לקראת הבחירות בעיר תל אביב-יפו, הופיעו ברחבי העיר שלטים המראים את פאר ויסנר, פוליטיקאי מקומי מוכר, המכהן כיום כסגן ראש העיר תל אביב ושהחליט לרוץ לראשות העירייה, ומאחוריו גבר נאה, בעל לסת מסותתת ופנים נעימות. זהו עו"ד דן להט, בנו של ראש העיר לשעבר שלמה להט (צ'יץ'), שרץ כמספר 2 במפלגת "הירוקים" בבחירות המקומיות. מתחת לגורדי השחקים של תל אביב החדשה, על ההלכה, בשכונת צמרת של הצפון הישן, יושב להט הצעיר במשרדו, ומתכונן לבחירות לראשות עיריית תל אביב שיתקיימו באחדעשר בנובמבר - "בגלל החגים," הוא מסביר, "עדיין לא התחלנו בחוגי בית".
הפעם הוא לא צריך לדאוג שמא אבא שלו ייבחר. השנה מדובר בו. להט הגיע לכותרות לא רק בגלל אביו. רעייתו הראשונה ואם שלושה מילדיו היא עופרה שטראוס, ורעייתו הנוכחית ואם בתו הקטנה היא רונית רייכמן, בתו של אוריאל רייכמן מהמרכז הבינתחומי. יחד הם שותפים בחברת נדל"ן למגורי יוקרה בשם "בית". לפני שלוש שנים נפרד להט משותפו עו"ד יורם כהן, והקים את משרד "דן להט ושות'", שעוסק במיזוגים ורכישות, במיזמים משותפים של חברות ישראליות בארץ ובחו"ל, בפרסום, מדיה ותקשורת וכן בהשקעות בחברות, לרבות טיפול בחברות טכנולוגיה.
בראיון ל"מעריב" סיפר להט כי "עורכי הדין יגאל ארנון, רם כספי ואמנון גולדנברג, כל אחד בתחומו, הם המודל שלי. מדובר במשפטנים מוכשרים ביותר שהתכונות הבולטות שלהם הן יצירתיות, עבודה קשה וחוכמה". נדמה שאת כל הרשת הענפה הזאת של קשרים שיש ללהט, לצד הכריזמה הבולטת שלו ואיזה שילוב שהוא מציג בין נסיכות תל אביבית נדירה וגעגועים שהוא מעורר לאביו, מבקשת מפלגת "הירוקים" לרתום כדי למגנט אליה בוחרים בבחירות לראשות העירייה.
את הראיון, שנערך במשרדו, מנצל דן להט כהזדמנות לקרוא לבני דורו להיכנס לפוליטיקה: "חשוב שאנשים טובים ייקחו חלק בעשייה," הוא אומר. "אנחנו דור שבאופן מסוים קצת יותר מתעסק בעצמו, ואני לא מוציא את עצמי מהאמירה הזאת. לפעמים אני חושב שהתקשורת היא גורם מרתיע בכניסת גורמים טובים לפוליטיקה".
"הירוקים"? למה לא
- אז למה דווקא "הירוקים"?
"זו שאלה ולא שאלה. זה נכון שזה לא רלוונטי ברמה המוניציפלית אם אתה בעד או נגד ארץ ישראל השלמה. אני, כמו כל אזרח, עוקב בכמה שנים האחרונות אחרי הירוק - תנועת 'הירוקים' זה סוג של שפיות. קשה למצוא מישהו שיגיד שהוא נגד זה. זה לחיות את היום אבל לזכור שיש את המחר. לדעתי תל אביב לא עושה מספיק בעניין הזה".
- במה למשל?
"במיחזור, בים, בחופים. בירקון, מאז אסון המכבייה, יש איגוד ערי הירקון, אם אני לא טועה, אבל לא נעשה מספיק. תל אביב צריכה להיות מובילה בתחומים האלה".
- אבל "הירוקים" היו בקואליציה של חולדאי. ראש הרשימה שאליה הצטרפת היה סגן ראש העיר, ובכל זאת המצב לא השתפר.
"תראה, מי שקובע זה ראש העיר. זה שאתה יושב בקואליציה לא אומר שאתה מסכים עם ההחלטות או שאתה המחליט. 'הירוקים' לא יכולים לעצור כל דבר בעירייה. אני לא יודע אם הם היו מאושרים מהמגדל בנווה צדק. אבל אם יהיה לנו כוח, נוכל לעצור עוד דברים. אני, למשל, בעד בנייה, אבל נגד לבנות עכשיו בריאה הירוקה של קריית ספר, במיוחד לאור העובדה שזאת קרקע של מינהל מקרקעי ישראל. אולי זה גם לא כל כך חכם לבנות בכיכר המדינה - יש כאלה שאומרים שזה אפשרי שיישאר שם פארק, יש כאלה שאומרים שלא. אבא שלי חשב שאסור לבנות שם ועצר את הבנייה לשלושים שנה".
- אבל נראה שבתל אביב "הירוקים" זה סתם שם. מה מבדיל אתכם מנאמר המפלגה של ראש העיר המכהן?
"אני לא מכיר מספיק את האג'נדה של רון חולדאי, אבל העיר תרוויח מכל אדם טוב שיבוא לפוליטיקה העירונית. העיר צריכה גישה אחרת. אין ספק שרון חולדאי עשה, ועל זה אין ויכוח. אבל ראש עיר נבחן גם על איך שהוא בונה את העיר קדימה. אני חושב שהעיר צריכה להסתכל על עוד חמישים שנה קדימה ולחשוב עשרה צעדים קדימה. ל'ירוקים' יש אג'נדה מאוד ברורה. זו פילוסופיית חיים. כשאני הייתי צעיר, האמנתי בקפיטליזם באופן מוחלט".
- ובספטמבר האחרון איבדת את האמון?
"אם זה היה אז, זה היה ממש מאוחר מדי. בשנים האחרונות הבנתי שקפיטליזם לבד לא יכול לעבוד. הרעיון של 'הירוקים' הוא כלכליחברתיסביבתי. אני אישית מאוד מאמין בדבר הזה. אני לא רץ לראשות העיר ולא בכדי. אני לא מתיימר לתת פתרונות לכול. בתור מי שגר כאן ארבעים ותשע שנים, מינוס כמה שנים בחו"ל, ומי שגדל עם אחד מראשי העיר היותר משפיעים של העיר, אני מכיר לא רע את העיר תל אביב, יותר מחלק מהמועמדים לראשות העיר. תל אביב היא סמל לחיים משותפים. יש כאן דו קיום מופלא בין חרדים וחילונים - לי יש משפחה חרדית שגרה בשכנות אלי, יש לי בן דוד בבלפור. מה אני אגיד לך, זה כיף לראות אותם".
- אתה עורך דין, השתתפת אי פעם במאבק "ירוק"?
"עד היום לא. פנו אלי ואמרתי שאני רוצה להתחיל. עד היום לא השתתפתי באופן פעיל".
- אם חולדאי היה פונה אליך להיות מספר 2, היית מצטרף?
"כנראה שלא. אל"ף, הוא לא פנה, ובי"ת, זה לא רלוונטי. זו שאלה היפותטית לגמרי. סביר להניח שלא, מאלף ואחת סיבות. לא שיש לי בעיה עם ראש העיר הנוכחי. ל'ירוקים' יש מצע מאוד, מאוד ברור - 'הירוקים' זו מפלגה עם מצע, האחרים זה אנשים עם מצע".
- צריך קונצנזוס
- אתה אומר שהעיר תרוויח מאנשים טובים שייכנסו לפוליטיקה המוניציפלית, ואתה אומר שהשאלה של ארץ ישראל השלמה לא נוגעת לבחירות המוניציפליות, אבל יש מועמד לראשות העירייה שהוא ח"כ מכהן, פעיל סביבתי ומחוקק סביבתי מרכזי - דב חנין. למה אתה לא מצטרף אליו?
"אני לא מכיר את דב חנין באופן אישי, אבל אם נכון מה ששלי יחימוביץ' אומרת עליו, שהוא לא עומד ב'תקווה' ושהוא לא ציוני, אני לא חושב שאדם כזה יכול לשבת בתור ראש עיר של העיר העברית הראשונה. ראש העיר צריך לבטא את מכלול התרבויות של העיר, אבל אני לא חושב שאיש נטורי קרטא יכול לעמוד בראשות העיר. כן צריך קונצנזוס".
- מה אתה רוצה לקדם בעירייה?
"אני אגיד לך, צריך לעשות סוף לטירוף הדוחות, ואת זה אומר לך מישהו שיש לו חניה בבית. כי אם אני קופץ לארבע דקות לשים את הילדה בגן, יש את הימור ה'מי זריז יותר' - אני או הפקח. חייבת להיות שפיות בעניין הזה. אם חבר שלי מקבל קנס בערב ראש השנה מחוץ לבית הכנסת - זה טירוף. אם אני מקבל קנס בשלוש לפנות בוקר אז זה טירוף. לעומת זאת, אם אני חונה באדום לבן בשבע בבוקר ומקבל קנס - זאת שפיות. בשביל זה זה חשוב לי, צריך לשים סוף לטירוף הדוחות".
- יש תנועות שמתמודדות לראשות העירייה ולמועצה, כמו "עיר לכולנו", שקושרות בין היתר בין המגדלים לבין מצוקת החניה, ומציעות פתרונות תחבורה כוללים כבר היום, עם קווי אוטובוס מהירים בתוך העיר.
"'עיר לכולנו' בראשות דב חנין העתיקה את המצע שלנו אחד לאחד ואני מברך על כך. זה אומר שהרעיונות ש'הירוקים' מקדמים נשמעים. גם אנחנו מחפשים פתרון כולל לבעיית החניה ולא תולים תקוות ברכבת התחתית או ברכבת הקלה, שמי יודע מתי יגיעו." עו"ד אלי בן ארי, ראש המחלקה המשפטית ואחראי על תחום שימושי קרקע בתנועה הסביבתית אדם טבע ודין, מגיב באופן שלילי על הרעיון לבטל דוחות חניה: "כמעט בכל מרכז עיר ועיירה באירופה יש גבייה של תשלום חניה, מתוך מדיניות שמעדיפה שימוש בתחבורה ציבורית, הליכה ברגל ורכיבה על אופניים. הפחתת השימוש הפרטי ברכב היא אינטרס של כל תושבי גוש דן. הזיהום ממכוניות גובה כאלף מתים בגוש דן מדי שנה. מדיניות לא אחראית לגבי דוחות חניה, היא שימוש לא מושכל במשאב משותף, והיא תביא לטרגדיה. אם לא נדאג שהמשאבים הציבוריים ינוצלו באופן מבוקר, התוצאה תהיה פגיעה במשאב ובאיכות החיים של התושבים".
- כתושב העיר, מה אתה מרגיש כלפיה כרגע?
"תל אביב תמיד היתה סמל לפעילות תרבותית. היום היא מאוימת על ידי חולון בכל מה שקשור לילדים, ואני מצטער להגיד שאני הולך גם לרמת גן ולגבעתיים בשביל פעילויות והצגות ילדים. מצער אותי שיוצא לי לראות בגבעתיים דברים שאין בתל אביב. תל אביב צריכה להיות המובילה בתחום התרבות. אני חושב שצריך לשמר את הקיים וליצור עוד הרבה חדש - יש את סוזן דלל ואת האופרה, שאבא שלי חטף עליה קיתונות של ביקורת והיום אי אפשר לחשוב על תל אביב בלי האופרה. צריך עוד".
- ואיך זה להיות האיש היחיד בארץ שיכול להגיד כשהוא הולך לים שהטיילת היא על שם אבא שלו? "זה כמו השאלה 'למה, אבא שלך זה ראש העיר?' כן. אבא שלי התחיל להיות ראש עיר כשהייתי בן ארבע עשרה, בכיתה ט', 1974. תל אביב היתה עיר רדומה, דהויה ובהחלט לא בולטת. אין ספק שאבא שלי שינה את העיר ללא הכר. אף פעם לא הייתי חלק מקבלת ההחלטות, אבל ראיתי ממקור ראשון איך הן התקבלו. הייתי עד להחלטות על הטיילת ועל בית הספר לאמנויות. הייתי עד לשינויים בעיר - קונצרט הפארק הראשון, למשל - להפיכה שלה לעיר תרבות מהמדרגה הראשונה. אני גאה בעיר הזאת מאלף ואחת סיבות, וגם גאה שזכיתי להיות בן לאבא שעשה בהחלט חלק גדול מהעיר".
הראיון המלא - במגזין פירמה