנה טובה !!!