השנה היא 2009 והמצב הכלכלי בישראל בכי רע. אין עוררין ואין ספק. כסף אין, האבטלה גואה והמשק הישראלי חווה משבר שלא חווה שנים רבות והנה - הבחירות לפנינו.
שלטי חוצות? יש. סיסמאות פופוליסטיות? יש. הפקעת זמן שידור בטלוויזיה? יש. זה הרגע לתהות: למי מיועדים התשדירים האלו ועל מה נשפכים כל הכספים האלו?
ב-2009, כשכמעט כל בית בישראל מחובר לאינטרנט, אחוז קוראי העתונים גבוה, האם יש מקום לשידורי תעמולה בטלוויזיה? הרי אין מישהו שיושב מול המסך כמהופנט וזה הדבר שישפיע על דעתו. קולות צפים זה אחד המושגים שאנחנו כל כך אוהבים להשתמש בו, אבל הקולות הצפים לא יוכרעו על ידי שידורי התעמולה בהם בעיקר נוכל לראות מי יצחיק יותר ומי יתלה את מתחרהו על עץ גבוה יותר.
בעיצומו של משבר כלכלי ותקריות בטחוניות, אותם קולות צפים יבחרו בדרכם על סמך הנעשה; האם "עופרת יצוקה" הסתיימה, אבל בעיקר - מי ידאג לעתידנו הכלכלי.
עברו הזמנים שיש ערוץ יחיד בישראל וכולם יושבים כמהופנטים מולו מדי יום ביומו. שידורי התעמולה כיום הם בידור קל לדקה שתיים וזפזופ מהיר למתחרים, שמעלים ריאליטי זול במיוחד כנגדו.
אולי במקום לשפוך כספים על לא כלום המפלגות יפנימו סוף סוף שהציבור מבין שמיליוני השקלים שנשפכים על שידורי התעמולה, נלקחו מבטן מקרקרת ומכיס ריק, נעשקו לטובת מצגי שווא וחילופי האשמות כה מיותרים?