אולי זו הסיבה שעמדה לנגד עיניהם של אנשי יחסי הציבור הילה ורני רהב כשהחלו במפעל הביתי של גיוס תרומות לוועד לפני עשר שנים. מה שהחל בהתגייסות של אמנים לתמיכה בוועד ומכירת עבודות לחברים ומוזמנים על בסיס אישי, עבר בשנים האחרונות לחסותו הרחבה של בנק הפועלים, לאחר שהן הביקוש והן שיתוף הפעולה מצד האמנים הגיעו לממדים שלא ניתן להכילם בבית פרטי. בנק הפועלים מקציב לאירוע כמיליון שקל וההכנסות מגיעות בשנים האחרונות לסכום דומה.
"הכסף שמצליחים לגייס בתערוכה מגיע ל-40% מהגיוס השנתי של העמותה", מעיד יונתן קרני, מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס. "זה כסף שמתורגם ב-100% לפעילות בשטח. מעבר להגברת המודעות והמימון לבדיקות ולתרופות, יש כאן את ההתגייסות של הבנק ושל האמנים לתמיכה במשהו שהוא מחוץ למיינסטרים, ואנחנו מאוד מעריכים את זה".
בין התורמים אמנים מבוססים ומוכרים לצד צעירים. שמות כמו מאיר פיצ'חדזה, ניר הוד, ציונה שמשי, יגאל תומרקין, ציבי גבע, ידיד רובין, עליזה אולמרט, רן טננבאום, קרן שפילשר, ענת לוי-מיכאליס, לורי רקנטי, ורדי כהנא, זיו קורן, מיטל כץ מינרבו ועוד רבים וטובים. כמאה מכלל העבודות הן של אמנים צעירים ולא מוכרים, סטודנטים ואוטודידקטים, שעבורם משמשות המכירה והתערוכה במה לחשיפה ראשונית.
טווח המחירים מתחיל ב-500 שקל ומגיע עד כ-30 אלף שקל. עבודה של עליזה אולמרט, למשל, מתומחרת ב-25 אלף שקל. את מחירי העבודות קובעים האמנים, כערכן בשוק.
תליית התערוכה היא מבצע השתלטות שאינו אופייני למוסדות כלכליים. ביום חמישי הבא, בשעות הערב, ייאטמו כל חדרי העובדים בבנק בלוחות לבנים, וכל שמונה קומות הבניין יהפכו לקירות תצוגה. תליית העבודות מתבצעת במספר שעות, וב-8:30 בבוקר כבר מארחים ראשי הבנק את האמנים המציגים לארוחת בוקר קלה. מיד אחר-כך ייפתחו הדלתות, תחילה למוזמנים בלבד ביום שישי, ובשבת גם לקהל הרחב. את הלוגיסטיקה והעבודה בשטח מבצעים מתנדבי הוועד, המסייעים לקונים ומכוונים אותם בין הקומות והקופה.
בשונה מהשנים האחרונות, הפעם לא ייצא לאור קטלוג של התערוכה, למגינת ליבם של האמנים המשתתפים, הנהנים בדרך-כלל מפניות של קונים פוטנציאליים לאורך השנה. במקום זאת, יעמיד הוועד למלחמה באיידס קטלוג ממוחשב קבוע באתר האינטרנט שלו, שממנו ניתן יהיה לקבל מידע ולינקים המפנים לאמנים ולגלריות.
"הפקת הקטלוג גוזלת נתח גדול מתקציב התערוכה", מסבירים קרני והאוצרת, לי-מור כהן. "אף על פי שאין קטלוג, יש יותר מ-30% עלייה בהצעות של אמנים שמבקשים להשתתף", מעידה כהן. יש גם אמנים שעבודותיהם נדחו מרוב עומס. למרות זאת, מספר אמנים שעמם שוחחנו נשמעו מאוכזבים מכך שלא מודפס קטלוג, המשמש כמעין "מדריך" ומעיד על תרומתם ונוכחותם.
בשנים האחרונות נהנתה המכירה משינויים בהרגלי הקנייה של הישראלים המבוססים. אנשים שהחלו להיפתח לרכישת אמנות סימנו לעצמם וי כאשר עשו זאת "למטרה טובה". מה גם שההוצאה על תרומה מוכרת לצורכי מס. השנה, בצל המשבר הכלכלי, חוששים בוועד מפגיעה ומירידה במכירות. זו גם הסיבה לצמצום ההוצאות על הקטלוג וכן על אחסון ושינוע. כהן עצמה פינתה חדר בביתה לצורך אחסון ותיעוד העבודות, כחלק מתרומתה למבצע.
התערוכה מוקדשת לזכרם של לאה רבין, מתומכותיה הראשונות, ושל המנכ"ל המנוח של הוועד למלחמה באיידס, ד"ר גדעון הירש. בישראל ידוע כיום על יותר מ-5,000 נשאי איידס. הוועד מזהיר במיוחד מפני שאננות וחשיבה מטעה, לפיה נעצרה ההדבקה באיידס, ומקיים פעילות להגברת המודעות ולמניעת התפשטות הנגיף בקרב צעירים ונוער. *
למוזמנים בלבד: ו' 27.2, משעות הבוקר עד כניסת השבת. פתוח לקהל הרחב: מוצ"ש, 28.2, 19:00-23:00, בניין הנהלת בנק הפועלים, יהודה הלוי 63 ת"א
הזר
האמן הצרפתי ממוצא אלג'ירי, קאדר עטיה, מציג סדרת תמונות מאלג'יר, תוך התייחסות לקונפליקט בין שימור המסורת האתנית אל מול היטמעות בתרבות המערב
קאדר עטיה לא הגיע לפתיחת תערוכת היחיד שלו בגלריה נגא בתל-אביב, באמצע ינואר. האמן הצרפתי ממוצא אלג'ירי העדיף שלא להתמודד עם הצהרות פוליטיות בתקופת המבצע בעזה, ואולי גם עם המציאות היומיומית של ביקורת הגבולות בשדה התעופה. עטיה, יליד 1970, הוא בן למשפחת מהגרים מוסלמית שגדל ברובע סרסל שבפאתי פריז. בעבודותיו לאורך השנים הוא מתייחס לא אחת לזרות הנטועה בהוויית המהגר, ובקונפליקט של שימור התרבות האתנית והאישית מול היטמעות באחידות המפתה של תרבות המערב.
בתערוכה הנוכחית הוא עוסק במבט מרחוק על אותה שאלה תרבותית. עטיה חוזר לאלג'יר, ובסדרת צילומים יפהפיים הוא מתעד נערים על חוף החסום בגושי בטון, כשובר גלים גבוה ומחודד קצוות. "חוף הסלעים המרובעים", כפי שמכנים אותו המקומיים, הוא אתר פיק-אפ להומוסקסואלים, פינת עישון לנערי העיר, ו"מצפה חלומות", הפונה אל החופים הבלתי נראים של אירופה, לשם שואפים הנערים להגיע, מתוך פנטזיה תמימה על חיים בעולם טוב יותר.
עטיה הוא אמן מצליח שהציג בין היתר בביאנלה בוונציה ובתערוכות מרכזיות בעולם. בארץ הציג לראשונה במוזיאון הרצליה ב-2004, והציג תערוכת יחיד במוזיאון חיפה ב-2007. במקביל לתערוכה בתל-אביב, מציג עטיה בימים אלה מיצב בגלריה סאצ'י בלונדון, ובו שורות של "מתפללות", דמויות נשים רכונות מפוסלות בנייר כסף חלול ושברירי.
עטיה מעיד על עצמו: "הסיפור שלי הוא סיפור של נוודות נצחית. דרך שהולכת הלוך ושוב בין תרבויות, היסטוריות, זהויות, דתות. התרבויות אשר חייתי בהן - יהודיות ומוסלמיות בקונסטנטין שבאלג'יר, משם אמי באה, השמאל החילוני בצרפת, הפוסט-קולוניאליות באמריקה הלטינית, הפוסט-קולוניאליות הצרפתית בקונגו - האכילו אותי בשלום ומעורבות, בפוליטיקה ופואטיקה". *
קאדר עטיה, "Failures", גלריה נגא, אחד העם 60 ת"א, עד 28.2
